החלמה ושיקום

 שבועיים וחצי אחרי ניתוח הלב, הגדולה הולכת ומשתפרת לאט לאט. יש עליות וירידות במצב הרוח וביכולות הפיזיות שלה, אבל היא במגמת שיפור ברורה ואופטימית.
ביקורת האקו לב שנערכה כשבוע וחצי אחרי הניתוח היתה טובה והראתה שהכל במקום ואין דליפות מהלב. האחות שהוציאה את תפר הנקז, אמרה שזה מפתיע שהיה רק נקז אחד, שבדרך שלל שמים שלושה-ארבעה נקזים וזה מעיד על מצבה הטוב.
עכשיו נשאר להגיע לקרדיולוג המטפל שאבחן את החור בלב, לקבל המלצה לשיקום לב, ולחזור לשגרת עבודה ולימודים, ואחר כך גם לשגרה הביתית.

הכי קשה לה, לבת שלי, זה שהיא לא יכולה לתפקד כאמא באופן מלא. אסור לה להרים משקל מעל שלושה קילו במשך שלושה חודשים ולכן היא לא יכולה לטפל בכוכי שלה ואי אפשר להשאיר אותה לבד עם התינוקת. אז כרגע בן זוגה ואני עושים משמרות.
לי יש עוד שבוע חופש מהעבודה להיות איתה, אני לוקחת את כוכי חזרה מהגן ומטפלת בה עד שהוא חוזר מהעבודה. אני משתדלת לאפשר לו ללכת לחדר כושר ובשבת לשחרר אותו לכמה שעות, כי לא קל לטפל באשה, תינוקת, בית ועבודה כל הזמן.ואני, כשאני חוזרת הביתה, אני יכולה לנוח.
אתמול למשל הוא הביא את כוכי ואמא שלה אלי הביתה לכמה שעות, ואני החזרתי אותן אליו אחרי שבתי התעייפה וכוכי מיצתה.

בנתיים אני נוהגת על המכונית החדשה של בתי (זו שהייתי אמורה לקנות במקור) כי המכונית שלי במוסך. כשקניתי אותה מהמגרש, הם היו אמורים לעשות תיקוני פחחות וצבע כחלק מהשבחת הרכב. הם תיקנו משום מה רק את הפגוש האחורי שספג חבלה קלה מרכב שנכנס בו מאחור, אבל לא נגעו בשאר השריטות והחבלה הקלה בפגוש הקדמי. כשהבינו שלא תוקן כל הדרוש תיקון, נתנו לי וואוצ'ר לתיקון במוסך שאיתו הם עובדים.
כבר חשבתי לוותר על טרחה של לקחת את האוטו למוסך רחוק ולהטרטר סביב התיקונים הלא הכרחיים. אבל אז חזרתי הביתה בחמישי בערב, ונכנס לי תן מתחת לגלגלים, בחושך לא ראיתי אותו לא היה לי סיכוי להמנע מהתאונה.(זה היה קשוח ביותר, לקח לי המון זמן להרגע מהתאונה הזו ועוד לא לגמרי התאוששתי מההבנה שהרגתי אותו)
התן נהרג במקום והאוטו שלי חטף מכה חזקה בפגוש הקדמי, עם שבר בפלסטיק. כבר לא היתה ברירה אלא לתקן אותו, אז לקחתי אותו למוסך שנקבע לי על ידי המגרש מכוניות ולשמחתי הפגוש הקדמי הפגוע נמצא ממילא בתוכנית העבודה שהמוסך קיבל, כך שזה יכלל בתיקון.

אתמול בערב, אחרי שבתי ונכדתי היו אצלי שעות ארוכות התחלתי להרגיש גירוד בגרון שהתפתח בלילה לגודש וליחה ושיעול.
אין לי חום ושתי בדיקות אנטיגן שעשיתי יצאו שליליות.
בכל מקרה החלטתי לוותר על נסיעה לבתי היום בלב כבד מאד. ונסעתי לעשות בדיקת PCR. תחזיקו לי אצבעות שזה צינון חורף רגיל, אני ממש צריכה לחזור לבת שלי לשבוע הקצר שנשאר לנו לבלות יחד.
הלידה של כוכי והניתוח קרבו ביננו מאד והקשר ביננו כל כך נעים ואוהב שאני אסירת תודה על כל רגע שיוצא לי להיות איתה, איתן יחד.

בנתיים האוטו שלה עושה בעיות במערכת החשמל, הם התקינו לו איתוראן וכנראה שההתקנה יצרה בעיות במגעים, אז אם ארגיש טוב ואהיה שלילית, נסע מחר למוסך, היא ואני.
לשמחתי היא מרגישה מספיק טוב כדי לנסוע נסיעות קצרות וגבר נמאס לה להיות בבית ולהיות לא פעילה. היא לא רגילה להיות חולה ומוגבלת.
אני ממש אשמח כשהאוטו שלי ישלים את התיקון ואוכל לחזור לנהוג בו, אני ממש מתגעגעת אליו.

ועוד בעניני החלמה - תחזיקו אצבעות לn-lee שלנו, תתפללו, תשלחו אנרגיות חיוביות... כל דבר שיעזור לה לצאת מהמצב הקשה מאד שבו היא נמצאת. ליבי ותפילותי איתה ועם משפחתה.