מתקדמים

השיפוץ כבר כמעט הסתיים. סוף סוף הצלחתי לדאוג למישהו שיבנה לי את מדפי המתכת ולפרק את הארגזים והמקום התחיל לקבל צורה סוף סוף. עוד נשארו כמה דברים קטנים, אבל אני מאמינה שעיקר הטינופת והבלגן מאחורי ,ושהחלק הקשה עבר.
המזכירה עושה מאמצים גדולים להיות בסדר, אבל מידי פעם מתפלקת לה החוסר אינטליגנציה הרגשית. כמו למשל ביום שבו בנו את המדפים. הבחור הפעיל מברגה ומקדחה ועשה לא מעט רעש.
אני הייתי צריכה לבדוק כל הזמן שהדברים נבנים נכון ומוצמדים לקיר במקום הנכון, לשבור את הראש איך לסדר מחדש, כי החדר השתנה ולהתפלל שחישבתי נכון ושיהיה מספיק מקום לכל הדברים שבארגזים ולאלה שיגיעו בהמשך והיא? "איזה רעש, ממש לא נעים לעבוד ככה".
נכון, אך לא רלוונטי, ובטח לא רגיש ולא רואה את האחר. 

יאללה בסדר, גם זה מאחורינו.
מה שכן, השיפוץ שינה טיפה את המבנה ולא יהיה מקום לארון אחד שיש לו דלתות זכוכית בחלק העליון. ארון וינטג' ישן שאני מתה עליו. נראה לי שאקח אותו הביתה ויהיה לי מקום לחלק מאוסף הצפרדעים.
 אני אחשיב את זה כתשלום על העבודה הקשה. זה לא ארון שהארגון צריך, יותר פריט היסטורי שלא ממש נמצא בשימוש מלבד לתצוגה ויופי, אבל עכשיו אין לו מקום.

הניתוח של הגדולה נקבע לחודש הבא. ואני משתדלת לא לחשוב על זה כי אחרת אני לא מצליחה לישון בלילה בכלל. מידי פעם עובר עלי גל של חרדה, ואין לי מה לעשות  מלבד לחכות שיעבור. ומידי פעם עובר עליה גל של חרדה ואז היא מתקשרת אלי ואנחנו דנות בפרטים ומתכננות תכנונים. הכי מרגיע אותה שיש תוכנית סדורה.
הודעתי בעבודה על היעדרות לתקופת הניתוח. היא תצטרך הרבה עזרה בבית אחריו, עם כוכי והכל.

הקטנה התקבלה למכינה לפני לימודים והיא חייבת מכונית.
בגלל הפלטפוס הקשה שלה, היא לא יכולה ללכת מרחקים, לא יכולה לעמוד לאורך זמן על הרגליים ונסיעה באוטובוס לא רלוונטית עבורה. התחנה רחוקה מידי עבורה והחלפת אוטובוסים והליכה ממקום למקום זה מעבר ליכולותיה.
כמובן שאין לה יכולת לקנות רכב וגם לשלם על הלימודים. היא אמנם חסכה קצת כסף, אבל זה לא יספיק להכל, אז החלטתי לתת לה את האוטו שלי ולקנות לי אחד חדש - משומש.
זה כמובן לא היה לי בתוכנית ואין לי מספיק כסף כדי לשלם את מלא המחיר ולכן אצטרך להיעזר במימון או תשלומים. אצטרך גם לקנות רכב זול יותר ולא בדיוק הבחירה הראשונה שלי, ככה זה בחיים, לא הכל מתוכנן.
כשקניתי את היאריס לפני כמעט שבע שנים בערך, ידעתי בדיוק מה אני רוצה, איזה שנה ואיזה דגם וכיוונתי לשם. הגמל עזר לי ויחד נסענו וחיפשנו מכוניות עד שמצא לי את היאריס שלי הנהדרת. הוא גם עזר בהעברת התשלום למוכר ובהובלה שלה עד אלי, מאחר ומצאנו אותה בפתח תיקווה ואני גרה די רחוק משם.

הפעם אני קונה דרך מגרש/סוכנות, ככה אוכל לשלם בתשלומים או במימון. זו אמנם פעם ראשונה עבורי, אבל 

א. אין לי את הגמל שיעזור. 
ב. הבת שלי וחתני קנו ככה את כל הרכבים שלהם בשנים האחרונות והם מצאו מקום שהם סומכים עליו ושיש להם נסיון טוב איתו.

בשבוע הבא אסע למגרש אחרי שחתני יבקש מהם לחפש לי רכבים ספיציפיים שאני מעונינת בהם. ונראה מה יהיה.
זה עוד דבר שאני חייבת לסגור לפני הניתוח של הגדולה.
הקטנה מאושרת, היא כבר מפנטזת על האוטו שלה. איך תחליף כיסוי הגה, ותתקין מערכת מוליטימדיה ומצלמת רוורס... 

אני שמחה שזה מעסיק אותה ושמחה שיש מה שמעסיק אותי ומסיח את דעתי מהחרדות של לפני הניתוח.

כוכי בבידוד כי הגננת שלה מאומתת, משקיעה בשיפור מצב אוירון.