החתונה - מאחורי.
הניתוח (והסיבוכים) - מאחורי.
נשאר השיפוץ.
נדמה לי שכתבתי שהמפקחת/המעצבת אובחנה עם סרטן שד בערך באותו זמן שנקבע לי לניתוח. הדבר הראשון שחשבתי ואמרתי לה זה שאני מבינה שיהיה קשה או בלתי אפשרי להתנהל בתוך טיפול בסרטן ולעבוד בפיקוח על בניה. אבל היא ביקשה להמשיך כמעט כרגיל, כי היא עצמאית ובעלה מובטל כרגע.
אמרתי לעצמי, אבל לא לה, שהיא לא מבינה מה זה אומר ניתוח ואחריו אולי טיפולים בכימותרפיה או הקרנות או טיפול ביולוגי. והסכמתי להמשיך איתה גם בגלל שביקשה, גם בגלל שאני עצמי עמדתי לפני ניתוח ולא רציתי פועלים בתוך הבית שלי בזמן שאני מחלימה, ואפילו עוד לא ידעתי כמה אסתבך בניתוח הזה וכמה ארוכה תהיה ההחלמה... וגם, שילמתי כבר לחברה שבודקת את עבודת הבטון בממ"ד ושילמתי לקבלן ששלח את תוכנית הממ"ד לפיקוד העורף.
נכון ששני התשלומים האלה יוכלו לשמש גם אם יהיה קבלן אחר או מפקחת אחרת, אבל כאמור לא רציתי להתחיל מייד את השיפוץ, אז מה אכפת לי לחכות עוד קצת.
אחרי החג נהיה כבר חודש אחרי הניתוח שלה, שזה פחות או יותר הזמן שאמרה לי שבו היא מתכוונת לחזור לעבודה.
אבל לא הכל חלק, עוד לא נפתר נושא הביטוח של הקבלן.
היא אוהבת לעבוד עם קבלן מהמגזר שלא מאמין בביטוח. הוא טוען שהוא מבוטח בביטוח לאומי. ואני אומרת שלא יקום ולא יהיה, ביטוח לאומי הוא לא ביטוח תאונות ולא ביטוח צד שלישי ובטח לא מכסה נזקים למבנה ולתשתיות, לא יעבוד אצלי קבלן לא מבוטח כי אם חלילה יקרה משהו לו, לפועלים שלו, לעובר אורח, למבנה הקיים, לתשתיות וכו' , הוא יכול לתבוע אותי ולחרב לי את החיים או סתם לא לשלם על נזקים שעשה.
אז כמה שאני לא לוחצת בתחומים אחרים, פה נעמדתי על הרגליים האחוריות. מצידי שתיקח קבלן אחר, אבל קבלן לא מבוטח לא יעבוד אצלי. מסתבר שזו הנורמה אצל הרבה קבלנים ערבים.
גם אמרתי שאני מסכימה שאני אעשה את הביטוח לקבלן ועובדיו לתקופת העבודה, אבל בתנאי שעלות הביטוח תתחלק בין כולנו. לטענתה, זה מה שתוקע את השיפוץ והיא מחפשת פתרון.
בנתיים, כשיש אזעקות, אני הולכת למקלט בכל פעם. המקלט לא רחוק מהבית שלי, בסך הכל משהו כמו עשרים מטר בקו אוירי, אבל בקו לא אוירי זה טיפה יותר, אני בדרך כלל מגיעה עם סיום האזעקה למקלט.
ובכל פעם אני חושבת שהיה יכול להיות הרבה יותר פשוט ללכת לממ"ד, ובלילות מתוחים גם לישון בממ"ד, נגיד כשאירן מאיימת להתקיף אותנו, מה שצפוי לקרות בקרוב, שוב.
אם היינו מתחילות את העבודה כפי שתוכנן, כבר היה לי ממ"ד בנוי.
אבל אין מה לעשות זה המצב, ובסופו של דבר אני שמחה שהשיפוץ נדחה עד אחרי שהחלמתי והחתונה עברה, כי רמות הסטרס שהיו לפני שני אלה היו בשמיים ועכשיו אני רגועה יותר, עד כמה שאפשר להיות רגועה במצב המחורבן הנוכחי.
אתמול, בערב שמחת תורה, החלטנו, הגמל ואני לנסוע בבוקר לכנרת.
כן, צחקנו על עצמנו שאנחנו לא עושים את הדבר הכי חכם, אבל ממש התחשק לנו רגע לצאת מהשחיקה שנקראת שגרה, והכנרת תמיד עושה את זה בשבילנו.
סיימתי לעבוד ממש מוקדם בבוקר, בכל זאת ערב חג, והוא בא אלי.
העמסנו את הכלבים על האוטו ונסענו לכנרת.
אז ככה, החופים סגורים וחלקם גם מוכרזים כשטח צבאי סגור. החוף הקבוע שלנו הוכרז ככה, הוא נמצא בצד המזרחי של הכנרת, אז המשכנו להקיף את הכנרת עד שהגענו לצד המערבי, חנינו בתחנת אוטובוס, בתקווה שלא אקבל דו"ח וירדנו לחוף.
כמובן שמייד חישבנו לאן נלך ומה נעשה אם יהיו טילים, ישבנו בצל, נהנינו מהאויר ומקול המים. הכלבים היו מאושרים ברמות אחרות מנחם חקר את החוף, חפר בורות ומצא שאריות מנגל ותיק. זאתי חיפשה דברים רקובים שהיא יכולה לאכול ואף מצאה. אין לי מושג מה בדיוק הם היו ואני לא מתכוונת לחקור במופלא ממני.
לקראת הצהריים המאוחרים חזרנו הביתה אחרי שעצרנו לקפה ומאפה בצמח.
אחר הצהריים היו אזעקות בדיוק איפה שהיינו מוקדם יותר.
ומאוחר יותר היו אזעקות בערך בכל הארץ.
חשבתי שזה מזל גדול שלא היו אזעקות כשהיינו שם, כי מנחם מפחד מאד מהאזעקות ומהבומים. לשמחתי הוא לא בורח בפניקה אלא נצמד לרגליים שלי, כך שכל הליכה למקלט כרוכה בלהיזהר לא למעוד עליו או לבעוט בו.
זאתי, בהיותה נעל בית, לא מפריע לה כלום. חוץ מזה שאני הולכת ממנה, נגיד. או אז היא פורצת ביללות קורעות לב.
זה כמובן קרה כשהלכתי להביא קפה ומאפה והשארתי את הגמל באוטו עם שני הכלבים.
כשהיא ראתה שאני לא חוזרת תוך רגע, היא התחילה ליילל, אבל הגמל הניח לה אצבע על האף והיא נרגעה מייד, ככה סיפר לי.
מחר הוא יבוא בערב ונלך למסעדה נחשבת יחד.(מיתרונות התקופה - אין בעיה להזמין מקום במסעדות יום וחצי קודם).
כן, אנחנו מבלים הרבה הרבה יותר זמן יחד ומדברים כל יום לפחות פעם אחת בטלפון.
יש גם נקודות אור בתקופה החשוכה הנוכחית.
נ. ב. נושא הקריאה ממש מתקדם. סיימתי לקרוא שני ספרים כבר ואפילו מצאתי את עצמי רוצה לחזור לקרוא כבר לפני שסיימתי את הספר השני.
כאילו הנאת הקריאה מתחילה לחזור אלי. צרפתי למועדון הקריאה חברה שלי שעובדת איתי ורוצה לחזור לקרוא גם היא. ואנחנו שולחות זו לזו צילומים של הספר שאנחנו קוראות ומעודדות זו את זו לקרוא. זה כיף!