למען האמת די חששתי מהסדר הזה.
האמצעית בסגר בצבא, הגדולה בבית שלה ושל החבר ומנועה מלהגיע, רק הקטנה החלימה ויצאה מהבידוד העצמאי, כך שידעתי שלבד לגמרי לא אהיה.
דיברנו על איך יהיה כשנהיה רק שתינו והחלטנו שאנחנו עושות קודם כל פגישת זום ואחר כך ארוחת ערב חגיגית.
את נתח הבשר לצלי הרי קניתי מראש, עוד לפני הקורונה, כי זכרתי שלפני החג הכל נגמר, אז למה לא לעשות אותו? מי יודע מתי יזדמן להכין אותו שוב?
חייבים מרק קניידלאך, אמרה הקטנה ואת הפטה כבד שלך, ואת צלי הבקר.
אז גם תפוחי אדמה ואיזה סלט, ועוגת מצות, הוספתי אני וככה נקבע התפריט.
היה קל מאד להכין כי זה מעט פריטים ובכמות קטנה יחסית.
את פטה הכבד הכנתי יום קודם, את המרק וגם את השלבים הראשונים של צלי הבקר, ובערב החג עצמו נשאר רק להכין תפוחי אדמה בתנור, להכניס את צלי הבקר לתנור, להכין סלט כרוב, קניידלאך ועוגת מצות, וזהו.
הקטנה באה מוקדם הביתה, אחרי שנחה מהעבודה. היא עובדת מאד קשה בסופר המקומי, ובמיוחד בימים המטורפים של לפני העוצר המחובר לחג וצמוד לשישבת, היא אמרה שהיא לא זוכרת אנשים קונים בכמויות כאלה ויש לה נסיון של יותר מארבע שנים.
החלטנו שמתקלחות ומתלבשות חגיגי, כי אם כבר חג, אז חג.
ערכתי את שולחן הבר שלנו עם מפה הונגרית אמיתית מבית סבתא, שסבתא ז"ל רקמה בעצמה.
לפני האוכל נפגשנו עם האמצעית והגדולה במפגש זום.
האמצעית התעוררה משנ"צ והיתה עייפה ונרגנת, עד כדי כך שהצעתי לה להתנתק עד שתכין לה קפה ותתאושש קצת. זה לקח לה כמעט 20 דקות להתחבר חזרה.
הגדולה היתה עולצת מאד, עולצת מידי. זה חיפה על מצב רוח ירוד שבא לידי ביטוי בכך שבהמשך השיחה פשוט שקעה ונראתה כבויה ובקושי שיתפה פעולה.
משהו במפגש הזה פשוט לא עבד. למרות שהרמנו כוסית, כל אחד מהמקום שלה (האמצעית הרימה כוסית נס קפה).
ניסיתי להעיר אותו על ידי משחק חידון שהכנתי בנושא החג, היה משעשע, אבל אחר כך שוב היתה תחושה מבאסת ממש.
שיחת הזום התקרבה לסיומה ואנחנו החלטנו שנמשיך אותה מחר.
זה היה עצוב, בדיוק התחושה הבודדה שחששתי שנרגיש.
אבל אז אחרי כמה דקות הגדולה כתבה בקבוצה המשפחתית שהיא מתגעגעת וכולנו ענינו לה ועודדנו זו את זו ומשם כבר יכולנו לחזור לצחוק ולהשתמש בהומור כדי לעבור את החג בנפרד.
סיימנו את השיחה כשהגדולה והאמצעית הלכו לאכול. הגדולה עם בן הזוג והאמצעית בסדר הצבאי שתוכנן להם. ובמצב רוח משופר הרבה יותר.
הקטנה ואני חיכינו עוד קצת, עד שנרגיש רעבות, ובנתיים הגמל התקשר לברך בחג שמח, ולהפיג מעט את הבדידות שלו ואולי גם את שלי, השנה הוא היה לבד לגמרי, והשיחה הזו שימחה אותי עוד יותר.
אחר כך הלכנו לאכול, סיימנו את בקבוק היין וקינחנו בעוגה.
ובאמצע דיברנו ונהנינו זו מחברתה של זו, ואני חשבתי איזה מזל יש לי שהילדה המהממת הזו, החכמה והרגישה, האשה הזו שכל כך נעים להיות איתה, היא הבת שלי. שלי.
אחר כך הלכנו יחד לטיול קטן של לילה עם הכלבים, וליויתי אותה לביתה.
זה היה סדר סגר מוזר מאד, הבנות שלי חסרו לי וידעתי שגם הן מתגעגעות וחסרות.
אבל בסופו של דבר, כל אחת הצליחה להעביר את הערב הזה בצורה הרבה פחות עצובה ממה שחששתי, ולי היתה תחושה שהצלחנו להוציא את המקסימום מהמצב.
שיהיה חג שמח לכולם, בריאות וחזרה מהירה לשגרה.
האמצעית בסגר בצבא, הגדולה בבית שלה ושל החבר ומנועה מלהגיע, רק הקטנה החלימה ויצאה מהבידוד העצמאי, כך שידעתי שלבד לגמרי לא אהיה.
דיברנו על איך יהיה כשנהיה רק שתינו והחלטנו שאנחנו עושות קודם כל פגישת זום ואחר כך ארוחת ערב חגיגית.
את נתח הבשר לצלי הרי קניתי מראש, עוד לפני הקורונה, כי זכרתי שלפני החג הכל נגמר, אז למה לא לעשות אותו? מי יודע מתי יזדמן להכין אותו שוב?
חייבים מרק קניידלאך, אמרה הקטנה ואת הפטה כבד שלך, ואת צלי הבקר.
אז גם תפוחי אדמה ואיזה סלט, ועוגת מצות, הוספתי אני וככה נקבע התפריט.
היה קל מאד להכין כי זה מעט פריטים ובכמות קטנה יחסית.
את פטה הכבד הכנתי יום קודם, את המרק וגם את השלבים הראשונים של צלי הבקר, ובערב החג עצמו נשאר רק להכין תפוחי אדמה בתנור, להכניס את צלי הבקר לתנור, להכין סלט כרוב, קניידלאך ועוגת מצות, וזהו.
הקטנה באה מוקדם הביתה, אחרי שנחה מהעבודה. היא עובדת מאד קשה בסופר המקומי, ובמיוחד בימים המטורפים של לפני העוצר המחובר לחג וצמוד לשישבת, היא אמרה שהיא לא זוכרת אנשים קונים בכמויות כאלה ויש לה נסיון של יותר מארבע שנים.
החלטנו שמתקלחות ומתלבשות חגיגי, כי אם כבר חג, אז חג.
ערכתי את שולחן הבר שלנו עם מפה הונגרית אמיתית מבית סבתא, שסבתא ז"ל רקמה בעצמה.
לפני האוכל נפגשנו עם האמצעית והגדולה במפגש זום.
האמצעית התעוררה משנ"צ והיתה עייפה ונרגנת, עד כדי כך שהצעתי לה להתנתק עד שתכין לה קפה ותתאושש קצת. זה לקח לה כמעט 20 דקות להתחבר חזרה.
הגדולה היתה עולצת מאד, עולצת מידי. זה חיפה על מצב רוח ירוד שבא לידי ביטוי בכך שבהמשך השיחה פשוט שקעה ונראתה כבויה ובקושי שיתפה פעולה.
משהו במפגש הזה פשוט לא עבד. למרות שהרמנו כוסית, כל אחד מהמקום שלה (האמצעית הרימה כוסית נס קפה).
ניסיתי להעיר אותו על ידי משחק חידון שהכנתי בנושא החג, היה משעשע, אבל אחר כך שוב היתה תחושה מבאסת ממש.
שיחת הזום התקרבה לסיומה ואנחנו החלטנו שנמשיך אותה מחר.
זה היה עצוב, בדיוק התחושה הבודדה שחששתי שנרגיש.
אבל אז אחרי כמה דקות הגדולה כתבה בקבוצה המשפחתית שהיא מתגעגעת וכולנו ענינו לה ועודדנו זו את זו ומשם כבר יכולנו לחזור לצחוק ולהשתמש בהומור כדי לעבור את החג בנפרד.
סיימנו את השיחה כשהגדולה והאמצעית הלכו לאכול. הגדולה עם בן הזוג והאמצעית בסדר הצבאי שתוכנן להם. ובמצב רוח משופר הרבה יותר.
הקטנה ואני חיכינו עוד קצת, עד שנרגיש רעבות, ובנתיים הגמל התקשר לברך בחג שמח, ולהפיג מעט את הבדידות שלו ואולי גם את שלי, השנה הוא היה לבד לגמרי, והשיחה הזו שימחה אותי עוד יותר.
אחר כך הלכנו לאכול, סיימנו את בקבוק היין וקינחנו בעוגה.
ובאמצע דיברנו ונהנינו זו מחברתה של זו, ואני חשבתי איזה מזל יש לי שהילדה המהממת הזו, החכמה והרגישה, האשה הזו שכל כך נעים להיות איתה, היא הבת שלי. שלי.
אחר כך הלכנו יחד לטיול קטן של לילה עם הכלבים, וליויתי אותה לביתה.
זה היה סדר סגר מוזר מאד, הבנות שלי חסרו לי וידעתי שגם הן מתגעגעות וחסרות.
אבל בסופו של דבר, כל אחת הצליחה להעביר את הערב הזה בצורה הרבה פחות עצובה ממה שחששתי, ולי היתה תחושה שהצלחנו להוציא את המקסימום מהמצב.
שיהיה חג שמח לכולם, בריאות וחזרה מהירה לשגרה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה