בתחילת השבוע הייתי אצל איזה גסטרואנטרולוג נחשב למדי ששמעתי עליו המון דברים טובים.
כבר עברה שנה וחצי מאז שהתחיל סיפור הבטן, החולשה, התשישות והכאבים הכלליים, ואחרי שסוף סוף עשיתי קולונוסקופיה, הגיע הזמן להגיע אליו.
הקדימו לי את התור בשבועיים, ובכל זאת כשהגעתי היו שני אנשים לפני והסתבר שהוא באיחור מבחינת זמני קבלה, אבל לא היה אכפת לי, כי זה בסך הכל אומר שהוא מקדיש זמן לאנשים שנכנסים אליו וזה יהיה משהו שאשמח עליו כשיגיע תורי.
ותורי אכן הגיע, כי תורים תמיד מגיעים בסוף, ונכנסתי לרופא.
הוא ראיין אותי ברצינות, קרא את הניירת שהבאתי איתי, שלל בהנף יד את האפשרות שהטפיל הנמצא הוא זה שגורם לכל הבעיות, שלל בהינף יד נוסף את הטיפולים האנטיביוטים שלקחתי כמיותרים לחלוטין והתמקד כולו באפשרות שיש בקע מפשעתי שאף אחד לא עלה עליו. הוא שלח אותי למומחה לאולטרא סאונד שרק עליו הוא סומך (דרך הביטוח המשלים כמובן, באופן פרטי כמובן), בתשלום נוסף, כמובן. והיה כל כך נלהב שלא היה לי לב להגיד לו שאני חושבת שהוא טועה. הוא גם היה חתיך בצורה קיצונית, אולי גם זה השפיע.
ואולי הוא צודק, ואולי זה יסביר ולו באופן חלקי את מגוון הסמפטומים שממררים את חיי בשנה וחצי האחרונות. מה אכפת לי לבדוק גם את זה, אין לי מה להפסיד.
קבעתי לתור למומחה לאולטרא סאונד, לעוד שבועיים, כי הכל תפוס עד אז.
ובנתיים אחזור לרופאה שלי לקחת ממנה הפניה לבדיקה ולדבר איתה שוב, אולי יהיה לה רעיון חדש.
די מדכא אותי לחשוב שאין שום פתרון ושום אבחנה ושאני נידונה לחיות בשיט הזה עד סוף חיי.
אני גם צריכה לבקש ממנה לחשוב על כדור חליפי לסימבלטה.
בנתיים הודעתי בעבודה בקלבו"ש שאני לא יכולה להמשיך בתפקיד הנוכחי כי הוא פיזי מאד ובימים קשים, כשיש עומס יתר בעבודה, אני פשוט קורסת מתשישות וכאבים.
אבל האחראית לא מוכנה לוותר עלי בתפקיד הזה, אז סיכמנו של החלפה לצורך התאוששות בימים קשים, לפי קריאה שלי, ושבהמשך היא תנסה למצוא מחליף/ה ולהעביר אותי לתפקיד אחר. לא נראה לי שזה יקרה, אז נראה. נעבור כל יום כשהוא יגיע.
עשיתי נסיון נוסף עם כדור הסימבלטה, הפעם עם הכדור המקורי, על פי המלצת הרופא שעימו התייעצתי ועל מנת לשלול שזה היה איזה וירוס.
אז זה לא היה וירוס.
הפעם ההשפעה היתה מאד דומה - יובש בפה, בחילות, שלשולים (מעט פחות מהפעם הקודמת) והרגשת חולי כללית.
ההבדל העיקרי מהכדור הקודם היה שבפעם שעברה הזעתי והיה לי חם בצורה לא רגילה והפעם היה לי קר נורא, ורעדתי במזגן כל הזמן כך שהייתי חייבת להעלות את הטמפרוטורה שלו ללא הועיל.
בכל אופן, הבנתי את הרעיון , זה לא הכדור בשבילי.
בימים אחרונים יש החמרה של כאבי הגב.
היום בבוקר תפסתי שאני כבר לא ממש מתייחסת לסוגי הכאב השונים ושאני לא מתאימה את הכדורים נגד כאבים. כלומר, כאבי הגב שיש לי עכשיו הם כאבים שבעבר הייתי לוקחת בשבילם כדורים כמו ארקוקסיה או סלקוקס ועכשיו התרגלתי לקחת כדורים שלא ממשפחת נוגדי הדלקת הלא סטרואידליים, והם פשוט לא עוזרים.
אז הבוקר, אחרי שלא הצלחתי לשבת מרוב כאבים בבוקר, החלטתי לאכול משהו ולקחת כדור שיעזור באמת.
יש לי כבר תודעה של התרגלות לכאב וקבלה שלו כחלק בלתי נפרד, עד כדי כך שאני לא מקדישה לו מחשבה, וזה עצוב בעיני.
חוץ מזה בימים הטובים יותר מבחינת התשישות, כואב או לא, אני יוצאת להליכות. זה יוצא עד פעמיים שלוש בשבוע , במקום ארבע חמש פעמים בשבוע בעבר
אחר כך אני מפורקת, כמובן. אבל אי אפשר להכנע ולוותר ולא לעשות יותר כלום אף פעם.
ואני גם אחזור לצלול. אני ממש מתגעגעת לזה.
רציתי לכתוב על הגמל ועל מוריץ. אבל מה יש להגיד?
אחד חמוד ומתוק ואחד אדיוט גדול.
תנחשו מי זה מי.
אבל בשורות טובות לסיום דווקא יש לי.
מצאתי חנות שמוכרת נעליים במידות גדולות ובמחירים זולים ממש כמו חנויות רגילות ואני אלך היום לקנות סנדלים קצת יותר יצוגיים לחתונה שאני מוזמנת אליה בשבוע הבא (למה, למה למה????!!!) ברגע שאוכל לעמוד ולשבת בלי כאבים
 |
| מתוק או אידיוט? |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה