לב פתוח - חלק שני - החיים עצמם

 בנוסף להתכוננות לניתוח החיים המשיכו ודרשו את שלהם.
העבודה, מילא. עשיתי מה שצריך, והיו המון קצוות לסגור כיוון שידעתי שאני עומדת להעדר לתקופה לא קצרה. החלטתי לקחת שלושה שבועות חופש. בין 5-10 ימי אשפוז ואחר כך להיות איתה בבית לתקופה הראשונה עד שתהיה מספיק עצמאית להסתדר לבד בבית.
אבל חוץ מזה הקטנה נרשמה למכינה לקראת לימודים והיה צריך לחשוב איך היא תסתדר.
הרי עם כפות הרגליים שלה היא לא מסוגלת להסתדר עם אוטובוסים וכל ההליכה אליהם ומהם שכרוכה בשימוש בהם. ניסינו לבדוק אם יש מישהו אחר שמתחיל מכינה יחד איתה ואפשר להתחלק בהוצאות הנסיעה, ולבסוף הגעתי למסקנה שאין ברירה אלא לקנות לה רכב משלה.
היה לה מספיק כסף לקנות רכב זול ולשלם את הביטוח, אבל אם היתה קונה רכב, לא היה נשאר לה כסף לשכר לימוד. הביטוח הלאומי שהעניק לה עשרים אחוז נכות, משתתף בצורה חלקית מאד במימון שנת הלימודים הראשונה בלבד.
לכן החלטתי שאני אעביר לה את המכונית שלי ואקנה מכונית חדשה. לא שזה היה בתכנון הכלכלי שלי או בכלל, אבל לפעמים לחיים עצמם יש תוכניות משלהם והם די כופים את עצמם עליכם. אז החלטתי לקפוץ למים ולעשות את זה וזהו.

הסתובבתי בכמה סוכנויות רכב, בעיקר כי הייתי צריכה את המימון והביטוח שהם נותנים, כי כאמור לא היה לי את מלוא הסכום לקנות רכב. בשלוש הסוכנויות הראשונות לא קיבלתי יחס ראוי, אז לא בזבזתי עליהם זמן והמשכתי לסוכנות שממנה הגדולה ובן זוגה קונים את המכוניות שלהם.
הם הציעו לי בעיקר פורד קוגה עם קילומטראז' נמוך ומצחיק שהוא רכב ענק מפונפן ומקושקש מידי בשבילי. תא המטען העצום שלו, הסאן רוף שלו ושאר הדברים פחות דיברו אלי.
הרכב השני שהציעו לי זה מיצובישי ספייס סטאר מודל 2022 אפס קילומטר, שזה נחמד אבל בדיוק הצד השני של הסקאלה. רכב קטן מידי, קטן אפילו יותר מהיאריס שלי, אני רציתי משהו אחר. פנטזתי על רכב גבוה יותר ונוח יותר. ניסאן ג'וק אם להיות ספציפית יותר היה אחד מהם, המוביל. אבל לא היה להם אחד להציע לי.

כשנסעתי לסוכנות הרכב, בתקווה שפנים אל פנים נוכל לחפש הצעות קצת יותר מתאימות, התקשרה הגדולה ואמרה שיש לה רעיון פלילי ושאגיד לה מה אני חושבת. היא מציעה שהיא תקנה את הפורד קוגה, שהוא הרכב שבעצם רצו לקנות לו רק היה זמין כשקנו את הרכב שלהם לפני שמונה חודשים. שמבחינתם זה רכב החלומות והם מכירים אותו מההורים של בן הזוג ומתים עליו, והמשך ההצעה היא שאני אקנה את הסובארו XV שלהם.

עכשיו, הסובארו שלהם, הוא הוא רכב החלומות שלי. 4X4 יציב, גבוה יחסית, מרווח, נוח מאד ורק עם 60,000 קילומטר.
מיד, ולתדהמת של בן הזוג שהיה בטוח שאני אצחק מההצעה, אמרתי - כן! האמת שלא חשבתי שאצליח למצוא רכב כל כך מוצלח, ובמצב מצוין, שידוע לי בוודאות כי היה אצל הבת שלי.
וכך כשהגעתי לסוכנות הרכב, כבר הודעתי להם שאנחנו עושים עסקה סיבובית של קניה ומכירה.

לקח שבוע וחצי עד שהקוגה היה מוכן למסירה ועוד שבוע וחצי עד שטיפלו בסובארו ומסרו לי אותו. וכך, יומיים לפני תאריך הניתוח וחמישה ימים לפני התחלת הלימודים במכינה הצלחנו להשלים את העברת המכוניות.
הקטנה מיהרה להתקין מסך מולטימדיה במכונית החדשה שלה והיא מאוהבת בה עד עמקי נשמתה.
אני לא התקנתי כלום, ואני מאוהבת בסובארו עד עמקי נשמתי.
הגדולה שהספיקה לנהוג על הקוגה שלה שבוע וחצי חושבת שהיא המרוויחה הגדולה בעסקה.

כל הסיפור הזה של הקניה יכניס אותי למצב כלכלי לא פשוט בחודשים הקרובים, עד שאצליח לצבור קצת כסף בחשבון שמשמש לי כרשת בטחון ושרובו התרוקן כדי לשלם מקדמה חלקית מאד על הרכב החדש.
מעולם לא לקחתי הלוואה ובטח לא מימון לרכב והמצב הזה קצת מלחיץ אותי. בעיקר כי אין משכורת שניה שנכנסת ואין לי ממש גב למקרה שאזדקק (לא מדוייק, חמותי התחננה לתת לי כסף ולא הסכמתי).
בנוסף ההוצאה הלא מתוכננת על החדר בהרצליה לא עזרה. כמו גם העובדה שקניתי לקטנה מחשב נייד ללימודים ואני משלמת עליו עוד כמה חודשים קדימה..
יהיה בסדר, אני אומרת לעצמי, מזכירה לעצמי שכבר הייתי במצבים כלכליים לא פשוטים והם עברו. אז גם זה יעבור, אני פשוט צריכה לזכור לא לקנות שטויות וקצת להצטמצם בחודשים הקרובים והכל יהיה טוב. אני עובדת ומכניסה כסף ואני גם יודעת לחיות יותר בצמצום אם צריך.

בשבוע שלפני הניתוח ספרתי כל יום ובשבת, למרות שהתחשק לי להשתבלל בבית, מתוך הבנה שבשבת הבאה כבר אהיה במקום אחר מאד, החלטתי להיענות להזמנתם של המהנדס והדביקה ולצאת עם הכלבים לטיול בטבע. הם רצו לנסוע לגולן, אבל אני רציתי ים. יש משהו סופר מרגיע וממלא בים, ובנוסף, זכרתי כמה מנחם אוהב את הים, מהפעם היחידה שהלכתי איתו לחוף, וקיויתי שגם זאתי תתחבר לחוף.
המהנדס והדביקה שמחו לצאת לכל מקום שבו יוכלו לשחרר את הכלב שלהם ואת הכלבה החדשה שאימצו, שניהם כלבים ענקיים ומלאי אנרגיה.
אז נסענו לים, וזאתי נהנתה ברמות שלא יכולתי לדמיין אפילו, וחזרה מלוחה, מלאת חול וקצת זפת. מנחם חגג ורץ באושר הלוך חזור, מרחרח בעונג את כל הדברים הרקובים שיש על החוף ומנסה לאכול לפחות חלק מהם...
זו היתה שבת של חסד וניקוי ראש נדרש מאד.