(ויסלחו לי אלה שהגמל עולה להם על העצבים)
האמת היא שחשבתי שאירוע הקנאה היה וחלף.
כי יצאתי מהפגישה השבתית עם הגמל בהרגשה מאד טובה ונעימה. אפילו כתבתי לו ביום שאחרי שהתחושה הנעימה עדיין הולכת איתי. הוא הגיב איזו תגובה פושרת של איזה אימוג'י מעפן, נו בסדר, מה כבר אפשר לצפות?
אפשר לצפות, כמובן, שהוא יניח לנושא הקנאה. אבל צפיות זה כידוע לכריות.
עברו כמעט שבועיים שבהם הייתי עסוקה בדברים אחרים ולמרות שמידי פעם התחשק לי, לא שלחתי לו הודעות.
תגובות פושרות לא חסרות לי בחיים.
לכן הייתי קצת מופתעת שהוא שלח לי אתמול הודעה ושאל אם יוכל לקפוץ לקפה.
זו היתה שעה שבה הייתי בעבודה, אבל ביום רגוע יחסית שבהחלט אפשר כוס קפה קצר. אז כתבתי לו שבטח ושאני בעבודה.
הוא הגיע עם האופנוע שלו, נכנס למקום העבודה שלי, הוריד את הקסדה והתקרב אלי, התחבקנו והוא ביקש חזק יותר, ואז לחש, אני אוהב אותך. לא הייתי בטוחה ששמעתי טוב, אבל אז הוא המשיך, אני לא סובל אותך, וידעתי ששמעתי מצוין.
לא הגבתי, זה הגמל וככה הוא מתבטא לפעמים. רק שלא הבנתי על מה ולמה הפעם.
הנחתי לזה, אני בדרך כלל מניחה לדברים שאין לי זמן להתעסק איתם. הכנתי לו קפה וישבנו לדבר קצת.
הוא סיפר כמה דברים ושיתף בעוד כמה ואז שאל מה איתי. יש לו תחושה שאני לא מספרת לו הכל.
אמרתי לו שאני לא מספרת לו הכל, אבל אם הוא רוצה לשמוע, אני אמורה לעשות בדיקת קולונוסקופיה ושהייתי אצל אנדוקרינולוג בגלל שאני מרגישה עייפה וכל הגוף כואב לי רוב הזמן.
להפתעתי זה לא ממש עניין אותו, לרוב הוא מאד חרד למצבי הבריאותי ולכן אני משתדלת לא לשתף אותו בשום דבר, אלא שהפעם הוא שאל במפורש ולכן סיפרתי.
והנה מסתבר שלא זה העניין.
אני חושב עלייך המון, הוא אמר, ויש לי כל מיני תחושות, חשבתי שאולי יש לך מישהו.
לא הגבתי לזה.
לא בחיוב ולא בשלילה. רק הקשבתי לו ולמצוקה שלו. שלחתי יד והנחתי על שלו.
לא הגבתי כי חשבתי שזה לא ישנה מה אגיד, ממילא הכל מתרחש בראש שלו.
ואז נכנס מי שעובד איתי מהחדר הסמוך ואינטימיות התנפצה.
הוא נשאר עוד כמה דקות, אבל היה צריך כבר ללכת ואני הייתי צריכה לחזור לעבודה.
ליוותי אותו לאופנוע והוא נסע לדרכו. אולי רגוע יותר אולי לא, אני לא יודעת.
הוא אמר שזו היתה החלטה טובה לבוא, אז כנראה שהביקור הרגיע אותו. לפחות לבנתיים.
אחר כך חשבתי על כך שהוא בתקופה עם מעט מאד עבודה וזה משאיר לו יותר מידי זמן לחשוב ולדמיין דברים.
וחוץ מזה, אם הוא כל כך רוצה אותי לעצמו, למה זה לא בא לידי ביטוי, יכול להיות שזה סתם שהוא לא רוצה שאהיה של אחרים?
אידיוט.
כבר שנים שאני לא מסתכלת על אף אחד אחד, בגללו או בגלל שאין לי כוח להתחיל עם זה שוב.
כולל בתקופה שבה לא היינו בקשר , תקופה שנמשכה כחצי שנה וכביכול היתה הזמן המתאים להתחיל משהו חדש.
אמרתי לו את זה כמה פעמים, אבל הוא חי בראש שלו.
קצת עצוב לי על המצוקה שהוא נמצא בה, ומצד שני, אם אתה כל כך רוצה להיות איתי, למה אתה לא?
האביב כל כך יפה השנה!
האמת היא שחשבתי שאירוע הקנאה היה וחלף.
כי יצאתי מהפגישה השבתית עם הגמל בהרגשה מאד טובה ונעימה. אפילו כתבתי לו ביום שאחרי שהתחושה הנעימה עדיין הולכת איתי. הוא הגיב איזו תגובה פושרת של איזה אימוג'י מעפן, נו בסדר, מה כבר אפשר לצפות?
אפשר לצפות, כמובן, שהוא יניח לנושא הקנאה. אבל צפיות זה כידוע לכריות.
עברו כמעט שבועיים שבהם הייתי עסוקה בדברים אחרים ולמרות שמידי פעם התחשק לי, לא שלחתי לו הודעות.
תגובות פושרות לא חסרות לי בחיים.
לכן הייתי קצת מופתעת שהוא שלח לי אתמול הודעה ושאל אם יוכל לקפוץ לקפה.
זו היתה שעה שבה הייתי בעבודה, אבל ביום רגוע יחסית שבהחלט אפשר כוס קפה קצר. אז כתבתי לו שבטח ושאני בעבודה.
הוא הגיע עם האופנוע שלו, נכנס למקום העבודה שלי, הוריד את הקסדה והתקרב אלי, התחבקנו והוא ביקש חזק יותר, ואז לחש, אני אוהב אותך. לא הייתי בטוחה ששמעתי טוב, אבל אז הוא המשיך, אני לא סובל אותך, וידעתי ששמעתי מצוין.
לא הגבתי, זה הגמל וככה הוא מתבטא לפעמים. רק שלא הבנתי על מה ולמה הפעם.
הנחתי לזה, אני בדרך כלל מניחה לדברים שאין לי זמן להתעסק איתם. הכנתי לו קפה וישבנו לדבר קצת.
הוא סיפר כמה דברים ושיתף בעוד כמה ואז שאל מה איתי. יש לו תחושה שאני לא מספרת לו הכל.
אמרתי לו שאני לא מספרת לו הכל, אבל אם הוא רוצה לשמוע, אני אמורה לעשות בדיקת קולונוסקופיה ושהייתי אצל אנדוקרינולוג בגלל שאני מרגישה עייפה וכל הגוף כואב לי רוב הזמן.
להפתעתי זה לא ממש עניין אותו, לרוב הוא מאד חרד למצבי הבריאותי ולכן אני משתדלת לא לשתף אותו בשום דבר, אלא שהפעם הוא שאל במפורש ולכן סיפרתי.
והנה מסתבר שלא זה העניין.
אני חושב עלייך המון, הוא אמר, ויש לי כל מיני תחושות, חשבתי שאולי יש לך מישהו.
לא הגבתי לזה.
לא בחיוב ולא בשלילה. רק הקשבתי לו ולמצוקה שלו. שלחתי יד והנחתי על שלו.
לא הגבתי כי חשבתי שזה לא ישנה מה אגיד, ממילא הכל מתרחש בראש שלו.
ואז נכנס מי שעובד איתי מהחדר הסמוך ואינטימיות התנפצה.
הוא נשאר עוד כמה דקות, אבל היה צריך כבר ללכת ואני הייתי צריכה לחזור לעבודה.
ליוותי אותו לאופנוע והוא נסע לדרכו. אולי רגוע יותר אולי לא, אני לא יודעת.
הוא אמר שזו היתה החלטה טובה לבוא, אז כנראה שהביקור הרגיע אותו. לפחות לבנתיים.
אחר כך חשבתי על כך שהוא בתקופה עם מעט מאד עבודה וזה משאיר לו יותר מידי זמן לחשוב ולדמיין דברים.
וחוץ מזה, אם הוא כל כך רוצה אותי לעצמו, למה זה לא בא לידי ביטוי, יכול להיות שזה סתם שהוא לא רוצה שאהיה של אחרים?
אידיוט.
כבר שנים שאני לא מסתכלת על אף אחד אחד, בגללו או בגלל שאין לי כוח להתחיל עם זה שוב.
כולל בתקופה שבה לא היינו בקשר , תקופה שנמשכה כחצי שנה וכביכול היתה הזמן המתאים להתחיל משהו חדש.
אמרתי לו את זה כמה פעמים, אבל הוא חי בראש שלו.
קצת עצוב לי על המצוקה שהוא נמצא בה, ומצד שני, אם אתה כל כך רוצה להיות איתי, למה אתה לא?
האביב כל כך יפה השנה!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה