אז כמו שכתבתי בפוסט הקודם, החתונה תוכננה זמן קצר מאד לפני האירוע עצמו ומרבית החברים המשותפים לא יכלו לבוא מסיבות של סוף שנת לימודים, אירועים משפחתיים אחרים וכדומה.
אז יצא שלחתונה הגיעו אמא של הכלה ובן זוגה, הבת של הכלה, שני בניו של החתן, אחותו, והשאר היינו אנחנו: הגמל, אני, עגלגלית ועוד חברה אחת שהפתיעה ברגע האחרון. עשרה אורחים בסך הכל.
הגמל ואני סיכמנו שאני אסע אליו, נעבור לאוטו שלו וניסע לשדה התעופה, שם נחנה את הרכב לתקופה הקצרה. סיכמנו שנעשה שיחת תיאום ציפיות, כדי למנוע חיכוכים מיותרים, אחרי הכל זו טיסה לחו'ל, אבל מרוב שיחות הכנה לשיחה, בסוף לא באמת שוחחנו אותה, כי דיברנו עליה כל כך הרבה לפני...ספוילר, הסתדרנו כמו שאנחנו מסתדרים תמיד.
וכך בשישי בצהריים העמסתי את הטרולי שלי על האוטו ונסעתי לגמל.
בבית שלו עברנו יחד על הדברים שהוא צריך לקחת, הוא ביקש ממני לעזור לו לבחור את הבגדים שאיתם יסע, הן לחתונה והן ליום ורבע שסביבה, ואחרי בחירה זריזה, ארזנו את הכל לתיק גב קטן, ועוד קצת לטרולי שלי ונסענו לשדה התעופה.
טיסות מאד מלחיצות אותי, והכנתי את הגמל שהוא יצטרך להכיל את החרדה והבלבול שלי, אבל גם זה עבר בשלום.
במטוס עצמו ישבנו במקומות נפרדים, כי נראה לי מטומטם לשלם עוד כמה עשרות שקלים על בחירת מושבים צמודים לטיסה של פחות משעה. גם זה עבר בשלום.
נחתנו בפאפוס, ירדנו מהמטוס, חצינו מעבר חציה קטן והלכנו לטרמינל הליכה קצרצרה ברגל. באופן כללי מבחינת מימדים, זה מאד דומה לתחנה המרכזית. בחדרה.
הכל היה פשוט מאד ולא מורכב, המעבר היה קליל ולאחר החתמת הדרכונים וקבלת הטרולי, הלכנו לסוכנות השכרת הרכב שהמהנדס הזמין לנו.
קיבלנו קיה חדשה קטנטנה, שההגה שלה נמצא בצד הלא נכון. ידענו את זה מראש ולכן נערכנו באופן מיטבי, כלומר, אני אמרתי לגמל - אין מצב בעולם שאני נוהגת, זה שלך. והגמל נהג בגבורה נגד האינסטינקטים הכי בסיסיים שלו, ובהצלחה יתרה.
מאחר ומדובר באי קטן, לקח לנו משהו כמו עשרים דקות להגיע למלון.
הורדנו את הטרולי והתיקים והלכנו לכיוון הקבלה במלון, כשלפתע שמענו מאחורינו מישהו קורא בשמי. זו היתה שאר החבורה, שבדיוק התכוונה לצאת לארוחת ערב.
אז ויתרנו על הקבלה למלון, החזרנו לאוטו את התיקים ונסענו למסעדה אחרי שתי המכוניות של האחרים.
המסעדה שנבחרה היתה על שפת הים, הבריזה היתה נהדרת והאוכל מצוין, אבל השעה הלכה והתאחרה והיה שלב שבו רק רציתי לחזור כבר למקום שבו אוכל לשכב קצת ולנוח. הרגשתי לא טוב, כנראה מרוב עייפות או נפילת מתח.
בסופו של דבר חזרנו למלון וקיבלנו חדר מפתיע בגודלו.
הגמל התחיל לבחון את החדר ואני נכנסתי להתקלח, המים התחממו עד לרמת פושרים בקושי, המזגן לא עבד בכלל וגם לא הטלפון, כשהתקשרנו לקבלה לבקש עזרה.
בסופו של דבר הגמל הביא את הבחור מדלפק הקבלה שניסה לסדר דברים ולא הצליח, השעה כבר היתה אחרי חצות ואני, שהייתי מחוסלת מעייפות, אמרתי שאני מבקשת לעבור לחדר עם מזגן ומים חמים, עכשיו.
הבחור מיהר לחפש לנו חדר, והתנצל שהחדר היחיד הפנוי שיש לו, הוא חדר בלי נוף לבריכה. לא היה לי אכפת. (למחרת בבוקר התברר שהנוף שלנו הוא לחניה ומי שגילה את זה היה הגמל שהלך לשירותים והשאיר את דלת פתוחה, רק כדי לגלות שגם הוילון של חלון הענק ל"נוף" פתוח ושהוא יכול לראות כל מה שקורה בחניה, ושלאנשים בחניה גם יש עיניים).
בחדר הזה היו מים חמים, והמזגן עבד, למרות שלא הצלחנו לייצב את הטמפרטורה והיא הלכה וצנחה לאורך הלילה.
עד שהלכנו לישון כבר היה קרוב לאחת, ואז בשלוש לפנות בוקר נכנסה איזו התראה לטלפון של הגמל והעירה אותי, אחר כך נמנמתי עד חמש, שאז הגמל התעורר, ונמרחנו במיטה עד שלא היתה ברירה וקמנו לארוחת בוקר עם כולם.
המהנדס תיכנן לנו טיול להרים עם שלוש המכוניות, וכך הצטרפו אלינו עגלגלית והחברה הנוספת ונסענו.
מה שלא לקחנו בחשבון זה שכל האי דרכים מתפתלות ברוחב של כביש עירוני לא מתוחזק במיוחד, וכך נסיעה של עשרה קילומטר יכולה לקחת חצי שעה.
הנסיעה להרים ארכה כמעט שעתיים לכל כיוון, וחזרנו די מאוחר למלון. הגמל התנדב ללכת לקנות לנו אוכל בזריזות והביא מקדונלדס, שהיה הכי קרוב ונגיש באותו הזמן. אני נחתי קצת בנתיים, ושעה לפני החתונה התכנסנו עגלגלית, אני והבת של הדביקה והלכנו לחדר שלה.
המהנדס פגש אותנו ליד המעלית והתחנן שנהיה עדינות איתה.
והוא ידע על מה הוא מדבר, כי התכוונו לאפר אותה.
צריך להבין שהדביקה לעולם לא מתאפרת, שהיא לא סובלת איפור ולא את רוב הקישוטים. אבל אנחנו החלטנו שבחתונה שלה היא תהיה מאופרת ודי. הוא חשש שנגרום לה לחץ יותר גדול מזה שהיתה בו ממילא, אבל הוא לא לקח בחשבון שהיא היתה לחוצה מכדי להתנגד ואנחנו בסך הכל היינו עדינות איתה. ונחושות. וגם שלוש נגד אחת. לא היה לה סיכוי למסכנה.
אמרתי לה - אני שמה לך קרם פנים דמי מייק אפ. כמו שאת יכולה לראות עלי, זה לא שכבה של שפכטל על הפנים, בקושי רואים, ולא מרגישים כלל, אבל זה יעשה את העור שלך אחיד וזוהר יותר, מסכימה?
אמרה כן.
ועכשיו אני שמה לך צללית תכלת, סופר עדינה, שתתאים לעליונית שלך ולבגדים של החתן, מסכימה?
אמרה כן.
וככה המשכתי עם סומק, מסקרה ושפתון והאיפור יצא סופר עדין והיא נראתה מעולה, זוהרת כמו... כמו כלה.
אבל בהיותה היא עצמה, סירבה להביט במראה ולראות איך יצא. מספיק מרחתם עלי צבע, היא אמרה.
נסענו כולנו לאתר החתונה שהיה מעין חופת קבע בנויה על חוף הים.
המארגן של החתונה הכין כבר שולחן עם שמפניה, פרחים ומפה ועוד קצת קישוטים מסביב.
ואז הגיעה האשה שהשיאה אותם. היא החתימה את החתן והכלה, אותי ואת עגלגלית על הניירת, הקריאה את החלק שלה, החתן והכלה הקריאו את הנדרים שלהם זה לזה ואנחנו עמדנו מסביב והתרגשנו.
המחתנת הלכה ואז התחיל החלק האישי יותר.
החתן הקריא לכלה משהו שכתב לה, וזה היה כל כך מרגש שהתחלתי לנזול בלי יכולת לעצור. למרבה המזל, אחותו של החתן בדיוק הגיעה מהטיסה שלה, והיה לה טישו.
הכלה הנרגשת לא זכרה מה רצתה להגיד, ואז בירכו הילדים והאחות וכולנו חלקנו את השמפניה והצטלמנו.
החברה הנוספת העבירה את כל הטקס בזום לכל החברים שנשארו בבית ורצו להיות חלק.
משם נסענו למסעדה וישבנו בה שעות ארוכות לארוחת ערב ומסיבת חתונה.
היה טעים ושמח ונעים, להיות בחברה של אנשים אהובים ולשמוח בשמחתם.
אין ספק שזה חיזק את אמונתי שככה צריכה להיות חתונה, רק עם אנשים שהכי רוצים להיות בה בעולם.
חזרנו למלון והלכנו לישון, עייפים אך מותשים לחלוטין.
למחרת בבוקר נפגשנו בארוחת הבוקר עם כולם, ולאט לאט התחילו המוזמנים לנשור, לכל שניים שלושה היתה טיסה בשעה אחרת, אז הפרידה מכולם היתה מדורגת.
הלכתי עם הדביקה לחנות הקטנה שליד המלון וקניתי לכוכי בובה של בת ים וליוספה סינר כי לא באמת היה משהו שמתאים לגיל שלה.
כשהגיע הזמן נסענו לשדה התעופה, החזרנו את הרכב השכור והלכנו, ברגל, שוב, למטוס.
הטיסה קצת התעכבה, לא הבנתי למה וישבנו חצי שעה במטוס לפני שהמריא.
שוב ישבנו בכסאות נפרדים, ואני ישבתי במושב האמצעי כשמשני צדדים בחורים מגודלים שכל אחד מהם הזיע והתגרד ברמה זו אחרת מרוב לחץ.
גם הטיסה הזו הגיעה בסופו של דבר לקיצה ונחתנו חזרה בארץ.
נסענו לבית של הגמל ושם העמסתי את הדברים שלי על האוטו ונסעתי הביתה, נסיעה ארוכה יותר מהטיסה כולה כולל העיכוב.
היה מצוין, היה שמח ומרגש, חתונה כיפית על אמת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה