יום שני, 20 באוגוסט 2018

צלי בקר בבירה עם גזר וערמונים

זו לא פעם ראשונה שאני מנסה לפצח את הסוד לצלי בקר נמס בפה, עם רוטב חום טעים, עשיר ונהדר.
אבל הפעם זה הצליח סוף סוף ויצא בדיוק כמו שדמיינתי. יש מצב שאפילו יותר טוב מהדמיון שלי.

ולמה להכין צלי בקר באמצע החיים? כי היתה לי יום הולדת וכהרגלי הכנתי ארוחת יום הולדת לחברים שלי.

ההתחלה היתה בסופר, כשבקופה מאחורי עמדה מישהי שעברה לגור בשכנות לי לא מזמן.
כדרכם של אנשים היא הציצה לי לעגלה ולמסוע כשהעברתי את המצרכים, וכשהעברתי את נתח הבשר (קילו וחצי נתח מס' 5, קפוא) שאלה אותי: איך את מכינה את זה? אף פעם לא ניסיתי.
אה, אמרתי בנון שלאנטיות, קשה לא להצליח עם צלי בקר, זה בישול ארוך, בדומה לפויקה וזה הולך עם כל דבר.
נו טוב, צריך לשמור פאסון מול שכנים חדשים ולשמר את הדימוי העצמי של בשלנית לא רעה, לא? ןזה לא שמישהו התלונן על הצלי שלי, זו אני לא הייתי מרוצה.
הקופאית התערבה וסיפרה שהיא חותכת את הבשר לקוביות, מוסיפה יין ומבשלת שעות ארוכות. אי אפשר לפספס, היא אמרה.
אני אוהבת לפרוס לפרוסות, אמרתי, אני מבשלת שלם ואחר כך פורסת ומבשלת עוד קצת ברוטב.
אני חותכת מהתחלה, אמרה הקופאית.
ואני חשבתי הממממ.....

כשחזרתי הביתה חשבתי לעצמי שאולי כדאי לשנות את התפיסה ולוותר על הרומנטיקה של פרוסות צלי בקר. הרי זה מטורף לחזור על אותה טעות ולחשוב שהפעם התוצאה תהיה אחרת.
לכן, לאחר שהפשרתי את הבשר בסבלנות ובנחישות, לקחתי באומץ לב אדיר את אחד הסכינים הגדולות, השחזתי אותה מעט וחתכתי את הבשר לקוביות יפות של 4-5 סנטימטר אורך כל צלע. זה היה החלק הכי קשה בהכנת הצלי, פיזית ובעיקר נפשית.

בסיר שבו התכוונתי לבשל את הצלי טיגנתי את קוביות הבשר בסבלנות עד שקיבלו צבע יפה מכל הצדדים.
לאט לאט, 6-7 קוביות בכל פעם, את המוכנות הוצאתי ושמתי בקערה בצד.
כשסיימתי, הוספתי לאותו סיר בצל גדול חתוך לעיגולים, ולאחר שהתרכך מעט, הוספתי שני גזרים חתוכים לעיגולים ושתי שקיות ערמונים .
נתתי לכל היופי הזה לבלות יחד ולהתיידד על האש לפני שהחזרתי את הבשר.
כבר עכשיו זה נראה יפה, נראה לי שמרוב ששמחתי לראות כמה טוב זה נראה , לא הקפדתי על חדות התמונה, תסלחו לי על זה. אין לכם ברירה, זה מה יש.
בשלב זה הוספתי בקבוק בירה לסיר. הייתה לי בירה מטופשת במיוחד שהאריה מביא כל שנה לארוחת יום ההולדת שלי ואף אחד לא שותה מלבדו. החלטתי להוסיף דווקא אותה ולא בירה רגילה או יין, כי מה כבר יש לי להפסיד? את המנה העיקרית בארוחת יום ההולדת שלי? את תשעים השקלים שעלה נתח הבשר? שטויות.
ביד בוטחת שפכתי בקבוק שלם של הבירה וקיוויתי לטוב. אחרי הכל, יש מתכונים של צלי בשר עם פירות יבשים שזה מתקתק עם בשר, אז דומה, נגיד.

בשלב הזה נתתי לבירה להתבשל יחד עם הבשר, להיספג  בו ולאדות את האלכוהול שבה. נדמה לי שבמתכון אמרו לצמצם את הנוזל האלכוהולי, אבל בתכלס לא היה נראה לי שהיא מצטמצמת במיוחד, לכן אחרי שעברה מספיק זמן לטעמי, הוספתי ציר בקר (ממים ומשחת קנור) נתתי לכל העסק לרתוח ובאופן כללי חיכיתי שהזמן יעבור. מתישהו פלפלתי והמלחתי, בעדינות, לא צריך הרבה.
מידי פעם פתחתי את המכסה רק בשביל לראות שיש מספיק נוזלים ולהנות מהמראות.
אחרי שלוש או ארבע שעות על אש קטנטנה, ממש פצפונת, המינימום שמבטיח רתיחה עדנדינה זה נראה ככה:
הטעם- מופלא.
המרקם - נמס בפה.
הרוטב - חום ועשיר.
והמבחן החשוב מכל - כמה מזה נשאר? לא הרבה.

בהתחשב בעובדה שהכנתי גם
פטה כבד עם צנימי חלה ליד, עוף בגריל, קציצות בקר באננס ופלפלים, אורז, גראטן תפוחי אדמה, קיש פלפלים, קיש בטטות, סלט כרובית בטחינה, שעועית ירוקה בסויה, פולנטה מתירס טרי, וסלט עגבניות שרי וגם קישואים ביוגורט ונענע (שני האחרונים נשכחו במקרר והתגלו בסוף הארוחה).
בהתחשב בכך שכוח הצלה הביאה סלט חסה ענק, שהמהנדס הביא נתח פיקניה ושאסטרונאוט והפיזיקאית (זוג מקסים שאני מזכירה פה לראשונה) הביאו עוגת שוקולד והאריה הביא שתי עוגות - שוקולד וטירמיסו , ושחברה מקסימה מהעבודה הצניחה לי שתי חלות תוצרת בית בהפתעה, בהתחשב בכל אלה, העובדה שלא נשאר הרבה צלי אומרת לא מעט.

נשאר לי המון המון המון אוכל.
מאז יום שישי אני אוכלת שאריות ולא רואים את הסוף.

חגגתי יום הולדת חמישים עגול ויפה, גיל נהדר לטעמי.
למרות שהפעם הגמל לא בא, היתה ארוחה נהדרת וכיפית.
עם הגמל חגגתי ביום של יום ההולדת וגם על זה אני עוד אספר.
אני צריכה למצוא את החשק לחזור לכתוב וגם לקרוא, קצת אבד לי לאחרונה.

ומה שלומכם?

אין תגובות:

פרסום תגובה