אזהרת טריגר: טריגר מוות
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
התלבטתי אם לכתוב באזהרת הטריגר פירוט גדול יותר.
אז אני אכתוב פה, כדי שמי שזה יותר מידי בשבילו, יוכל לדלג. טריגר מוות של ילד.
.
.
.
.
.
תינוקת בת שלושה חודשים מתה מוות בעריסה, נמצאה ללא רוח חיים על ידי הוריה. ולא הרופא השכן שהגיע לביתם, לא מד"א ולא חדר המיון הצליחו להחזיר אותה לחיים.
איזה כאב נורא זה להורים, לסבים, לדודות, לחברים, לקהילה הקטנה, וגם לנו, הצוות המטפל.
במשך יומיים בכיתי בלי הפסקה.
היום הלכתי לניחום אבלים, מצויידת בתשובות לשאלות שעלו אחרי שפנו אלי ושאלו אותי מה לעשות עם הגודש בשדיים של אמא שהניקה מלא במשך שלושה חודשים ובבת אחת הפסיקה.
התקשרתי לרופאה מומחית וקיבלתי הנחיות, דאגתי למרשמים ויצאתי לבית האבלים.
לאחר שנכנסתי, האמא באה לשבת ליידי, התכרבלה בין זרועותי כמו גור פצוע ובכתה. ישבנו ככה כמה דקות עד שהצליחה להרגע, ניגבה את הפנים והתיישרה.
אחר כך קראה ל"אחראיות על הציצי שלי" אחותה וחברה טובה שלקחו על עצמן לדאוג לפן הכואב הזה של חייה ברגע זה, שיקשיבו למה שאני אומרת ויהיו אחראיות על הביצוע ועל להזכיר לה מה אמרתי.
נכנסנו לחדר השינה, התיישבנו על המיטה והתחלנו לדבר.
הדרכתי, הכתבתי את הנחיות הרופאה ושוחחתי איתה על פתרונות במידה שהיא לא מצליחה לישון ועל תמיכה נפשית לתקופה שאחרי השבעה, טיפולית ותרופתית.
בסוף כשקמתי ללכת וראיתי שהיא ממהרת לחזור לסלון, עצרתי אותה ואמרתי לה שהיא לא חייבת.
שמותר לה לקחת פסק זמן מהמנחמים, להיכנס לחדר שלה ולסגור את הדלת, שהיא לא מארחת והם לא אורחים.
היא פערה זוג עיניים ואמרה לי, את יודעת שבחתונה שלי לא היה נעים לי לרדת מרחבת הריקודים כדי להשאיר אף אורח לבד שם?
את לא חייבת לאף אחד כלום. את לא ביקשת את זה. ואם את צריכה רגע לבד, תעזרי באחותך שהיא תתרץ להם, תשחררי את עצמך מתחושת המחויבות, בהוראה רפואית של אחות, אוקיי?
היא חיבקה אותי שוב ואחותה אמרה שהם משפחה של רחפנים והם צריכים מישהי מעשית כמוני שתבוא לסדר ענינים.
מלבדה ומלבד המעגל הקרוב, האסון האיום הזה משפיע על כל הנשים ההרות והאמהות לתינוקות צעירים. והיום באו אלי שלוש כאלה באמתלות שונות, והיה ברור לי שהגיעו בגלל החרדה הבלתי אפשרית שהן חוות עכשיו.
הישוב הוא ישוב קטנטן שבו כולם מכירים את כולם וכל האמהות והנשים ההרות מבלות יחד לפני הלידה ואחר כך בחופשת הלידה.
שוחחתי עם הנשים שהגיעו אלי, נתתי ולידציה לתחושות שלהן ועודדתי אותן לבקש עזרה במידה וירגישו שההתמודדות גדולה עליהן. הזמנתי אותן לפנות אלי ככל שיצטרכו.
אחר כך הייתי צריכה לשלוח ליחידה לניהול סיכונים את כל פרטי המקרה ולשוחח עם מנהלת היחידה. הצורך לנבור ולהתעמק בפרטי המקרה היו קשים אפילו יותר מניחום האבלים.
למרות שעצוב לי מאד ונשבר לי הלב, אני בסדר. ואהיה עוד יותר בסדר בהמשך.
אני מוצאת לי דרכים לעבד ולאוורר את התחושות, למשל פה בפוסט הזה.
ולמקרה שארגיש שזה יותר מידי בשבילי, יש לי מספר טלפון של עוס"ית פרסונל שאוכל לפנות אליה. הידיעה שיש לי את מספר הטלפון מרגיעה דיה עבורי.
יהי זכרה של התינוקת המתוקה ברוך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה