כוכי בת שנה ועוד ענינים.

 באמצע יולי כוכי חגגה יום הולדת ראשון.

הזמן עובר מהר כשעסוקים בניתוח לב של הגדולה והתאוששות ממנו.
הגדולה חזרה לעצמה לחלוטין. מצאה עבודה חדשה ועכשיו בשלבים האחרונים של ראיונות לעבודה נוספת. היא רוצה לעבוד בשני חצאי משרה, וכמובן להשלים את השנה האחרונה ללימודי התואר הראשון שאחריו היא מתכננת להמשיך לתואר שני.

את יום ההולדת של כוכי היא ובן זוגה ערכו בביתם, שזה גם סוג של התבגרות ויציאה לעצמאות. זה היה האירוע הראשון שבו אירחו את המשפחה ולא להיפך.
הם עשו - על האש, והזמינו אותנו, אחיותיה ובני זוגן, חמי וחמותי ואותי, ומהצד השני את ההורים והאחים שלו.
אמא שלו הכינה סלטים, הם קנו חומוס ובשר וכולנו קנינו לכוכי מתנות לפי רשימה שהגדולה חילקה לנו.
חמותי קנתה לה מעין תלת אופן עם ידית שמשמש כעגלה ושכוכי ממש אוהבת, אני קניתי לה מגדל למידה שזה התחליף היקר לשרפרף שעליו עומד הפעוט ליד השיש במטבח (אם חשבתם שהשטויות המיותרות היעודיות נגמרות סביב הלידה, אתם טועים מאד) והסבים מצד שני קנו לה מטבח משחק.
היה ערב נחמד. הבת שלי קצת איבדה את הסבלנות, כמו שקורה לה לא פעם. אני ממש מקווה שהיא תתבגר מספיק יום אחד ותלמד לשמור את האי נוחות שלה קצת בבטן ולא להוציא על כולם.
אבל כוכי היתה פיצוי להכל. היא היתה פשוט נהדרת עם המון האנשים שנכנסו לבית שלה, חייכה וזחלה מפה לשם ובעיקר העדיפה אותי על פני כולם.

כן, הילדה הזאת ממש אוהבת אותי.
אתמול נסעתי לבקר אותה, כי בן הזוג עבד עד מאוחר ולא הזיקה לבת שלי קצת עזרה ובעיקר לא להיות לבד.
הלכנו יחד לקחת את כוכי מהגן, והיא, ראתה אותה דרך חלון הזכוכית של דלת הכניסה וזחלה בטיסה לדלת , הרימה ידיים וביקשה שאקח אותה. וכשאמא שלה הזמינה אותה לחיבוק, היא הלכה אליה ומיד ביקשה לחזור אלי.
אחר כך הלכנו לבריכה והיא רק רצתה להיות איתי ואצלי.
אני חושבת שהבת שלי קצת מקנאה אבל גם שמחה שהבת שלה כל כך אוהבת אותי ורוצה להיות אצלי.
כדאי לה שתשמח לאור העובדה שבעוד שבועיים אני אשאר עם כוכי לבד ליום ולילה, הגדולה ובן זוגה נוסעים ללילה ראשון בלי כוכי ואני אהיה איתה מאחר הצהריים ועד לצהריים למחרת.
אני כבר מתכוננת נפשית לכך שיהיה קשה. לא להיות בבית שלי זה אף פעם לא קל, ועוד להיות אחראית על כוכי בלילה... אני מניחה שלא אצליח לישון בכלל או שאשן מעט מאד.
לא נורא, אחר כך אחזור הביתה ואוכל לנוח כל הסופ"ש.

כוכי היא תינוקת מופלאה. גם יפה, גם חכמה, גם בעלת מזג נוח, היא עומדת לבד, אבל עוד לא עשתה את הצעד הראשון. היא הולכת סביב רהיטים, או כשנותנים לה אצבעות, אבל זוחלת כמו נמר, אומרת כמה מילים, כמו אבא, אמה, המ (אוכל) מים, הב, אור, טאטא (סבתא! אני!) יאללה , גאיה (שם של חברה שלה) במבה, בננה ועוד ועוד, כל יום יש מילה חדשה.
היא מאד יודעת מה היא רוצה ויודעת לעמוד על רצונותיה. היא אוהבת מוזיקה ומתנועעת ורוקדת כשהיא שומעת משהו שהיא אוהבת, או כשהיא שמחה. הזמרים החביבים עליה הם סטטיק ובן אל, היא מהופנטת לגמרי כשהיא שומעת אותם. מה שמצחיק אותי מאד ומביך את אמא שלה.

הבת הקטנה מסיימת את המכינה ללימודים ומתלבטת מה היא רוצה ללמוד. כלומר, היא התחילה את המכינה מתוך ידיעה שהיא הולכת ללמוד עבודה סוציאלית ועכשיו פתאום היא לא בטוחה. עיקר החשש שלה זו הפרנסה העתידית.
אז אני מנסה למצוא לה אנשים שעוסקים בעבודה סוציאלית, כדי שתדבר ישירות ותבין מה האפשרויות שלה. בנוסף היא נרשמה ליעוץ במכללה כדי להכריע מה תלמד בסוף.
היא הפתיעה אותי ואת עצמה כששקעה כל כולה בלימודים במכינה, ויתרה על בילויים ויציאה עם חברים והשקיעה את רוב שעות היממה בלימודים. היא הבינה שכדי להצליח להגיע למינימום הנדרש לקבלה ללימודים לתואר שהיא מעונינת בו היא צריכה להשיג ציונים מספיק טובים.
ואכן, ההשקעה מתבטאת בציונים גבוהים ברובם. נראה שהיא תצליח להגיע לממוצע הגבוה הנדרש (ממוצע מעל 90) אני מאד גאה בה.
בגלל כפות הרגליים שלה, קשה לה מאד להתנייד במכללה, כי הליכה שהיא הליכה קלילה לאדם עם כפות רגליים תקינות, הופכת לבלתי אפשרית בשבילה. היא החליטה שהיא רוצה להוציא תו נכה, כדי שתוכל לחנות בתוך המכללה ולסבול פחות מכאבים בעקבות הליכה מהחניה הרחוקה לכיתת הלימודים.
היא פנתה לרופא שניתח אותה ארבע פעמים והוא אמר שהוא לא יכול להמליץ על תו נכה בשבילה. הייתי קצת המומה ולא הבנתי את התשובה שלו. כי מי אם לא הוא מבין את מצב הרגליים שלה?
פניתי אליו אני וביקשתי שלא ימליץ על כלום, שרק יכתוב על הניתוחים שעברה, על מצב כפות הרגליים שלה היום, על כך שהיא סובלת מכאבים ומתקשה בהליכה. הוא לא ענה לי במשך כשבוע וחצי ואז שלח לה מייל ישירות ,שבו, לא רק שתאר את המצב אלא גם המליץ חד משמעית על תו נכה לאור המצב (אולי הוא נכנס לתיק ובחן שוב את צילומי הרנטגן האחרונים, אין לי מושג). הקטנה שלחה את מכתבו יחד עם כל הניירת הנדרשת למשרד התחבורה. וקיבלה אישור לתו נכה תוך שעתיים! אין לתאר את היעילות הבלתי צפויה והמשמחת מאד.
אני מרגישה הקלה שיהיה לה קל יותר בלימודים ובאופן כללי.

האמצעית התקבלה לעבודה בחברת הייטק שעוסקת באיסוף וסידור נתונים, והיא לומדת את העבודה. מה שמביא אותה להתמודדויות לא קלות במקום העבודה החדש לאור זה שמשאירים אותה ללמוד לבד את העבודה "כי הם רוצים שאני אסתכל על הכל בעינים רעננות ולא משוחדות" נו בסדר... דרך מוזרה בעיני להכניס מישהו למקום עבודה חדש.
במקביל היא ממשיכה ללמוד ארבעה קורסים בכלכלה באוניברסיטה הפתוחה, כולל בסימסטר קיץ.
היא עקשנית וקשוחה ולא מוותרת לעצמה.

אני כותבת את כל זה וחושבת שאני בת מזל שאלה הבנות והנכדה שלי.
יצאו מוצלחות אלו.

זה, אגב, מגדל למידה.