הי כולם, מה נשמע? מה שלומכם? איך אתם?
לא הייתי פה המון זמן, לא כתבתי ולא קראתי ואין לי מושג מה עבר עליכם. אני אקרא, אבל מוזמנים לעדכן בהיילייטס של חייכם בתגובות.
אצלי קרו המון דברים, יותר מידי ואני לא כוללת את המלחמה, בעצם כן, אבל היא לא הדבר המרכזי. לא כתבתי מאז שאבא שלי נפטר, אז נתחיל ממנו.
אני מתגעגעת אליו, יותר ממה שהתגעגעתי אליו כשהיה בחיים. כי האבא שאני מתגעגעת אליו זה אבא שלא קיים כבר 25 שנה, לפני שחלה ועבר את האירוע המוחי הראשון שלאחריו, עם האירועים החוזרים הלך ונמחק. האישיות שלו נעלמה, המיוחדות שלו וכל מה שהיה עבורי כאבא.
עכשיו אני מתגעגעת לאבא של פעם, כשאין מציאות של אבא נטול אבא שהוא היה.
אחרי מותו הופתעתי במידת מה כשאשתו התקשרה להגיד שהיא לא יודעת אם אבא אמר לי, אבל כשהם מכרו את הדירה של סבתא שלי, אמא שלו, לפני הרבה שנים, הם החליטו לשים את הכסף בצד, עבורי, והיא רוצה להעביר לי את הכסף ושאני לא אבנה הרים וגבעות כי לא מדובר בסכום גדול. ובאמת לא היה מדובר בסכום גדול, 140,000 בסך הכל, ואני די בטוחה שזה היה רעיון שלה, כדי להבטיח שלא אבקש חלק בבית שלהם לכשהיא תלך לעולמה. הבית שלהם שווה היום לפחות 3 מיליון להערכתי ןיש מצב שאני מעריכה הערכת חסר היסטרית והוא עולה כפול.
בתכלס, לא ציפיתי לקבל משהו ואין לי שום כוונות לריב עם אחיותי על הבית של ההורים. זה הכסף שלהם וזו הבחירה שלהם מה לעשות איתו ולמי לתת אותו. אני גם בטוחה שהאשה שילדה אותי לא תוריש לי כלום כי אני לא בקשר איתה, זכותה המלאה, כאמור כסף שלה ובחירה שלה למי לתת אותו.
אבל היי, חייתי את כל חיי הבוגרים בלי להיעזר בהם, כנראה שאצליח גם הלאה. מלבד מאה ארבעים אלף השקלים שקיבלתי לפתע. אז אמרתי תודה רבה ושאלתי את עצמי מה אני רוצה לעשות עם הסכום הזה שהוא לא מספיק לרוב הדברים הגדולים וגדול מידי לדברים קטנים.
אבל האמת שהכסף העיר בי את הצורך הדי דחוף לשפץ את המטבח ואם כבר משפצת, אז לאור החושך, גם לבנות ממ"ד.
הממ"ד לבדו יעלה לפחות את כל סכום הירושה, וכנראה שאף יותר, והמטבח, פשוט אין לי ברירה. הוא תוספת בניה שבנו הדיירים הקודמים, הם בנו אותו בניה קלה מקירות גבס שממש נרקבים ומתפוררים, ואם לא אשפץ, סביר להניח שעוד חורף או שניים התקרה תקרוס. חוץ ממנה, הארון שמתחת לכיור רקוב כולו, הדלתות כבר לא נסגרות טוב וכל מה שעל מסילת הזזה - חורק.
די מהר הבנתי מה הסכומים הנדרשים והבנתי שאהיה צריכה לפתוח את קרן ההשתלמות שלי ולהשתמש בה. לא רציתי לגעת בה עד הפנסיה, אבל אני מבינה שאם לא אשפץ עכשיו, זה יפול עלי כמצב חירום פתאומי כשיום אחד הכל יפול, כלומר יתמוטט ממש על הראש שלי. ושל הכלבים המסכנים.
התחלתי להפגש עם קבלנים, מהנדסים ואנשים בעלי נסיון שבנו לאחרונה.
בסוף ננעלתי על מעצבת פנים שמפקחת על הבניה, אמנם התשלום לה לא זול, אבל היא אמורה להוריד לי מהראש את כל הדאגות של הבניה. לפני מספר שנים היא בנתה אצל חברתי יוגה, ויוגה הפדנטית היתה מרוצה ממנה.
התחלנו להריץ ענינים, היא הריצה, אני בעיקר תרגלתי נשימות עמוקות על סף התקפי חרדה בכל פעם שהבנתי העלויות גבוהות מכפי שחשבתי.
השגתי את כל הפרטים שהיה צריך והיא שלחה את הניירת לפיקוד העורף לאישור תוכנית הממ"ד
המטבח בכלל הולך להיות חגיגה. היא הבינה מייד מה אני רוצה ונתנה עצות מעשיות ונפלאות (נו ברור, אמרה לי יוגה, היא אשה, אנחנו מעשיות ועניניות) כללה בתכנון את הדברים שאמרתי לה שחשוב לי שיהיו, פסלה רעיונות פחות מוצלחים והסיפה רעיונות שלא חשבתי עליהם. וזו תהיה הפעם הראשונה בחיים שלי שאני בוחרת איך יראה המטבח שלי. זה מרגש, אני חייבת להודות.
אבל אז, כמו בחיים עצמם, קרה משהו.
אתמול היא התקשרה להודיע לי שאבחנו אצלה סרטן שד.
מבחינתה היא ממשיכה כרגיל, אבל אני יודעת שבאיזשהו שלב היא לא תמשיך כרגיל ותוהה מה לעשות.
הגמל אומר שאני חייבת לחשוב על עצמי ואיך היא תתפקד ואם היא תהיה פנויה בכלל לעבודה, או שבאמצע התהליך היא תצא לבדיקות, לטיפולים לניתוח... אולי לא תרגיש טוב ולי לא יהיה נעים להטריד אותה בשאלות... הוא צודק, אבל כרגע קשה לי לוותר עליה. אז סיכמתי איתה שנדבר בשבוע הבא.
עד אז יהיה לה מספיק זמן להתחיל לעכל את הבשורה ולהבין לאן היא מתקדמת ואיך זה יראה. ואז גם אוכל לשאול אותה שאלות קשות, כשתצא מההלם של הגילוי שאני חושדת שהיתה בו כשהתקשרה אלי.
בשבוע הבא, בדיוק בעוד שבוע מהיום, אני עצמי אהיה ביעוץ רפואי בקשר לעצמי.
אבל נראה לי שהפוסט הולך ומתארך, אז אכתוב על זה בפעם הבאה.
 |
| צילמתי פעם מזמן כשהיו פרחים ולא היה חם למות. |
