הקיץ של אביה, כמעט

 כאמור זה חודש יום ההולדת שלי והחברים לחצו עלי לעשות ארוחת יום הולדת שלא עשיתי כבר כמה שנים. ואני נכנעתי ללחצים.  ארוחת יום ההולדת יועדה לסיום שבוע יום ההולדת, בשישי בערב.

ביום ראשון שהיה יום ההולדת שלי, הלכתי על הבוקר לקפה ספונטני עם הקטנה, בעגלת קפה שהתמקמה בישוב שלנו, זו הייתה פתיחה נהדרת לשבוע יום הולדת. אחר כך נסעתי לביקורת אורתופד בבית חולים, כי אין דבר שמסמל יום הולדת והזדקנות יותר מבילוי בבית חולים. למען האמת זה באמת מעיד על הגיל, כי פחות היה אכפת לי לעשות משהו קצת פחות כיפי ביום ההולדת עצמו. 
זה היה היום הכי חם באוגוסט, הלחות היתה מטורפת ויחד עם הטמפרטורה, עומס החום היה פסיכי.
כמובן שלא היתה חניה במקום סביר ונאלצתי לחנות במגרש הכי רחוק ועליון. 
השיחה עם הרופא היתה מהירה ודי חסרת מטרה, אחרי הכל החלטתי להקפיד על ביקורים שנתיים קבועים למקרה שאזדקק לתיעוד עבור ביטוח לאומי או כל דבר אחר ולא מסיבה של בעיה קריטית ודחופה. יצאתי החוצה והתחלתי את המסע עליה לרגל למכונית שלי. היה חם בצורה לא שפויה, הגעתי לאוטו מזיעה ואדומת פנים.

משם המשכתי לאופטיקאית שמעולם לא הייתי אצלה, אבל שנים אני שומעת כמה שהיא טובה. החלטתי שהגיע הזמן לעשות משקפי מולטיפוקל, לראשונה בחיים, אחרי שדחיתי את זה עד שהגעתי לרמה שאני לא רואה כלום מקרוב. ממש כלום.
מצאתי את האופטיקה בקלות, ולצערי המזגן האוטו לא הספיק לקרר אותי וגם לא המזגן בחנות, היה לי חם ממש.
עשיתי בדיקת ראיה שאמרה שמצב הראיה לרחוק לא השתנה הרבה בשלוש השנים מאז הבדיקה הקודמת, וקבע מה אני צריכה בשביל ראיה מקרוב. בחרתי מסגרת משקפיים (למה חתיכת פלסטיק לא מסובכת במיוחד עולה מאות עד אלפי שקלים??) בחרתי עדשות, ברכתי על כך שאני יושבת ושילמתי 5400 ש"ח עבור משקפי ראיה ומשקפי שמש מולטיפוקל.
רק בבית הצלחתי להתקרר אחרי מקלחת ומזגן בפול ווליום.

למחרת בבוקר, קבעתי פגישה עם מנהלת הקהילה בישוב שלי, כי הגרוש החליט שהוא רוצה לחזור לגור פה ואני ממש לא רוצה שזה יקרה, אז הלכתי לדבר איתה, על מנת שתעביר את המסר לוועדת קבלה. מאוחר יותר נפגשתי עם יוגה שחגגה את יום ההולדת שלה ארבעה ימים לפני, נסענו לארוחת בוקר ואחר כך לאיזו חנות שהיא אוהבת שיש בה כל מיני שטויות לעיצוב הבית, אני בטוחה שאתם יודעים על מה אני מדברת, אני אף פעם לא מרגישה צורך לקנות משהו בחנויות האלו שהמחיר לכל פריט גבוה במיוחד והפריט עצמו תמיד נראה לי מיותר במיוחד.
משם נסענו להחליף איזו פיג'מה שקיבלה בחנות של דלתא, לי לא היה מה להחליף, אך קניתי בגדים לקטנטנות, כך שחוץ מחברתה של יוגה, נהניתי גם מלקנות בגדים לנכדות הכי מתוקות ביקום.

ביום שלישי היו לי מיני סידורים וענינים והיום עבר במהירות. 

ביום רביעי הגמל הגיע בבוקר ונסענו לנו ליום ספא בגליל העליון, שהזמנתי לנו מבעוד מועד.
זה מקום שכבר יצא לי להיות בו מטעם העבודה באיזה יום כיף, לא חושבת שכתבתי על זה, אבל החויה היתה טובה ושמחתי לחזור עליה.
העסקה כללה ארוחת בוקר, מסאז' לשניים ושימוש במתקני הספא, שזה בריכה, ג'קוזי, חמאם וסאונה.
הגענו בעשר בבוקר, ישר לארוחת הבוקר, אחר כך קצת לבריכה ולג'קוזי, בשתיים עשרה הלכנו למסאז' זוגי ואחריו שוב בריכה, ג'קוזי ופעם אחת סאונה, אבל יצאתי ממנה אחרי שלוש דקות ואמרתי לגמל שאין בה צורך, מספיק לעמוד בחוץ שתי דקות כדי לקבל את אותו אפקט של חום וזיעה.
הגמל לא האמין על עצמו שהוא נהנה מהבילוי שכולו היה בטן-גב ובעיקר ציפה בבריכה בקונסטלציה כזו או אחרת.
כשמיצינו את המקום החלטנו שכדאי לאכול לפני שחוזרים הביתה ואני נזכרתי ששמעתי על מסעדת ההמבורגרים - כביש תשעים, שהיא להיט מומלץ.
כשהגענו לשם, היה צפוף ועמוס והמארחת אמרה שיקח עד רבע שעה עד שיתפנה שולחן, החלטנו לחכות, ולמרבה המזל היא קראה לנו כעבור חמש דקות והכניסה אותנו פנימה. היה כל כך חם שהמסעדה לא ממש הצליחה להתקרר.
הזמנו אוכל ושקענו בשיחה, לא שמנו לב שחלפה כמעט חצי שעה עד שהגיעה מלצרית והתנצלה על העיכוב, היא הביאה לנו מנת צ'יפס בתור פיצוי וכוס נוספת של בירה לגמל, ומייד אחר כך הגיעו ההמבורגרים שלנו שהיו מצויינים ביותר. 

ביום חמישי התחלתי להתכונן ולבשל ליום שישי, שאז היתה אמורה להתקיים ארוחת יום ההולדת. החלטתי להתחיל לבשל יום קודם, כי אם אני גם מנקה וגם מבשלת באותו יום, אני מסיימת את היום כל כך עייפה וכאובה שאני לא נהנית, ורציתי ליהנות.
לכן התחלתי את הנקיונות והבישולים. ושלחתי הודעות תזכורת למשתתפים. 
בשישי בבוקר המשכתי לנקות ולבשל. ואז שלחתי הודעה גם לכוח הצלה שלא הספקתי לדבר איתה יום קודם, אחרי הכל סיכמנו שהיא תכין את החלק הטבעוני של הארוחה, ולא דיברנו כל השבוע.
היא כתבה לי בחזרה שהיא היתה בטוחה שמדובר בשבוע הבא ולכן דחתה את כל התוכניות שהיו מיועדות לשבוע הבא והעבירה אותן לאותו היום... היא תנסה להזיז הכל חזרה.
ספוילר - היא לא הצליחה, התבאסה עד עמקי נשמתה ואמרה שתבוא אחרי האוכל לקפה ועוגה. 
ואז קיבלתי הודעה מאחת המשתתפות שהיא מאתמול עם חום וכאב גרון, ביקשתי שתעשה בדיקת קורונה, ואם הבדיקה חיובית, בעלה לא יבוא גם הוא וגם לא הטרמפיסטית שלהם שגרה קרוב אליהם.

בשלב זה נשארנו הגמל, המהנדס והדביקה ואני.
דיוותי להם והמנהדס אמר - זה קצת הקיץ של אביה לא?
הגמל אמר - אני אבוא.

בסוף זו לא היתה קורונה ובעלה של החולה בא יחד עם הטרמפיסטית, אף אחד לא הביא בדיוק את מה שאמר שיביא ולכן, באופן מפתיע היו כמויות פסיכיות של אוכל. הכרחתי את כולם לקחת את האוכל שהביאו, כי לא היה לי מקום במקרר לכלום וגם לא מי שיאכל את כל זה. גם את רוב האוכל שנשאר לי הייתי צריכה לזרוק בסוף.
את רוב הבישולים עשיתי עם הנינג'ה גריל החדש שקיבלתי מהבנות המהממות שלי ליום הולדת. 
כוח הצלה הגיעה לבדה בסוף ארוחת הערב והצטרפה לסוף הארוחה ולקפה ועוגה של אחרי האוכל, בן זוגה לא היה יכול לבוא אחרי שנפל ונחבל מוקדם יותר והיה כאוב מכדי לבוא. (הוא סובל מניוון שרירים מסוג מסויים ונופל לא מעט)

והגמל נשאר לישון, זו כבר פעם שניה שהוא נשאר לישון אצלי בזמן האחרון ואף אחד מאיתנו לא סובל מזה במיוחד. 
אז בסוף זה היה שבוע יום הולדת מוצלח ומשמח.
נראה לי שבשנה הבאה אני אוותר על הארוחה המסורתית, או שלא... נראה.

מי שהכי מרוצה ממזג האויר זה הצמחים בגינה, שהלחות הממש לא אופיינית לאזור עושה להם רק טוב. את העציץ האדום עם הצמח החמוד שבתוכו קיבלתי מהחברות בעבודה הפנינה, שבדיוק התחלפה בה המנהלת למישהו צעירה יותר וסימפטית יותר.