יום חמישי, 22 בספטמבר 2022

משהו משתנה עם הגמל

 מצטערת שהכל כתוב ארוך, מבולבל ואולי לא ממש קוהרנטי. זה מאד מאד אישי וכתוב מהר, לפני שיגמר לי הכוח לכתוב.


ואני לא יודעת אם זה טוב או רע, או אם בכלל יש לזה ערכים של טוב או רע.
לא יודעת איך אני מרגישה כלפי זה.

בתקופה האחרונה אני מתרחקת ממנו, פחות יוזמת, פחות מזמינה, פחות הכל.
זו תולדה של החיים עצמם.
דברים שמתמשכים על פני שנים, כמו למשל, חוסר היכולת או הרצון שלו להיות מחויב. משהו שאני חיה איתו לא רע בדרך כלל כי גם אצלי היכולת הזו לוקה בחסר. אבל עכשיו חסר הפיצוי של חוסר המחוייבות, הסקס המופלא, הקירבה הנהדרת שקיימת כשנפגשים, כי פשוט לא נפגשים כמעט...

ניסיתי לחשוב , מה השתנה?
הוא השתנה. הוא יותר מוגבל, יותר לא מסוגל ולא יכול פיזית. גם זה תהליך של שנים שהתחיל עם הסרטן, המשיך עם התקף הלב, המשיך עוד בירידה תפקודית איטית לאורך השנים, פיזית בעיקר, והחריף לאחר ששבר את הירך בפסח האחרון.
הוא מוגבל יותר, אבל הוא לא עשה שום התאמות למצב. כלומר, כל המגבלות הקודמות נשארו ואין מה שיחפה על המגבלות החדשות. ומצד שני אני, גם אני כבר לא חזקה וכל יכולה כמו שהייתי, אני עייפה יותר, ואין לי כוחות להתמודד עם דברים שפעם עברו בקלות גדולה יותר בגרון.

אין סקס. כבר כמה שנים שאין סקס ועכשיו, כשהוא בכאבים תמידיים, ולמרות שהניתוח החלים, הוא עדיין סובל כאבי תופת , אין על מה לדבר.
זה מבאס נורא , ממש, שאין סקס. אבל עוד הייתי יכולה לחיות עם זה בשלום אם לא היה מנסה מידי פעם לעשות כאילו כן. נסיון שמעורר את הליבידו ונגמר בכלום. ולא, לא נעימה לי תחושת המתח הגובר שאין לה פורקן. אז אני נמנעת ממגע שעשוי להתפרש כמשהו שיוביל לכאילו התחלה של סקס ויגמר בכלום. וזה פוגע בקרבה ובאינטימיות שלנו. 
הוא מרגיש דחוי כשאני לא רוצה להתנשק איתו, כשאני לא רוצה להתמזמז איתו, כשאני לא מתרגשת מזה שהגוף שלו מגיב לנוכחותי. זה באמת מעליב להרגיש דחוי. אבל התקווה שהיתה לי כשאמר שהוא הולך לקבל טיפול בטסטוסטרון, אחרי שהאנדוקרינולוג אמר לו שהוא חייב כי זה משפיע על המון דברים, כמו צפיפות העצם שלו ועוד , התמסמסה, כי משהו קרה, הוא לא הסביר בדיוק מה, ובנתיים הטיפול נדחה כי צריך לטפל קודם בדברים אחרים. כלומר, אני לא יודעת אם זה יקרה אי פעם, ואם זה יקרה, אם זה לא יהיה מאוחר מידי.

ואני מרגישה שזה הולך לכיוון של מאוחר מידי. בשישי שעבר התקשר אלי בצהריים וניסה לבדוק מתי נוכל להפגש. דווקא הייתי פנויה באותו ערב, אבל ממש לא רציתי שיבוא. וזה העציב אותי ברמות, פשוט העדפתי להיות לבד מאשר להפגש איתו. חשבתי שזו פעם ראשונה שאני מעדיפה לא לפגוש אותו כשאנחנו לא באמצע ריב.
אנחנו צריכים להפגש, אמר. ואני הבנתי למה אמר את זה. כי בתחושת הריחוק הזאת אי אפשר להמשיך, בטח לא לנסוע יחד לאילת כמו שתיכננו לפני יותר מחודשיים.
ננסה למצוא זמן, אמרתי באותו שישי בצהריים ותהיתי ביני לביני, האם אני צריכה לבטל את המלון שהזמנתי.

אבל זו לא רק אני.
בחודש יולי נסענו ביחד עם המהנדס והדביקה להרצאה נהדרת ונהנינו מאד.
ומאז... מאז לא נפגשנו. וזה לא שהוא יושב בבית כל היום. בשבתות הוא אפילו הולך לצלול. לזה הוא מוצא כוחות ואנרגיות, אבל אלי לא. איכשהו הוא אל מצא זמן להפגש במשך חודשיים.
אז אני מתרחקת, ומתקררת ומתקפדת לתוך עצמי. לא רוצה להרגיש לא רצויה ולא חשובה מספיק. והוא לא מבין מה קרה ולמה אני כוסעת, למה אני מרוחקת וקרירה.

לפני יומיים הגיע אלי לעבודה במפתיע. כשהייתי באמצע שיחת טלפון, שמעתי את הדלת נפתחת, הרמתי את הראש וראיתי אותו נכנס פנימה, ומתיישב בחדר ההמתנה, מחכה שאתפנה אליו.
כשסיימתי את הטלפון, קמתי אליו והלכתי לחבק אותו. החיבוק היה מרוחק. הזמנתי אותו פנימה והתחלנו לשוחח, והוא נע על הכסא באי נוחות, באי שקט מכאיב ממש.
הייתה לי הרגשה שאם לא נתראה היום, אמר, לא נתראה בכלל.
דיברנו קצת והמתח התפוגג מעט ויכולתנו להתחבק, חיבוק חם ומרפא.

אני לא רוצה לדבר ככה על רגל אחת, אמרתי לו.
לא באמצע העבודה ולא כשאתה באי שקט ורוצה ללכת.
חייבים לדבר ולהחליט אם בכלל נוסעים לאילת.
החלטנו שנדבר בראש השנה, מתי שנהיה פנויים, הצעתי לו שיבוא והוא אמר שאולי יבוא ואולי רק נדבר בטלפון. שוב טלפון, לא רוצה טלפון.

מאוחר יותר נסעתי לאוניברסיטת חיפה, בגלל שמשום מה הסכמתי להשתתף במחקר שקשור לפיברומיאלגיה. בדרך לשם הייתי מאד מאד בלחץ. אני חושבת שזה קשור לפיברו, התגובות הרגשיות שלי מועצמות לפעמים מעבר לכל פרופורציה, ועכשיו כשאני חושבת על זה, זה בטח לא עוזר לקשר שלי עם הגמל וקשיו.
אבל בדרך חזרה, הייתי רגועה, נסעתי בנינוחות והיתה מוזיקה נהדרת ברדיו. חשבתי על הנסיעות המשותפות שלנו, שיש בהן קסם כזה, שאני מוכנה לנסוע עד סוף העולם איתו.
התקשרתי אליו ואמרתי לו- אני בדרך חזרה מחיפה עכשיו, ואני רק חושבת שאני רוצה לנסוע איתך, לא חשוב לאן, מצידי לאילת ובחזרה. שתהיה מוזיקה נהדרת ונדבר ונשתוק ויהיה לנו נעים. שמעתי שהוא מתרגש מאד מהטלפון הזה, תודה הוא אמר, תודה.

אני בטוחה שהתחושות האלה שלי היו קשורות לעובדה שפגשתי אותו כמה שעות מוקדם יותר והרגשתי קרובה אליו מאד. וככל שעובר הזמן, אני פחות ופחות מרגישה ככה.
זה בעצם התהליך שאני מרגישה כל פעם. אחרי שאנחנו נפגשים אני רק רוצה להיות קרובה אליו , לדבר ולהפגש, וככל שעובר הזמן, אני חייבת להגן על עצמי מהאכזבה הצפויה והרגשות שלי מתקררים. אני מעדיפה לא לדבר איתו כדי לא להתאכזב ולהפגע שוב מחוסר הרצון/היכולת שלו להיות איתי כמו שאני רוצה. פעם היינו נפגשים באופן קבוע והייתי מתרגשת ימים שלמים מראש וחיה בציפיה לסופי שבוע שבהם נתראה. היום, אני יודעת שיכול להיות שלא אראה אותו חודשים רצוף. אז כמה אפשר להתרגש על ריק?

אני לא יודעת לאן זה ילך, אולי זו רק תקופה, אולי זה ישתפר.
ניסע לאילת שפעם היתה רק נהדרת לנו ואחר כך עברנו בה גם חוויות לא פשוטות כמו הפעם ההיא שנסענו והוא היה חולה בצורה מזעזעת, או בפעם ההיא, שלא הייתי בכלל מודעת שהיתה לו קשה, לפני הניתוח של הגדולה, שמבחינתי רק רציתי שקט והוא הרגיש שאני לא איתו בכלל. נפגע שלא סיפרתי לו לפני הנסיעה על הניתוח הצפוי והכל נפל עליו כמו רעם ביום בהיר. מסתבר שלא היינו מחוברים בכלל אחד לשניה וכל אחד חווה את הנסיעה אחרת לגמרי.

אני מבינה את הקושי שלו. באמת מבינה. כואב לו, קשה לו, אין לו אנרגיות וכוחות בכלל. הוא לא הגבר גבר שהיה בעבר, הוא אפילו לא מרוויח כמו שהרוויח בעבר וברור לי שזה פוגע בדימוי העצמי שלו למרות שלי זה ממש לא משנה. אבל גם לי קשה ואני פחות חזקה ויכולה ממה שהייתי פעם, קשה לי להכיל ולספוג ולהבין ולקבל. קשה .
בכל מקרה, הפעם , כשנסע זה יהיה לראשונה באוטו שלי, מה שאומר שהוא משחרר לי לנהוג את רוב/כל הדרך, אני אשלם על המסעדה שאליה אנחנו רוצים ללכת, כי יש לי תווי שי מתאימים וגם המלון, עלי.
וזה לא נושא הכסף. זו העובדה שאני לוקחת על עצמי תפקידים שנחשבו לשלו בקשר שלנו.

כשהגיע אלי לעבודה והתחבקנו בפעם השניה, הטובה, אמר לי מהר מהר, אני מתגעגע אלייך, את חסרה לי, אני אוהב אותך.
מספיק מהר אמר, כך שיכולתי לעשות את עצמי שלא שמעתי. כי מה אני אעשה עם האמירה הזאת? למה היא טובה?


יום שני, 12 בספטמבר 2022

מלחמות הקנאביס 2

 אז איפה היינו?
כמעט חצי שנה אחרי קבלת הרשיון אני נדרשת לחדש אותו ולא יודעת איך לעשות את זה בלי שיפשטו לי את העור.

אחת מתופעות הלוואי של הרשיון שלי, זה שהכרתי לגמל מינונים שהוא לא רגיל להשתמש בהם, שבהם אחוז הTHC (החומר הפסיכואקטיבי) נמוך משמעותית והCBD שעובד על כאבים ועוזר להרגע, גבוה יחסית למה שלקח עד היום.
הכרתי לו גם את השימוש בשמן, עד אז לא ניסה.
וזה לא מפתיע. הוא התחיל להשתמש בקנאביס לפני יותר מעשר שנים, אחרי שחלה בסרטן, ומאז התחום השתנה מאד. אבל עד לא מזמן הוא היה באסדרה הישנה ולא ידע. ואולי סתם לא האמין שזה יכול לעזור לו.
אבל אחרי שניסה, שינה חלק מהרשיון שלו והחל למשוך חלק מהמרשם עם זנים שלא הכיר ולא חשב לנסות בעבר.

בנתיים התקרב קו הגבול של חצי השנה.
פניתי שוב למרפאת קנאביס של מכון מור במחשבה שעכשיו, כשזה רק חידוש רשיון, יהיה לי קל יותר. הם מבחינתם אמרו, הכל סבבה, אבל אנחנו רוצים מכתב המלצה מרופא מומחה על מנת שנוכל לחדש לך.
הראומטולוגית המטפלת, ענתה למייל שכתבתי לה ואמרה שאני צריכה לזכור שהיא לא תומכת, אבל היא מוכנה לכתוב שהיא לא מתנגדת, ושאקבע תור טלפוני כי לתור פרונטלי אין לה תורים בזמן הקרוב.
ניסיתי גם לפנות לרופא שנתן את הרשיון בבקשה שרק יתן המלצה כתובה, אבל הוא לא היה מוכן כנראה לוותר על הכסף והודיע לי שהמלצות הוא לא נותן.

ואז באורח פלא גיליתי שחברה שלי עובדת עם רופא משפחה שיש לו אישור לתת רשיונות קנאביס. שאלתי אותה אם תוכל להתייעץ איתו עבורי ולשאול איך הוא ממליץ לי להתקדם בנושא.
אחרי מספר ימים היא שלחה לי הודעה שהוא מבקש שאתקשר אליו , וצירפה יום ושעה עדיפים עליו.
התקשרתי והוא שוחח איתי והבין את הסיפור כולו. יכולתי לשמוע את הכעס שלו על חוסר ההוגנות ומסחטת הכספים שלתוכה נפלתי. הוא נכנס לתיק שלי, אסף את הפרטים שהיה צריך ואמר לי שמחר העניין יטופל. ולא הוא לא היה מוכן שאשלם, ביקש שרק אשמור את זה לעצמי, כי הוא עובד בשיתוף עם חברה שמורשית להנפיק רשיונות, אבל בכל מקרה, גם בעתיד זה לא יעלה יותר מ270 ש"ח ושמרגיז אותו מה עושים לאנשים שזקוקים לטיפול הזה.
למחרת קיבלתי ממנו את הרשיון החדש, עם השינויים שעליהם דיברו.
אז עכשיו יש לי רשיון לשנה.

בזמן שעבר מאז שקיבלתי רשיון הצטרפתי לכמה וכמה פורומים של משתמשי קנאביס, וואללה, אני יכולה להבין את המתנגדים לשימוש ברשיון בכלל וללגליזציה בפרט.
השפה שבה משתמשים חלק מהמשתמשים, היא שפה של ...צרכני סמים. וקשה לי עם זה. 
אפשר להבין למה מי שקורא כאלה דברים יכול להבין שמדובר על סטלנים שמחפשים לקנות בזול (כי למרות העלות הפסיכית, זה עדיין זול יותר מאשר בטלגראס, כן כן , גם את זה למדתי שם).והנטיה להאמין שאלה המשתמשים כולם פוגעת בכל מי שנזקק לזה רפואית ולא לצורכי הנאה.
כמו כן גיליתי שהרפורמה החדשה העבירה את המכירות כולן לבתי מרקחת, שהם המרוויחים העיקריים, כספית, ועל ידי כך אין למשתמשים הדרכה או מעקב רפואי וחלק עצום מהם נופלים בין הכסאות.

ציבור צרכני הקנאביס, בעיקר הותיקים שזוכרים ששילמו עד 370 שקלים בחודש ועכשיו משלמים לפעמים גם יותר מאלף, ובנוסף השתמשו בצמח נקי עם מינימום התערבות, ועכשיו נאלצים לצרוך צמחים שעברו ריסוס והקרנה, כועסים מאד ומנסים בכל כוחם להלחם על מנת לשפר את איכות הצמחים ואת המחיר שעבור חלק מהם הוא בלתי אפשרי.
יש לא מעט מקבלי קצבת נכות שנעזרים בקנאביס ואין להם מספיק כסף פשוט.
אבל להחלם בהון ושלטון, זו מלחמה ארוכה ומייגעת מאד.

אז כל זה שווה לי?
בסופו של דבר כן. אולי יום אחד אמצא זן שיקל לי על הכאבים יותר ויהיה אפילו יותר טוב, אבל גם בלי זה, קשה לי לוותר על שינה טובה יותר ופחות כאבי בטן...

בתמונה- מנחם, שלא לומר זאב נחמה.




יום שבת, 10 בספטמבר 2022

מלחמות הקנאביס

 אני מטופלת כבר שמונה חודשים בקנאביס.
מצד אחד זה בהחלט עוזר בחלק מהדברים וקשה לי לדמיין את עצמי בלעדיו. ומצד שני, הקניה, השימוש וההיכרות עם עולם המטופלים והרשיונות הוא סוג של צלילה למאורת הארנב.

אני משתמשת קלה מאד. גם מבחינת כמויות, גם מבחינת הזמן ביום וגם מבחינת ריכוז החומרים הפעילים.
אני משתמשת רק בלילה. לפני השינה, זה עוזר לי לישון טוב יותר, ברוב הלילות זה חוסך לי את השלוש, ארבע, חמש או יותר התעוררויות שהיו לפני בכל לילה. עכשיו, יש לילות שאני לא מתעוררת בכלל ויש לילות שאני מתעוררת רק פעם או פעמיים.

זה משפר את מצב מערכת העיכול שלי. היו לי תופעות של מעי רגיז, שזה שלשולים ועצירויות לסירוגין, מלווים באי נוחות עד כאבי בטן. ואין לתאר עד כמה תחושת הנינוחות והרווחה תלויה בהאם ביקרתם היום בשירותים, ואם כן כמה פעמים ואיך מרגישים עם זה.
לא הכל עבר לחלוטין, אבל בהחלט יש שיפור. 

מבחינת כאבים, חשבתי שאין שום השפעה, אבל לאורך זמן התברר לי שאני צורכת פחות משככי כאבים באופן שוטף. לא הפסקתי לחלוטין, אבל בהחלט הורדתי את הכמויות ועברתי ממשככי כאבים תותחים לכאלה קצת פחות דרמטיים.

אני לא חושבת שכתבתי משהו על הקנאביס למרות שחשבתי על זה המון פעמים.
השגת הרשיון עלתה לי המון כסף וזמן.
אחרי שקיבלתי את האבחנה של פיברומיאלגיה וניסיתי להשתמש בקנאביס, הבנתי שהוא באמת יכול לעזור לי והתחלתי לקדם את הנושא.
זה לא היה פשוט, כי הראומטולוגית המטפלת בי לא תומכת בשימוש בקנאביס ובטח אין לה רשיון לאשר קנאביס. לכן נאלצתי למצוא ראומטולוג שיכול לתת רשיון. 
מצאתי אותו והייתי צריכה לחכות מספר חודשים עד לתור אליו.
כשהגעתי אליו, הוא לא באמת טרח לבדוק מי אני ולמה אני רוצה רשיון לקנאביס. הוא אמר לי מה אני צריכה לעשות עד התור הבא (לצרוך או לפחות לקנות אופיטיים משני סוגים ועוד כדורים בשם סימבלתה או ליריקה במשך כחצי שנה, אבל הוא יעגל פינות גם אחרי ארבעה חודשים לדבריו. להביא אישור פסיכאטרי שאין מניעה נפשית לתת לי קנאביס) ולחזור אליו.
כל שאר הניירת כבר היה לי בעקבות הבירור המאד מעמיק שעשיתי עד לאבחנה של הפיברו.
אז הוצאתי כמה מאות שקלים על תרופות שלא צרכתי במשך כמעט חצי שנה, הוצאתי עוד שש מאות שקלים על תור לפסיכאטרית , כי אין אפשרות לקבל חוות דעת כזו דרך תור רגיל בקופת חולים, בדקתי. זה רק באופן פרטי. המושלם החזיר לי חלק מהכסף.
ואז כשהגיע הזמן לחזור לראומטולוג, ליתר דיוק, עשרה ימים לפני התור שקבעתי, התקשרו אלי מבית החולים להגיד לי שהוא סיים לעבוד בבית החולים ושאם אני רוצה, אני יכולה ללכת אליו למרפאה הפרטית שלו, שוב, דרך המושלם.
אוקיי, הכל נדחה בעוד חודש , עד שנקבע התור החדש אליו.

בנתיים ניסיתי לעשות את הרשיון דרך מרפאת קנאביס של מכון מור, אבל הם רצו המלצה מהרופאה הראומטולוגית המטפלת, והיא, כאמור לא תומכת ולא מוכנה לתת המלצה. אז לא היתה ברירה. נסעתי לכפר הערבי שבו נמצאת המרפאה של הראומטולוג המומחה.
הפקידה במרפאה גבתה ממני מאה וחמישים שקלים בכניסה. אחר כך ישבתי וחיכיתי בזמן שהוא קיבל אנשים שהגיעו אחרי ופשוט נכנסו לחדר שלו. בסוף הגיע תורי . 
הוא שוב, לא הסתכל עלי ולא עניין אותו מה יש לי להגיד. הוא רק ביקש את הניירות, עבר עלייהם בזריזות, סיכם שיש כל מה שצריך ואמר לי ללכת לשלם לאותה פקידה תשע מאות שקלים עבור הרשיון, שש מאות לבית החולים שדרכו יעבד את בקשת הרשיון ושלוש מאות לו עצמו, לדבריו. ולא זה לא כולל את המאה וחמישים ששילמתי קודם. הוא הסביר שהרשיון הוא לשישה חודשים ושאחרי שלושה אוכל לבצע שינויים במינונים אם ארצה.
כיוון שלא היה עלי סכום כסף כזה, הפקידה המנוסה שלחה אותי לכספומט של סניף הבנק הקרוב, מרחק של מאתיים מטר, שאוציא ואחזור לשלם לה.קיבלה את הכסף ואמרה שמחר אקבל את הרשיון בוואטסאפ. אגב, קבלה על הסכומים האלה לא קיבלתי, וכשחשבתי על זה למחרת, הפקידה לא ענתה לטלפון, בסוף ויתרתי על זה.

למחרת אכן קיבלתי את הרשיון בוואטסאפ ויכולתי ללכת לבית מרקחת לקנות קנאביס סוף סוף.
כיוון שנסעתי עם הגדולה לטרום ניתוח, לפני ניתוח הלב שלה, נסענו לבית מרקחת שמכר שמן קנאביס שניסיתי וידעתי שעושה לי טוב. קניתי שני בקבוקים מתוך מחשבה שאולי בתי תוכל להעזר בשמן גם היא אחרי הניתוח (מה שאכן איפשר לה שינה של שלוש ארבע שעות רצוף בימים אחרי השחרור מבית חולים והציל אותה, לדבריה).

אחרי שלושה חודשים פניתי אל הראומטולוג בוואטס אפ וביקשתי שינוי במרשם. הוא אמר שאני צריכה לקבוע תור ולבוא אליו למרפאה על מנת לעשות את זה. הופתעתי ושאלתי אם זה לא כלול באלף וחמישים שקלים ששילמתי לו לפני שלושה חודשים והוא אמר שלא. ביקשתי לעשות את זה שלא פנים אל פנים ותשובתו היתה - אז איך תשלמי לי שש מאות שקלים? אגב על מאה וחמישים השקלים של הביקור הוא היה מוכן לוותר.

החלטתי לוותר ולחשוב מה אני עושה כשתסתיים חצי השנה הראשונה.
וככל שהיא התקרבה, הייתי מוטרדת יותר ויותר, כי למי לעזאזל יש מאות שקלים מיותרים להוציא כל הזמן?
רק על מנת שתבינו על איזה סכומים מדובר:
הקנאביס נמכר לפי 10 גר' , שקית של תפרחת, גליליות שזו תפרחת בצורת סיגריות מוכנות, או בקבוקון שמן.
יש המון סוגים של קנאביס, הרבה זנים, שכל אחד משפיע על כל אדם אחרת וצריך ללמוד מה מתאים .
כל עשרה גר' עולים בממוצע בין מאתיים לשלוש מאות שקלים. כלומר קניה של עשרים, שזו הכמות שקיבלתי ברשיון הראשוני,  גר' תעלה 450-550 ש"ח בממוצע. כל חודש.
תוסיפו על זה, רק עוד שש מאות שקלים לשלם על מנת לחדש את הרשיון, ותבינו למה ממש לא רציתי לחזור לאותו רופא.

כיוון שאני משתמשת בהרבה פחות מהכמות החודשית, התחילו די מהר להצטבר לי שקיות תפרחת ובקבוקוני שמן, כך שלא הייתי בלחץ מיידי, ידעתי שיהיה לי מספיק קנאביס לחודשים הבאים.
אבל בכל זאת רציתי לקדם את הנושא.
גם כי אי אפשר לדעת אף פעם אם אותו השמן או אותה התפרחת תהיה זמינה גם בחודש הבא והעדפתי לקנות כל זמן שזה זמין, וגם בגלל שפעמיים בזמן הזה, נתתי לגמל שקיות תפרחת, כי הוא משתמש בכמות גדולה בהרבה ממני.




זאתי, שלא הכל יהיה קודר.