מחר כוכי תחגוג שנתיים, כוכבית מתוקה שלי, ילדת פלא נעימה ויפה, בחיי שאין כאלה דברים בעולם.
כל כולה אפרוחית קטנטונת, דעתנית אך נוחה לשכנוע ולהתרצות.
באמת שהיא אחת הילדות הנוחות שפגשתי, היא כמעט לא כועסת ולא בוכה, אם אומרים לה לא, היא מקבלת ומוותרת בלי דרמות מיותרות, אבל בהחלט יודעת מה היא רוצה.
היא אבן שואבת לילדות וילדים גדולים יותר, שמתחננים לחיוך שלה או חיבוק ממנה, מציעים לה לשחק יחד ורוצים בקרבתה. היא יודעת יפה מאד להציב להם גבולות, ויודעת להגיד מתי לא מתאימה לה הקרבה שלהם.
היא מאד עדינה עם אחותה הקטנה, גם תהליך הקבלה שלה לא היה ארוך או קשה במיוחד.
כשאני מחזיקה את יוספה, היא לפעמים אומרת קפקא - בוא, או קפקא - קום או מחכה שאתפנה ואז מסתכלת לי בעיניים ואומרת - קפקא כוכי! כשאני מסבירה לה שאני סבתא שלה, אבל גם של יוספה, היא מקבלת את זה, או שמבקשת שאבטיח לה שאני שלה, ואני אומרת לה, בטח שאני סבתא שלך. אני סבתא של נועם (מהגן)? לא! אני סבתא של שחר (מהגן)? לא , עד שהיא צוחקת וצועקת יחד איתי, לא!
יום ההולדת שלה יערך בסופ"ש הבא, כי זה מה שנוח להורים. כבר קיבלתי הנחיה מדוקדקת לאיזו מתנה הם רוצים שאקנה לה. היא אגב, כבר יודעת מה זה מתנה וזה רק סימן שהיא מקבלת לא מעט כאלה... אני מודה באשמה, קשה לי להתאפק כשאני רואה משהו שיכול להתאים לה, או שישמח אותה. בין אם זה בגד, ספר או צעצוע, או כוס וכפית מיוחדות . אני מקבלת אישור של אמא שלה לכל דבר כזה, כי יש לה את התובנות שלה והדרך שלה שאני מכבדת מאד ואין לי כוונה לקנות משהו שאמא שלה לא מאשרת.
ויוספה המתוקה היא תינוקת מהממת, להבדיל מכוכי, היא תינוקת גדולה, עולה במשקל בקצב מסחרר, אני טוענת שקשה לה לחייך מרוב שיש לה לחיים וסנטר כפול, אבל היא מחייכת המון, ו"מדברת" בלי סוף, היא מאד תקשורתית ונעימה.
אתמול היתה בת שלושה חודשים והיא כבר שוכבת על הבטן מאד בנוחות ומחזיקה את עצמה מצוין. היא מנסה לדחוף את עצמה ומסתובבת על צירה כשהיא על הבטן.
היא תינוקת שלא ישנה הרבה במהלך היום (ממש כמו אמא שלה בזמנה) וישנה מצוין בלילה, אבל גם בעירות שלה היא שלווה וסקרנית, וכמעט לא בוכה.
בארוחות ערב בימי שישי כשכל המשפחה נמצאת, אני בדרך כלל לוקחת על עצמי להחזיק אותה, כשנמאס לה להיות בעגלה, כדי שההורים יוכלו לפחות פעם בשבוע לאכול בנחת מהתחלה ועד הסוף.
זה נעשה קצת מאתגר כשכוכי רוצה שרק אני ארחץ לה ידיים או אשב לידה באוכל, אבל מסתדרים.
הן אושר גדול הילדות האלה.
ולחדשות הפחות טובות.
הבת שלי היתה בביקורת קרדיולוגית של אחרי הלידה, לפני כחודש, והתברר שהתיקון שעשו ללב לא באמת החזיק את ההריון והלידה, ומצב המסתם התקול הורע עד כדי כך שניתוח נוסף על הפרק.
בחודש הבאה תעבור בדיקת אקו לב נוספת שאחריה תתבהר קצת יותר התמונה ויהיה צריך להתחיל לחשוב איפה, ובעיקר מתי יהיה הניתוח הבא.
לא כתבתי על זה עד עכשיו כי בהתחלה רציתי למות, אבל ככל שהזמן עובר אני קצת מתרגלת לרעיון בעיקר מתאמנת בלא לחשוב עליו עד שאצטרך.
בתי תצטרך להחליט האם לעשות מהר עוד ילד, אחרון ודי, כי אחרי הניתוח הבא לא תוכל לעשות. או לחכות עוד שנה שנתיים ורק אז לעשות עוד ילד, או לא לעשות ילד נוסף, מה שקשה לי להאמין.
בכל מקרה יהיה מורכב הרבה יותר לעבור נותח קשה כל כך עם שניים או שלושה ילדים קטנים ובטח להחלים ממנו החלמה ארוכה .
ובכל זאת בשביל שלא נשאר רק עם תחושת המועקה, הגדולה סיימה את התואר הראשון. האמצעית לקראת סיום התואר שלה, נשאר לה רק סמסטר קיץ אחרון, והקטנה סיימה שנה ראשונה לתואר שלה.
יצאו מוצלחות הילדות שלי, אני ממש גאה בהן. ולא בהכרח בגלל שכולן לומדות ומתקדמות בחיים, אלה בגלל שהן פשוט נהדרות. טובות, חכמות, מוכשרות ובאופן כללי גרסאות הרבה יותר מוצלחות שלי.
 |
| עוגות שקנו האחיות של הגדולה כהפתעה לסיום התואר שלה. אין עליהן, חמודות ואכפתיות ובעלות חוש הומור. |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה