יום חמישי, 13 באפריל 2023

טוב, טוב מאד

 כן, אני יודעת שזו כותרת מוזרה בימים טרופים אלו, אבל כרגע הכל טוב והטוב מאיר גם את הפינות החשוכות ביותר. וכמובן שאני מאמינה גדולה בהיאחזות בטוב והעצמה שלו, כי בסך הכל הוא די נדיר.
אז מה קרה שכל כך טוב לי, אתה שואלים?
נולדה לי נכדה שניה.
ואין אושר כזה בעולם. אני בהיי מטורף.

הגדולה סחבה את ההריון עד שבוע 39 ואז הגיעה לזירוז בגלל שהערכת המשקל של העוברית היתה גדולה, סביב ארבעה קילו.
היה לה כבד ולוחץ ונמאס והיא רצתה לגמור עם זה כבר, הרופאות בסך הכל זרמו איתה וכך ביום ראשון, הגיעה לבית חולים וקיבלה זירוז. ג'ל זירוז שפועל לאט ובעדינות יחסית. היא העבירה את הזמן עד הצהריים עם בן הזוג ואני סיימתי מוקדם את העבודה, מזל שחול המועד איפשר לי לקצר את היום, ונסעתי להיות איתה בבית חולים. בן הזוג חזר הביתה כדי להוציא את כוכי מהגן ולהיות איתה, החלטה נבונה שעשו, כדי לחסוך לקטנה עוד טלטלות, גם ככה אמא שלה לא בבית....
הגעתי בשעה 14 ופגשתי אותה בחדר שהקצו לה במחלקת היולדות, קצת אכלנו, קצת שתינו קפה, קצת הסתובבנו ובעיקר דיברנו המון, היה לנו זמן איכות נהדר ללא הפרעות של טלויזיה, טלפונים ואפילו לא של כוכי או אנשים אחרים.

רוב הזמן הצירים שהלכו והתחזקו לא הפריעו לנו לדבר וכשהתגברו, התחלנו לטייל, ללכת בשביל ללכת.
בתשע בערב, אחרי שהשכיב את כוכי והפקיד את הוריו לבייביסיטר ללילה, בן הזוג חזר ואני נשארתי איתם עד לאחת עשרה בלילה, שאז כבר התנדנד לי הראש מרוב עייפות, בסוף החלטנו שאסע הביתה ואמתין שיקראו לי.
כמובן שלא הצלחתי להרדם והתהפכתי במיטה עד חמש ועשרים, שאז בן הזוג שלח לי הודעה שיש לה פתיחה של 7 סמ' והיא מבקשת שאבוא.
כעבור ארבעים דקות כבר הייתי בתוך חדר לידה, והיא כאילו חיכתה לי, התחילה ללחוץ וילדה את הפצפונת בשש וחצי בבוקר.
איזו לידה יפה ומרגשת, הבת שלי יודעת ללדת.
היא שקטה ומרוכזת ומודעת, עושה מה שצריך, בדיוק כמו שצריך ויולדת אפילו תינוקות במשקל 3665 בצורה פנטסטית. כן, בסוף התברר שהתינוקת לא שוקלת ארבעה קילו, אבל גם במשקל הזה היא קרעה מעט את דרכה החוצה, אבל לא בצורה רצינית.

יוספה נולדה בהירה מאד, ממש בלונדינית, עם מעט שיער בהיר על הראש, כמעט בלי גבות וריסים, הכי מוזר בעולם, בעיני.
גם הבנות שלי וגם כוכי נולדו באותו שטנץ עם המון שיער שחור, וזאתי, כאילו משהו אחר לגמרי.
ביתי ובן הזוג אמרו שהיא דומה בול לכוכי כשרק נולדה, רק בצבעים אחרים, אני מודה שאני עדיין לא רואה את זה. היא נראית לי אחרת, ולהבדיל מכוכי היא נולדה גם סופגניה עם סנטר כפול, עגלגלה ומתוקה.

בן הזוג הזכיר לנו שהראה לנו תמונות מילדותו, שגם הוא היה בלונדיני בילדות. זה מצחיק כי עכשיו הוא כהה מאד והצד העירקי שלו בולט מאד, אז אי אפשר לדעת מה יהיה. ואם אני חושבת על זה, לכוכי יש שיער דבש היום.
אמרתי לבתי שיש מצב שהגנים הג'ינג'ים שיש לנו במשפחה באים לידי ביטוי.
מי ג'ינג'י אצלנו? היא לא זכרה.
ובכן, סבתא שלי שבקושי הכרת וגם דודה שלך, אחותי, היתה ממש ג'ינגית בתור ילדה והיום היא צובעת לבלונד.
אז רק ימים יגידו. בנתיים יוספה לבנה על סף השקופה, מקווה בשבילה שהגנים של אבא שלה יבואו לידי ביטוי בהמשך.

כיוון שהייתי גמורה מעייפות, חזרתי הביתה לנוח, לקחתי שמן קנאביס נכנסתי למיטה וצללתי לשינה במהירות שיא.
אחרי שלוש שעות התעוררתי מסטולה לגמרי, סיכמתי עם הגדולה שאבוא אליה אחר הצהריים, כי בן הזוג חזר לישון ואחר כך לקחת את כוכי מהגן ולהיות איתה, כי זה כבר היום השני שאמא שלה לא בבית.
בצהריים הקטנה נסעה לבקר את אחותה ואחייניתה, הביאה לה ארוחת צהריים מהדרך וכריך לארוחת ערב. אין עליה, איזו אחות על היא.
חמותי, סבתא של הגדולה, ביקשה לבוא איתי והגדולה שמחה לרעיון. וכך, לאחר שהקנאביס התנקה מהגוף שלי והצלחתי להתגבר על תחושת הנמנום, הכנתי קופסא על מלפפונים טריים חתוכים וזיתים, שהגדולה ביקשה, ועוד חטיף, לחלוטין לא כשר לפסח, ונסענו ביחד אליה ובילינו איתה שעתיים שחלפו מהר מאד.
החזקתי את יוספה בזמן שהיא אכלה ונחה קצת והעמקתי את ההתאהבות בה. היא כזו בובה קטנה ומתוקה.

למחרת הלכתי לעבודה, זה היה ערב חג שני ולכן יכולתי לחתוך מהעבודה אפילו מוקדם יותר, והגעתי אליהן בצהריים , אחרי שקניתי לגדולה ארוחת צהריים.
בבוקר היו אצלה חברות טובות ומייד אחריהן הגיע בן הזוג לבלות קצת זמן איכות עם זוגתו והבת החדשה שלו, היא שלחה לי תמונה שלו מחזיק את יוספה ומביט בה באהבה, ואני נמסתי לגמרי.
כשבאתי הגדולה היתה יכולה ללכת להתקלח בשקט, ויצאנו לסיבוב קצר במחלקה עם יוספה בעגלת האקווריום של בית החולים. 
כשהתחילה להתעייף, הלכתי הביתה וסיכמנו שאחזור למחרת בבוקר, ושלקראת השחרור המיוחל יגיעו בן הזוג וכוכי, לראשונה, וכך אזכה לראות גם את כוכי שכבר התגעגעתי אליה מאד.

למחרת בבוקר הכנתי לנו ארוחת בוקר ונסעתי לבית חולים, אכלנו והתחלפנו בלהחזיק את יוספה, קיבלנו את מכתב השחרור של יוספה וחיכינו למכתב השחרור של בתי, ואז הגיעו בן הזוג וכוכי. בתי שכבר השתגעה מגעגוע השאירה אותי בחדר עם יוספה והלכה לפגוש את כוכי בכניסה למחלקה. 
וכשנכנסו לחדר, כוכי נראתה המומה לחלוטין. לא דיברה, בקושי ניגשה או הגיבה. הצעתי לה קרמבו שהבאתי לה ותוך אכילתו היא התחילה להשתחרר ולאט לאט הפשירה וביקשה לתת ליוספה נשיקה ולהכניס לה מוצץ לפה ולעזור להסיע את העגלה שלה.
עד שהגיע מכתב השחרור של בתי כבר חזרה לעצמה לגמרי והיתה שמחה ועליזה.
ליויתי אותם לאוטו, הגשם הפסיק בדיוק לכמה דקות שנדרשו למעבר מהמחלקה לאוטו, קשרתי את כוכי בכסא ונפרדתי ממנה בזמן שההורים קשרו את הסל קל של יוספה. הם נכנסו לאוטו ונסעו ואני הלכתי לרכב שלי.
עד שהגעתי אליו, בתי צילמה ושלחה לי תמונה של שתי הבנות בכסאות הבטיחות שלהם באוטו.

נכון שאת מרגישה הכי עשירה בעולם? שאלתי אותה.
ברמות! היא ענתה.


והנה תמונת האושר שלי בהתגלמותו.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה