גם החלפת השעון לא תורמת לכלום, כרגיל אני חווה ג'ט לג קל למשך שבועיים. קורסת מעייפות בשמונה וחצי בערב ומתעוררת בארבע וחצי - חמש בבוקר.
הייתי אמורה לצאת לכנס אחיות באילת בשבוע הבא, אבל השותפה שלי לכנס (קראתי לה תיתי? אם לא אז ככה אקרא לה מעכשיו) שאיתה נרשמתי ואיתה הייתי אמורה לחלוק חדר, הבריזה לי שלא באשמתה. היה לה תור לניתוח מוס לשבוע שאחרי הכנס והקדימו לה את מועד הניתוח. ומאחר היא מחכה לו כבר חודשים, נאלצנו לבטל את הנסיעה.
זה היה מאכזב, היא ממש הרגשה אשמה, אבל אלה החיים, וזה מה יש.
אני מנסה לראות את מה שטוב: נחסך לי קצת כסף וזה לא רע כי יש לי הצטברות של הוצאות לאחרונה, שהאחרונה שבהן היא המקרר.
אמנם חשבתי שאצליח לסחוב עם המקרר הישן עוד חודשיים שלושה, עד שאסיים לשלם כל מיני תשלומים שנגררים לי יותר מידי זמן, אבל בשבת בבוקר לפני שבועיים, כשהגמל היה אצלי, קמתי בבוקר והחלב היה קפוא, יחד עם כל מה שהיה במקרר. אחרי כמה שעות, בלי שום התגרות מצידי, הכל הפשיר חזרה.
הבנתי שבאמת אין לעשות, זרקתי את כל הירקות והפירות ונסעתי לחנות שממנה אני קונה את כל מוצרי החשמל שלי.
הספקתי לעשות סקר שוק והבנתי שכל החנויות בסביבה הקרובה שלי מחזיקות את אותם מקררים באותם מחירים.
לא באמת היה לי מבחר בהתחשב בגודל הנישה שיש לי למקרר במטבח החדש, ולמעשה היה רק מקרר אחד שהיה בגודל מתאים ובמחיר נסבל. אז נסעתי לחנות שמכבדת את כל תווי השי שיש לי ופחות מגבילה אותי בשימוש בהם.
השתמשתי בכל תווי השי שהיו לי ושילמתי בסופו של דבר 2500 ש"ח על מקרר שעלה קצת יותר מ4000 ש"ח.
בחנות אמרו לי שהמקרר יסופק תוך 7 ימי עבודה. וכשהתרעמתי ואמרתי שלא מדובר בטלוויזיה אלא במקום בו אני מחזיקה את האוכל שלי ואי אפשר לחכות שבוע או יותר כשאין מקרר, המוכר התקשר לספק וביקש שיזדרזו.
זה היה רגע לפני שמחת תורה, כך שידעתי שאצטרך להמתין לאחרי החג.
עד אז הסתדרתי עם המקרר השני שלי. המקרר שלא גיליתי עליו למוכר בחנות, הוא לא היה צריך לדעת.
המקרר החדש הגיע אחרי החג, והמוביל היה אמור להגיע בין שתיים וחצי לארבע וחצי, נהדר.
יומיים קודם קיבלתי הודעה מספר הכלבים הנייד שהוא מגיע לאיזור וביקשתי לתאם איתו לשתיים וחצי, כי במילא אהיה בבית.
באותו הבוקר גם נפלה עלי ההבנה שאני חייבת להסתפר לפני הנסיעה לאילת (זה היה לפני שהנסיעה התבטלה) אז שלחתי הודעה לספרית שלי בידיעה שלוקח לה יומיים להגיב ועוד כמה ימים עד שנמצא זמן שמתאים לשתינו. אבל היא ענתה מייד ואמרה שתבוא אלי אחרי העבודה, כלומר קצת אחרי שתיים, היא ספרית שמגיעה עד הבית.
יופי, חשבתי לי, ארכז הכל לאותו יום.
בשתיים היא התקשרה להגיד שסיימה מוקדם ותחכה לי לייד הבית.
מייד אחריה התקשר ספר הכלבים ואמר שסיים מוקדם משציפה את הכלב הקודם ומתי אני מגיעה?
אז נסעתי הביתה, אספתי אותו משער הישוב והוא נסע אחרי הביתה, שם חיכתה כבר הספרית.
חיברנו את המספרה הנגררת שלו לחשמל, הפקדתי את זאתי בידיו ונכנסתי הביתה.
כעבור קצת יותר מחצי שעה היא סיימה לספר אותי, שילמתי לה ויצאנו החוצה בדיוק כשמוביל המקרר הגיע.
הוא הכניס את המקרר החדש, לקח את הישן ונסע לדרכו, בדיוק ברגע שספר הכלבים יצא עם זאתי המסופרת לעילא מהמספרה הניידת.
הכל התכנס לאותו רגע ושלושה דברים שהעיקו עלי נפתרו בו זמנית. הכוכבים עשו עבודה טובה הפעם.
מלבד המקרר יש עוד הוצאות.
החלטנו, הבנות ואני, בהחלטה של רגע, לסגור כבר תאריך ולטוס רק ארבעתנו, בלי בני הזוג, הנכדות ושאר הנספחים, לחו'ל יחד. משהו שאנחנו מדברות עליו כבר הרבה זמן אבל לא ממש הצלחנו להפוך את המחשבה למעשה.
והפעם, בבת אחת הכל הסתדר. הבחירה נפלה על גאורגיה ועל תאריך יום הולדת 31 של הגדולה.
הבנות הנחושות שלי בחרו כרטיסים ומלון כל כך מהר שחטפתי סחרחורת. וטוב שיש לי קצת זמן להתרגל לרעיון.
החלטנו שלפני הטיסה אנחנו נפגשות לבד, בלי הסחות דעת לשיחת תיאום ציפיות לטיול, ובניית תוכנית פירוק מתחים. לאור הטיסה הקודמת שהיתה מדהימה אך כללה ברוגזים וריבים ועלבונות. מה לעשות, אנחנו ארבע נשים שונות, ומזמן לא חיינו יחד באותו בית, וכמובן שטיסה ושהיה בחול מזמנת מצבי לחץ, אז רק טבעי שיהיו חיכוכים, לכן כדאי לבנות מפרקי מוקשים שיהיה לנו נעים יחד.
לכן בשישי הקרוב נפגש באמצע הדרך עם האמצעית שגרה במרכז הארץ ונשב לעשות תוכנית.
להחליט מה רוצות שיהיה בטיול ואיך להתמודד עם מתחים.
אני כשלעצמי, בעיקר רוצה לבלות זמן נטו עם הבנות הבוגרות שלי. ולחגוג איתן רגע את ההתקדמות בחיים.
הקטנה סיימה לימודים והתחילה לעבוד "בעבודה של גדולים" כמו שהיא קוראת לה ועם האמצעית והגדולה שהתחילו תואר שני השבוע.
אז יש למה לחכות, קודם כל יום שישי ואחר כך תכנון הטיסה והפעילויות שנרצה
ולבסוף הטיסה עצמה שתקרה ממש בעוד חודש.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה