מלחמות הקנאביס

 אני מטופלת כבר שמונה חודשים בקנאביס.
מצד אחד זה בהחלט עוזר בחלק מהדברים וקשה לי לדמיין את עצמי בלעדיו. ומצד שני, הקניה, השימוש וההיכרות עם עולם המטופלים והרשיונות הוא סוג של צלילה למאורת הארנב.

אני משתמשת קלה מאד. גם מבחינת כמויות, גם מבחינת הזמן ביום וגם מבחינת ריכוז החומרים הפעילים.
אני משתמשת רק בלילה. לפני השינה, זה עוזר לי לישון טוב יותר, ברוב הלילות זה חוסך לי את השלוש, ארבע, חמש או יותר התעוררויות שהיו לפני בכל לילה. עכשיו, יש לילות שאני לא מתעוררת בכלל ויש לילות שאני מתעוררת רק פעם או פעמיים.

זה משפר את מצב מערכת העיכול שלי. היו לי תופעות של מעי רגיז, שזה שלשולים ועצירויות לסירוגין, מלווים באי נוחות עד כאבי בטן. ואין לתאר עד כמה תחושת הנינוחות והרווחה תלויה בהאם ביקרתם היום בשירותים, ואם כן כמה פעמים ואיך מרגישים עם זה.
לא הכל עבר לחלוטין, אבל בהחלט יש שיפור. 

מבחינת כאבים, חשבתי שאין שום השפעה, אבל לאורך זמן התברר לי שאני צורכת פחות משככי כאבים באופן שוטף. לא הפסקתי לחלוטין, אבל בהחלט הורדתי את הכמויות ועברתי ממשככי כאבים תותחים לכאלה קצת פחות דרמטיים.

אני לא חושבת שכתבתי משהו על הקנאביס למרות שחשבתי על זה המון פעמים.
השגת הרשיון עלתה לי המון כסף וזמן.
אחרי שקיבלתי את האבחנה של פיברומיאלגיה וניסיתי להשתמש בקנאביס, הבנתי שהוא באמת יכול לעזור לי והתחלתי לקדם את הנושא.
זה לא היה פשוט, כי הראומטולוגית המטפלת בי לא תומכת בשימוש בקנאביס ובטח אין לה רשיון לאשר קנאביס. לכן נאלצתי למצוא ראומטולוג שיכול לתת רשיון. 
מצאתי אותו והייתי צריכה לחכות מספר חודשים עד לתור אליו.
כשהגעתי אליו, הוא לא באמת טרח לבדוק מי אני ולמה אני רוצה רשיון לקנאביס. הוא אמר לי מה אני צריכה לעשות עד התור הבא (לצרוך או לפחות לקנות אופיטיים משני סוגים ועוד כדורים בשם סימבלתה או ליריקה במשך כחצי שנה, אבל הוא יעגל פינות גם אחרי ארבעה חודשים לדבריו. להביא אישור פסיכאטרי שאין מניעה נפשית לתת לי קנאביס) ולחזור אליו.
כל שאר הניירת כבר היה לי בעקבות הבירור המאד מעמיק שעשיתי עד לאבחנה של הפיברו.
אז הוצאתי כמה מאות שקלים על תרופות שלא צרכתי במשך כמעט חצי שנה, הוצאתי עוד שש מאות שקלים על תור לפסיכאטרית , כי אין אפשרות לקבל חוות דעת כזו דרך תור רגיל בקופת חולים, בדקתי. זה רק באופן פרטי. המושלם החזיר לי חלק מהכסף.
ואז כשהגיע הזמן לחזור לראומטולוג, ליתר דיוק, עשרה ימים לפני התור שקבעתי, התקשרו אלי מבית החולים להגיד לי שהוא סיים לעבוד בבית החולים ושאם אני רוצה, אני יכולה ללכת אליו למרפאה הפרטית שלו, שוב, דרך המושלם.
אוקיי, הכל נדחה בעוד חודש , עד שנקבע התור החדש אליו.

בנתיים ניסיתי לעשות את הרשיון דרך מרפאת קנאביס של מכון מור, אבל הם רצו המלצה מהרופאה הראומטולוגית המטפלת, והיא, כאמור לא תומכת ולא מוכנה לתת המלצה. אז לא היתה ברירה. נסעתי לכפר הערבי שבו נמצאת המרפאה של הראומטולוג המומחה.
הפקידה במרפאה גבתה ממני מאה וחמישים שקלים בכניסה. אחר כך ישבתי וחיכיתי בזמן שהוא קיבל אנשים שהגיעו אחרי ופשוט נכנסו לחדר שלו. בסוף הגיע תורי . 
הוא שוב, לא הסתכל עלי ולא עניין אותו מה יש לי להגיד. הוא רק ביקש את הניירות, עבר עלייהם בזריזות, סיכם שיש כל מה שצריך ואמר לי ללכת לשלם לאותה פקידה תשע מאות שקלים עבור הרשיון, שש מאות לבית החולים שדרכו יעבד את בקשת הרשיון ושלוש מאות לו עצמו, לדבריו. ולא זה לא כולל את המאה וחמישים ששילמתי קודם. הוא הסביר שהרשיון הוא לשישה חודשים ושאחרי שלושה אוכל לבצע שינויים במינונים אם ארצה.
כיוון שלא היה עלי סכום כסף כזה, הפקידה המנוסה שלחה אותי לכספומט של סניף הבנק הקרוב, מרחק של מאתיים מטר, שאוציא ואחזור לשלם לה.קיבלה את הכסף ואמרה שמחר אקבל את הרשיון בוואטסאפ. אגב, קבלה על הסכומים האלה לא קיבלתי, וכשחשבתי על זה למחרת, הפקידה לא ענתה לטלפון, בסוף ויתרתי על זה.

למחרת אכן קיבלתי את הרשיון בוואטסאפ ויכולתי ללכת לבית מרקחת לקנות קנאביס סוף סוף.
כיוון שנסעתי עם הגדולה לטרום ניתוח, לפני ניתוח הלב שלה, נסענו לבית מרקחת שמכר שמן קנאביס שניסיתי וידעתי שעושה לי טוב. קניתי שני בקבוקים מתוך מחשבה שאולי בתי תוכל להעזר בשמן גם היא אחרי הניתוח (מה שאכן איפשר לה שינה של שלוש ארבע שעות רצוף בימים אחרי השחרור מבית חולים והציל אותה, לדבריה).

אחרי שלושה חודשים פניתי אל הראומטולוג בוואטס אפ וביקשתי שינוי במרשם. הוא אמר שאני צריכה לקבוע תור ולבוא אליו למרפאה על מנת לעשות את זה. הופתעתי ושאלתי אם זה לא כלול באלף וחמישים שקלים ששילמתי לו לפני שלושה חודשים והוא אמר שלא. ביקשתי לעשות את זה שלא פנים אל פנים ותשובתו היתה - אז איך תשלמי לי שש מאות שקלים? אגב על מאה וחמישים השקלים של הביקור הוא היה מוכן לוותר.

החלטתי לוותר ולחשוב מה אני עושה כשתסתיים חצי השנה הראשונה.
וככל שהיא התקרבה, הייתי מוטרדת יותר ויותר, כי למי לעזאזל יש מאות שקלים מיותרים להוציא כל הזמן?
רק על מנת שתבינו על איזה סכומים מדובר:
הקנאביס נמכר לפי 10 גר' , שקית של תפרחת, גליליות שזו תפרחת בצורת סיגריות מוכנות, או בקבוקון שמן.
יש המון סוגים של קנאביס, הרבה זנים, שכל אחד משפיע על כל אדם אחרת וצריך ללמוד מה מתאים .
כל עשרה גר' עולים בממוצע בין מאתיים לשלוש מאות שקלים. כלומר קניה של עשרים, שזו הכמות שקיבלתי ברשיון הראשוני,  גר' תעלה 450-550 ש"ח בממוצע. כל חודש.
תוסיפו על זה, רק עוד שש מאות שקלים לשלם על מנת לחדש את הרשיון, ותבינו למה ממש לא רציתי לחזור לאותו רופא.

כיוון שאני משתמשת בהרבה פחות מהכמות החודשית, התחילו די מהר להצטבר לי שקיות תפרחת ובקבוקוני שמן, כך שלא הייתי בלחץ מיידי, ידעתי שיהיה לי מספיק קנאביס לחודשים הבאים.
אבל בכל זאת רציתי לקדם את הנושא.
גם כי אי אפשר לדעת אף פעם אם אותו השמן או אותה התפרחת תהיה זמינה גם בחודש הבא והעדפתי לקנות כל זמן שזה זמין, וגם בגלל שפעמיים בזמן הזה, נתתי לגמל שקיות תפרחת, כי הוא משתמש בכמות גדולה בהרבה ממני.

זאתי, שלא הכל יהיה קודר.