חופשת הלידה שלי עם בתי עומדת להסתיים מחר.
שזה מבאס מצד אחד, ומצד שני, לא נורא לחזור לשגרה, אני חושבת.
זו היתה החלטה נהדרת לעשות את ההפסקה הזו ולבלות שבוע וחצי עם הגדולה ובנותיה. להכיר את יוספה ולעשות איתה בונדינג, לבלות זמן איכות עם בתי ולהרוויח עוד זמן כוכי.
להבדיל מחופשת הלידה הקודמת, לאחר שכוכי נולדה, הפעם הבת שלי הרבה יותר רגועה ומפוקסת, לא שהיא היתה לחוצה מאד אחרי הלידה של כוכי, אבל בכל זאת, ילדה ראשונה, זו התמודדות אחרת לגמרי מלידה שניה.
או כמו שהבת שלי אמרה- אין לי פריווילגיה לעצור הכל, יש את כוכי והחיים חייבים להמשך.
יוספה מצידה, עושה את המקסימום להיות תינוקת מהחלומות (טפו טפו טפו) היא ישנה מצוין, יונקת מעולה, לא סובלת במיוחד מהבטן, בנתיים, ישנה יפה בעגלה ובמיטה. תינוקת מצטיינת.
בגיל שבועיים כבר הגיעה למשקל ארבעה קילו, וזה עוד אחרי הירידה הפזיולוגית הנורמלית שלאחר הלידה.
בפעם הקודמת עזרתי פיזית הרבה יותר. שטפתי כלים, קיפלתי כביסה, בישלתי או הבאתי אוכל מוכן, החזקתי את כוכי כדי לאפשר לאמא שלה לנוח.. הפעם אני עושה את כל אלו, אבל פחות, והדגש הוא יותר על להיות יחד ולעזור עם כוכי, בעיקר אחר הצהריים, כדי שבן הזוג יוכל ללכת לחדר כושר אחרי העבודה. הוא לא יוכל לעשות את זה אחרי שאחזור לעבודה, כי קשה מאד להיות לבד עם תינוקת בת יומה ופעוטה סופר אנרגטית.
כוכי, אהבה ענקית שלי, מאד קשורה אלי, קוראת לי קפקא פועה, וכשאני בסביבה היא רוצה מאד להיות קרובה אלי. קפקא קום, קפקא בוא, קפקא יד, הן הוראות שגורות שאני ממלאה בשמחה.
בימים האחרונים היא אוהבת לעשות "מיק מיק" שזה פיקניק, אז אנחנו לוקחות את סל הפיקניק שלה שיש בו מעין מפה, וסירי משחק וירקות מפלסטיק ומשחקות יחד.
עוד משחק חביב עליה הוא משחק עם הבובה שלה, היא מבקשת שאלביש לבובה חיתול ואז מורידה אותו, לוקחת מגבון ומנקה את ה"קקי" שהבובה עשתה ומבקשת שאלביש את החיתול שוב.
בשישי האחרון הם באו לארוחת הערב המשפחתית הרגילה, ואני הצעתי לביתי שלא תטרח להביא עגלה ליוספה, הרי יש לי בבית עגלול ומזרון וסדינים מתאימים ונחשוש שיכול לשמש כמגן ראש, וזה אמור להספיק.
ובמקביל קניתי לכוכי עגלת בובה לבובה שלה, כי צפיתי שיהיה קשה לה לוותר על העגלול "שלה" לטובת יוספה.
כוכי אמנם לא הבינה מה פתאום אנחנו נותנים את העגלה ליוספה, אבל שיחדתי אותה עם פתיחת המתנה, ואחרי שאבא שלה הרכיב את הגלגלים, היא היתה מאושרת מאין כמוה להסיע את הבובה ברחבי הבית בעגלה החדשה ושכחה לגמרי שרצתה להכנס לעגלול.
אחר כך הגיעו שאר בני המשפחה והיא חזרה להיות כוכבת הערב, כמו שהיא תמיד.
יוספה המתוקה ישנה לה בעגלה כמעט כל הערב בלי להפריע לאף אחד.
היתה לנו דילמה לגבי יום העצמאות. זה יום שאני בדרך כלל נוסעת לעשות על האש עם המהנדס, הדביקה וקבוצת החברים המורחבת, אצל המהנדס בבית, שזה יחסית קרוב אלי.
אבל השנה המהנדס והדביקה הודיעו שהם מעבירים את שרביט האירוח הלאה, ומי שהרים את כפפה גר בראשון לציון.
לי היתה מחויבות מהבוקר עד הצהריים ואז ממש לא התחשק לי לנסוע לבד ולהגיע באיחור משמעותי. אז הודעתי שאני לא אגיע השנה.
הקטנה אמרה שלא בא לה ללכת להורים של בן הזוג עוד פעם וביקשה להיות איתי, האמצעית אמרה שזה יותר מידי בשבילה לנסוע בתוך פחות משבוע פעמיים אלי, והגדולה אמרה שהיא לא יודעת ואולי, ואולי לא, ואולי בכלל הם ילכו להורים של בן הזוג או שישארו בבית...
ואז בבוקר של יום הזכרון, בדרך לטקס בבית הקברות הקטנה אמרה לי שהאמצעית ביקשה ממנה להגיד לי שהם החליטו לבוא בערב בכל זאת. יופי, אמרתי אז נאכל יחד. בן הזוג של הקטנה ביקשה שנעשה על האש, כי בכל זאת בערב זה כבר יום העצמאות וכך העברתי את רוב הטקס בבית הקברות במחשבות על הערב ומה צריך לארגן.
ובערב באמת הגיעו האמצעית ובן זוגה, והקטנה ובן זוגה. הלכנו לטקס הפתיחה של יום העצמאות ולאחריו חזרנו הביתה ועשינו על האש. לשם שינוי לא היו איתנו תינוקות ופעוטות ולא אף אחד שצריך לדאוג לו, אז חגגנו לנו עם בירה ויין ואחר כך גם בשר על האש, תפוחי אדמה בתנור, סלטים וחומוס והיה מאד משעשע ונעים. זו הצלחה אמיתית כשיש ילדות ובני זוג שכיף להיות איתם.
היום נחתי לי בבית רוב היום, מלבד המחויבות שהיתה לי בבוקר. הקטנה החליטה כן ללכת להורים של בן זוגה, ולי היה יום מנוחה.
מחר אני נוסעת בבוקר לגדולה, החלטנו לעשות יום בילוי לפרידה מחופשת הלידה שלי איתה. ניסע לקניות באאוטלט של שילב, עם התווים שקיבלו מתנה ללידה, נסתובב לנו פה ושם, איפה שיתחשק לנו, נאכל באיזו מסעדה ונחזור לקחת את כוכי מהגן.
אחר כך יהיה שוב יום שישי והגמל יבוא.
יש ענינים שאנחנו צריכים לברר אותם ביננו, ענינים טובים בסך הכל, אבל כאלה שדורשים בירור. אולי אספר מתישהו. נראה.
ואחר כך, חזרה לשגרה.
 |
| כוכי חוגגת עצמאות ואוכלת צמר גפן מתוק או שיערות סבתא |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה