עדכונים מהלב

* מי שלא רוצה להיות במתח שירד למטה לשורה המודגשת. 

קודם כל התנצלות, לא עניתי בכלל על הפוסט הקודם, הסטרס סביב האפשרות לניתוח נוסף היה יותר מידי ולא הצלחתי להיכנס ולקרוא את מה שכתבתי. או את התגובות, או בכלל.
התחלתי להבין את עוצמת הסטרס אחרי שדלקת הקיבה הקבועה שלי התלקחה בעוצמות כאלה שהכאבים העירו אותי מהשינה, פעמיים. אחרי הפעם השניה, כשהתחלתי לחשוב שהגוש שיש לי בגרון ומפריע לי בבליעה הוא כנראה סרטן, פתאום נפל האסימון שאני פשוט בלחץ נוראי.
אין, אני אלופה בהדחקה ובניתוק כל קשר עם הגוף שלי.
אז התחלתי לקחת לוסק פעמיים ביום, הפחתתי אוכל חריף, מטוגן, וירקות חיים (מסתבר שהקיבה שלי לא אוהבת לעכל סלט בלילה) והכאבים הבלתי נסבלים, יחד עם הגוש בגרון פחתו מאד, עוד מעט יעלמו.

והיום הגיעה סוף סוף הבדיק אקו הלב בהרדמה לה חיכינו.
לקחתי יום חופש מהעבודה כדי להיות עם יוספה בבית, כי הגדולה נוסעת עם בן זוגה, כמו בפעם הקודמת. רק שהפעם, להבדיל מהפעם הקודמת, יוספה היא לא בת יחידה, וכוכי חטפה איזה וירוס שלשולים והקאות, ונמצאת בבית כבר מיום שישי האחרון. הגדולה חשבה, ובצדק שזה כבד מידי להיות עם שתי ילדות קטנות כאלה בבית, כשאחת מהן חולה והשניה לא מוכנה לקחת בקבוק וביקשה מחמותה לקחת חלק ולקחת את כוכי לכמה שעות בבוקר.

הגעתי אליהם כבר בשבע וחצי בבוקר, הלבשתי את כוכי וסירקתי אותה לקראת המעבר לסבתא השניה, בן הזוג חזר עם הכלב מטיול הבוקר ולקח את כוכי לאמא שלו.
בנתיים הגדולה הניקה את יוספה והעבירה אותה אלי.
יוספה היא תינוקת למופת, אבל היא סרבנית בקבוקים עיקשת. הבת שלי השאירה חלב שאוב, ומטרנה, ושני סוגי בקבוקים... אמרתי לה שיהיה בסדר, בעיקר כדי שתיסע רגועה ככל האפשר והם יצאו לדרך.

כשכוכי הראתה סימני עייפות, השכבתי אותה לישון, והיא, ישנה כמו תינוקת. היו כמה כמעט היתעוררויות, אבל בסופו של דבר היא השלימה שעתיים שינה.
כשהתעוררה ניסיתי לתת לה את החלב השאוב בבקבוק אחד, אחר כך בשני, ללא הצלחה, אחר כך ניסיתי לתת לה מטרנה, וכשלא הלך עם הבקבוק ניסיתי עם מזרק... ניסיתי בשיבה, בנדנוד בכורסא, עם הפנים אלי, עם הפנים לטלויזיה, בתנוחת הנקה, ניסיתי בעמידה, בתנועה... מה לא? זה פשוט לא הלך.

יוספה בכתה, בעיקר כשהצקתי לה עם נסיונות ההאכלה, אבל חוץ מזה היתה חייכנית, רגועה ומתוקה ברמות.
בנתיים הסבתא השניה החזירה את כוכי ונשארה איתי, וטוב שכך, כי כוכי שמרגישה לא טוב, רצתה שארים אותה ואחבק אותה. אז שיחררתי את יוספה לסבתא השניה ולקחתי את כוכי אלי.
בנתיים גם הבת של הודיעה שהם בדרך חזרה ושהכל הלך ממש מהר.

*ובשורה התחתונה הבשורות הן שהמצב פחות גרוע מכפי שחשבו ושכרגע הרופא לא רואה צורך בניתוח, כן, זה בהחלט מחכה בעתיד, אבל כרגע אפשר להרגע ולנשום ולבוא לביקורת בעוד חצי שנה שוב.

וזהו זה שווה הכל.
אפשר לנשום ולהרגע וכשיגיע יום הרגע, כבר נהיה במקום אחר, אולי יהיה קל יותר.הבת שלי כבר לא חייבת להחליט אם לעשות כבר עכשיו ילד שלישי ואחרון, הרבה לפני שתכננה, או לחכות עוד קצת, אין נזק לשריר הלב והיא יכולה לחיות ככה עוד כמה שנים, עם ביקורות שגרתיות לראות שהמצב לא מתדרדר. היא יכולה להתחיל עבודה חדשה בלי שתצטרך לצאת ממנה לשלושה חודשים של החלמה. ובעיקר, כרגע היא לא בסכנה והניתוח המפחיד לא מאיים עלינו עכשיו.

הבת שלי הניקה את יוספה שלא אכלה כבר ארבע שעות, ואני לקחתי את כוכי והשכבתי אותה לישון, כי שאני נמצאת היא רוצה שרק קפקא תיקח ותתן ותעשה הכל. מקווה שהיא תתחיל להשתפר, המסכנונת הקטנה, ממש ראו עליה שהיא מרגישה לא טוב. אני לא רגילה לראות אותה כל כך שקטה ומכונסת. 
עזבתי את ביתם כששתי הקטנות ישנו ולהורים היה בדיוק זמן לארוחת צהריים ולזמן איכות זוגי.

בשבוע הבא יש לי יום הולדת, למעשה בדיוק בעוד שבוע, ובעקבות לחץ חברתי, אני חושבת שאולי אארגן ארוחת יום הולדת, כמו פעם, אבל רק בתנאי שאנחנו חוגגים גם יום הולדת לבן זוגה של כוח הצלה, וכנראה את הנישואין שלהם ואת הנישואין של המהנדס והדביקה
הזמנתי לגמל ולי יום כיף בספא, עם מסאז' וארוחת בוקר, ואפשרות ליהנות במתקני הספא, וכמובן לקחתי שבוע חופש, כי חובה להיות בחופש מידי פעם. וכי יש כמה דברים שאני חייבת לעשות, כמו להחליף משקפיים והפעם למולטיפוקל כי אני כבר לא רואה כלום, להזמין בעלי מלאכה שיסדרו לי את המדרגות בכניסה לבית ויוסיפו מעקה כדי שחמי וחמותי יעלו בהן יותר בקלות... ועוד ועוד.

יוספה המתוקה שישנה כל כך יפה והיתה באופן כללי תינוקת למופת.
ואני תעדתי ושלחתי להורים שלה שיראו שהכל בסדר.