יום ראשון, 31 במרץ 2019

מזל דגים

בשישי בערב היו מוזמנים לארוחת ערב כמות גדולה מהרגיל של משתתפים, שאחד מהם, שבא ממשפחה שומרת מסורת-חובשת כיפה, אמר לי באחד הביקורים הראשונים שלו- אין אצלנו ערב שבת בלי דגים...
והאמירה הזו, מסיבה לא ברורה נגעה לי.
יש עוד משתתפים בארוחה שהיו שמחים לאכול דגים, אבל האמירה שלו היתה סוג של קש לגב הגמל שלי.

אז מה הבעיה?
הבעיה היא שאני לא סובלת דגים.
אני נגעלת מהריח, מהפעמים שניסיתי לאכול דגים שנשבעו לי שהם מדהימים, החוויה שלי היתה בין טעם נסבל לממש לא טעים. יש להם עצמות דקיקות ומסוכנות ובאופן כללי אני לא מבינה את ההתלהבות מהם. במסעדות אני מתיישבת רחוק מאלה שאוכלים דגים, והקרובים אלי יודעים שעדיף שיאכלו דגים ביום אחר, עם מישהו אחר.
אני אוכלת טונה מקופסא. לא כל הטונות מקופסא, יש כאלה שיש להן ריח נוראי, אזאני אוכלת את אלה בלי הריח הנוראי, אפילו טעימות לי, ויש לי רוטב נהדר לפסטה עם טונה.
ולא, לא ניסיתי טונה טריה. ולא אנסה גם.
סלמון, לדוגמא, תמיד נראה לי מגרה ומעורר תאבון, אבל ניסיתי לטעום את הכתום הכתום היפה הזה, יותר מפעם אחת, וכגודל התקווה כך גודל האכזבה...יש לו טעם של דג.

אז מה בדיוק היה לי דחוף להכין דגים?
אולי האתגר, אולי הרצון לשמח. לא יודעת.

בחרתי מתכון של דגים ברוטב אדום, משהו דומה לחריימה. קניתי דגי אמנון קפואים , פילטים נטולים עצמות, שלא אצטרך להתעסק איתם אפילו טיפה, קניתי את מרכיבי הרוטב ולדרך.

הנחתי בסיר רחב פרוסות עגבניות, פלפל חריף ופלפלים אדומים, פיזרתי על כל זה שיני שום שלמות מראש שום אחד , עליהם את הדגים וחצי כוס שמן מעורבב עם תבלינים, ועוד צרור פטרוזיליה עוד כוס מים ונתתי לכל העסק להתבשל.
אבל איך אני אדע אם התיבול נכון ומתאים? אם לא חסר משהו?
כלומר, מבחינת מראה, זה נראה יפה. מבחינת ריח - שתרחם השם, היה לזה ריח די נורא, אבל לא היו לי ציפיות שיריח כמו משהו טעים, אז נשארתי תוהה.

למזלי, האורח הקדים ובא בדיוק בזמן כדי להיות הטועם המלכותי.
הוא נכנס לבית ואמר - איזה ריח נהדר יש פה. ריח של בישולים של ליל שבת.
אני מכינה לך דגים, אמרתי לו, בוא תטעם ותראה אם זה בסדר, כי זה מריח לא משהו.
הריח נהדר, הוא אמר, כמו בבית של אמא, זה גם נראה מצוין.
אחר כך טעם ואמר שהתיבול מושלם והרוטב מעולה.

מאוחר יותר אחרי ששתה תה, הלך להתקלח ולנוח לפני האוכל ואני המשכתי עם ההכנות.
את סיר הדגים סגרתי עם מכסה והריח בבית השתפר להיות ריח של בורקס בשר, כרובית בתנור, חזה עוף במחבת, תפוחי אדמה בתנור, אורז, גזר מבושל ובעיקר ריח של חלה תוצרת בית שאפיתי בשביל אוכלי הדג, שיהיה להם עם הרוטב.

מאוחר יותר תקפו אותי פקפוקים, אולי בכל זאת צריך להוסיף תיבול לדג.
מה יכול להיות, אני אטעם , רק את הרוטב אטעם, בזהירות, ואדע אם חסר משהו. כמו שאני טועמת ומתקנת תבשילים אחרים, רוטב זה רוטב, לא?
אז זהן שלא. פתחתי את הסיר המהביל, עצרתי את הנשימה ולקחתי מעט רוטב בכף. טעמתי והטעם היה נורא. אחד מהגרועים אי פעם. ולא רק שהיה נורא, גם נדבק לי לחיך ובקושי הצלחתי להפטר ממנו.
מייד נתקפתי ברגשות אשמה שאני הולכת להאכיל את האורחים שלי במשהו לא אכיל, ולכן כשהגיעה אוכלת הדגים הראשונה מהחבורה, ביקשתי ממנה לטעום בזהירות, והזהרתי אותה שאני חוששת שזה מקולקל.
היא טעמה והתמוגגה. אמרה שזה אחד מהרטבים הטובים שאכלה, דככה זה צריך להיות ושהטעם הוא פשוט טעם של דג...
להפתעתי זה המשיך בארוחת ערב. אוכלי הדגים כולם אכלו ולקחו תוספת עד שלא נשאר כלום מהדג.

אני לא מבינה אתכם, אוכלי דגים. איך אתם אוכלים כזה דבר?
בכל אופן פיצחתי והצלחתי.
הדגים דורגו כאחד הטובים אי פעם על ידי הסועדים, למרות שאני חושדת בהם שהם רק רצו להבטיח שזו לא פעם אחרונה שאכין דגים.
אבל עם כל הכבוד לתקוות שלהם, לא נראה לי שזה יקרה שוב במאה הקרובה.

סיר דגים



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה