לא ברור.
אבל הגדולה כבר מתכוננת לכל תרחיש. היא דיברה כבר עם גן האירועים וסיכמה איתם לגבי תרחישים של הגבלת מספר המוזמנים, או איסור התכנסות.
היא כבר החליטה שלא תדחה את הנישואין עצמם, ואם ידרש, תתחתן ברבנות או ליד הבית, ותעשה מסיבה מאוחר יותר.
כמה מאוחר? תלוי בהגבלות.
אני שמחה שיש לה זמן להתרגל לרעיון של השינוי ושל אבדן חלום החתונה המושלמת שהיה לה בראש כל כך הרבה שנים. אנחנו מדברות הרבה על איך תראה החתונה אם יהיה מותר רק מאה איש, ואיך אם תהיה הגבלה של מאתיים או חמישים או עשרה.
האם לחלק את החתונה לחופה ומסיבה במועד מאוחר יותר, או חתונה קטנה.
חתונה בגן האירועים או חתונה חברתית קטנה?
לא ראיתי את הגדולה כבר כמעט חודש.
ואת האמצעית לא ראיתי חודש, עד שאישרו לה לצאת השבת הביתה וסוף סוף נפגשנו.
בנקודה הזו הקורונה ממש מקשה עלי. אני מתגעגעת לבנות שלי.
אחת הפנטזיות החביבות עלי זה לצאת עם הגדולה להליכה יחד ולדבר לדבר ולדבר על כל מה שאנחנו מדברות בטלפון כל יום.
מצד שני, אני מודה לכל מי שצריך להודות לו, שהילדות שלי כבר גדולות ושאין לי נכדים שאני לא פוגשת.
היה יכול להיות גרוע יותר.
הגמל סובל מאד בסגר. כבר חודש שהוא בקושי רואה אנשים. נמצא לבדו ימים שלמים בבית, ורואה את הוריו ואת אחותו ומשפחתה, רק מרחוק פעם בכמה ימים.
אני שולחת לו כל יום תמונות מההליכות שלי והוא אומר שהוא מרגיש קצת כאילו הוא איתי. כאילו יצא החוצה וראה את הירוק, את הפורח, את השמיים. ואני בהליכות שלי מחפשת זויות צילום כאלה שישקפו את מה שאני רואה כשאני הולכת ומה אני מרגישה.
היום כעס עלי משום מה כשאמרתי לו שאני מרגישה שאין לי על מה להתלונן כי מצבי טוב משל הרבה אנשים, והוא התעקש שלכולנו זה קשה, גם לי, ושכולנו האותה סירה. שגם לי קשה בלי הבנות שלי ושאת פסח חגגתי רק עם הקטנה.
לא התווכחתי איתו, כי לא היה טעם להתווכח על התחושה שלו.
בשבילו, ובשביל הגדולה ובשבילי אני מקווה שיגיעו קצת הקלות, ושהיא תוכל לחמוק ולנסוע אלי, או שאני אסע אליה, כי אני מתגעגעת ממש. ובשבילו אני מקווה שיוכל לעלות על האופנוע, או לצאת לצלילה, או פשוט להתחבק ולהרגיש תחושה של אדם אחר.
והחתונה, מה אכפת לי? העיקר שהגדולה אמרה שהיא לא תמשיך לקחת גלולות אחרי שתסיים את החפיסות שנשארו לה. זה פי אלף יותר חשוב בעיני מחתונה.
אבל הגדולה כבר מתכוננת לכל תרחיש. היא דיברה כבר עם גן האירועים וסיכמה איתם לגבי תרחישים של הגבלת מספר המוזמנים, או איסור התכנסות.
היא כבר החליטה שלא תדחה את הנישואין עצמם, ואם ידרש, תתחתן ברבנות או ליד הבית, ותעשה מסיבה מאוחר יותר.
כמה מאוחר? תלוי בהגבלות.
אני שמחה שיש לה זמן להתרגל לרעיון של השינוי ושל אבדן חלום החתונה המושלמת שהיה לה בראש כל כך הרבה שנים. אנחנו מדברות הרבה על איך תראה החתונה אם יהיה מותר רק מאה איש, ואיך אם תהיה הגבלה של מאתיים או חמישים או עשרה.
האם לחלק את החתונה לחופה ומסיבה במועד מאוחר יותר, או חתונה קטנה.
חתונה בגן האירועים או חתונה חברתית קטנה?
לא ראיתי את הגדולה כבר כמעט חודש.
ואת האמצעית לא ראיתי חודש, עד שאישרו לה לצאת השבת הביתה וסוף סוף נפגשנו.
בנקודה הזו הקורונה ממש מקשה עלי. אני מתגעגעת לבנות שלי.
אחת הפנטזיות החביבות עלי זה לצאת עם הגדולה להליכה יחד ולדבר לדבר ולדבר על כל מה שאנחנו מדברות בטלפון כל יום.
מצד שני, אני מודה לכל מי שצריך להודות לו, שהילדות שלי כבר גדולות ושאין לי נכדים שאני לא פוגשת.
היה יכול להיות גרוע יותר.
הגמל סובל מאד בסגר. כבר חודש שהוא בקושי רואה אנשים. נמצא לבדו ימים שלמים בבית, ורואה את הוריו ואת אחותו ומשפחתה, רק מרחוק פעם בכמה ימים.
אני שולחת לו כל יום תמונות מההליכות שלי והוא אומר שהוא מרגיש קצת כאילו הוא איתי. כאילו יצא החוצה וראה את הירוק, את הפורח, את השמיים. ואני בהליכות שלי מחפשת זויות צילום כאלה שישקפו את מה שאני רואה כשאני הולכת ומה אני מרגישה.
היום כעס עלי משום מה כשאמרתי לו שאני מרגישה שאין לי על מה להתלונן כי מצבי טוב משל הרבה אנשים, והוא התעקש שלכולנו זה קשה, גם לי, ושכולנו האותה סירה. שגם לי קשה בלי הבנות שלי ושאת פסח חגגתי רק עם הקטנה.
לא התווכחתי איתו, כי לא היה טעם להתווכח על התחושה שלו.
בשבילו, ובשביל הגדולה ובשבילי אני מקווה שיגיעו קצת הקלות, ושהיא תוכל לחמוק ולנסוע אלי, או שאני אסע אליה, כי אני מתגעגעת ממש. ובשבילו אני מקווה שיוכל לעלות על האופנוע, או לצאת לצלילה, או פשוט להתחבק ולהרגיש תחושה של אדם אחר.
והחתונה, מה אכפת לי? העיקר שהגדולה אמרה שהיא לא תמשיך לקחת גלולות אחרי שתסיים את החפיסות שנשארו לה. זה פי אלף יותר חשוב בעיני מחתונה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה