יש תחושה של שחרור למרות שיש מגבלות.
עושה רושם שאף אחד לא מתייחס ממש למגבלות התנועה וההסתובבות.
יש הענות למסכות וכפפות, אבל מסתובבים כאילו כלום.
גם הגמל שסגר חודש בבית לבד החליט שהוא חייב לצאת קצת.
ואם לצאת, אז לאן?
הוא אמר שהוא חושב לקנות שמן זית ממישהו שממנו הוא קונה שנמצא בדרך לא רחוק ממני וגם שהוא רוצה לנצל את ההזדמנות ולהחזיר לי את המאזן והווסת, ציוד הצלילה שלי שנמצא אצלו.
אמרתי לו שממש אין צורך שיסחב עם הציוד הכבד שלי על האופנוע, ששום דבר לא בוער ולא דחוף, הרי ממילא לא נראה שנצלול בזמן הקרוב, ואם כן, אז הציוד יוכל לחכות עד אז.
אבל הבנתי שהוא צריך איזה תירוץ לספר לעצמו מדוע הוא רוצה לבוא עד אלי, ואם אהיה ממש לארג'ית איתו, היה צריך גם תירוץ למקרה שתעצור אותו משטרה.
בסדר שיהיה.
אל תביא לי את המאזן והווסת, חבל על המאמץ המיותר ועל המשקל וכל הבלאגן, אמרתי לו. אבל שכחתי לגמרי להגיד לך כבר כמה זמן שאני צריכה שתתקן לי את מייבש השיער, שהחוט שלו עושה ניצוצות ורעשים...
הוא ביקש שאצלם לו את הברגים שידע איזה מברג להביא ותיחקר אותי קצת על מתי ואיך הבעיה באה לידי ביטוי, שידע מה להביא איתו וסיכמנו שניפגש למחרת אצלי בעבודה.
שמעתי את האופנוע שלו כרגיל מרחוק.
אני תמיד קצת נבוכה מהרעש הדאוויני שמגיע עם האופנוע שלו, אופנוע אדום וגדול מיינד יו. אבל בסדר, גם שמחתי והתרגשתי כמו תמיד. אולי הפעם אפילו טיפה יותר.
אז יצאתי החוצה ועמדתי ממרחק בטחון, יודעת שהוא רוצה לשמור על שני מטר מרחק וכל ההנחיות הנדרשות.
כשסיים לרדת מהאופנוע ולארגן את כל מה שדורש ארגון, נכנסנו פנימה, ישבנו בחדר הקבלה, משני צידי החדר ודיברנו קצת.
אחר כך הבאתי לו את מייבש השיער שהבאתי איתי לעבודה, והוא הוציא את כלי העבודה שלו ועסק בתיקון.
בנתיים דיברנו וחייכנו ממרחק החדר שהפריד ביננו.
רציתי לחבק אותו, אפילו לגעת ביד שלו, לא משנה במה, רק להרגיש אותו, אבל הוא החליט שהוא לא רוצה לקחת את הסיכון ונאלצתי לכבד את רצונו.
זה לא היה פשוט, גם לא בשבילו, אבל לפחות זכיתי לראות אותו ולדבר איתו פנים אל פנים. ולפחות הוא יצא מהבית ורכב על האופנוע ובא עד אלי ואפילו היה לו צידוק מצוין עבור עצמו.
אני אוהב לתקן לך דברים, אמר לי כשעמד ליד האופנוע, רגע לפני שנפרדנו.
אחר כך היה צריך לחזור על פעולות ההתארגנות השגורות שלו כמה פעמים - את מבלבלת אותי, אני מתרגש שאת פה.
וכמובן שהוא לא החזיר לי את המאזן והווסת וגם סיפור שמן הזית נשכח.
טוב שהיתה לו סיבה טובה לבוא...
עושה רושם שאף אחד לא מתייחס ממש למגבלות התנועה וההסתובבות.
יש הענות למסכות וכפפות, אבל מסתובבים כאילו כלום.
גם הגמל שסגר חודש בבית לבד החליט שהוא חייב לצאת קצת.
ואם לצאת, אז לאן?
הוא אמר שהוא חושב לקנות שמן זית ממישהו שממנו הוא קונה שנמצא בדרך לא רחוק ממני וגם שהוא רוצה לנצל את ההזדמנות ולהחזיר לי את המאזן והווסת, ציוד הצלילה שלי שנמצא אצלו.
אמרתי לו שממש אין צורך שיסחב עם הציוד הכבד שלי על האופנוע, ששום דבר לא בוער ולא דחוף, הרי ממילא לא נראה שנצלול בזמן הקרוב, ואם כן, אז הציוד יוכל לחכות עד אז.
אבל הבנתי שהוא צריך איזה תירוץ לספר לעצמו מדוע הוא רוצה לבוא עד אלי, ואם אהיה ממש לארג'ית איתו, היה צריך גם תירוץ למקרה שתעצור אותו משטרה.
בסדר שיהיה.
אל תביא לי את המאזן והווסת, חבל על המאמץ המיותר ועל המשקל וכל הבלאגן, אמרתי לו. אבל שכחתי לגמרי להגיד לך כבר כמה זמן שאני צריכה שתתקן לי את מייבש השיער, שהחוט שלו עושה ניצוצות ורעשים...
הוא ביקש שאצלם לו את הברגים שידע איזה מברג להביא ותיחקר אותי קצת על מתי ואיך הבעיה באה לידי ביטוי, שידע מה להביא איתו וסיכמנו שניפגש למחרת אצלי בעבודה.
שמעתי את האופנוע שלו כרגיל מרחוק.
אני תמיד קצת נבוכה מהרעש הדאוויני שמגיע עם האופנוע שלו, אופנוע אדום וגדול מיינד יו. אבל בסדר, גם שמחתי והתרגשתי כמו תמיד. אולי הפעם אפילו טיפה יותר.
אז יצאתי החוצה ועמדתי ממרחק בטחון, יודעת שהוא רוצה לשמור על שני מטר מרחק וכל ההנחיות הנדרשות.
כשסיים לרדת מהאופנוע ולארגן את כל מה שדורש ארגון, נכנסנו פנימה, ישבנו בחדר הקבלה, משני צידי החדר ודיברנו קצת.
אחר כך הבאתי לו את מייבש השיער שהבאתי איתי לעבודה, והוא הוציא את כלי העבודה שלו ועסק בתיקון.
בנתיים דיברנו וחייכנו ממרחק החדר שהפריד ביננו.
רציתי לחבק אותו, אפילו לגעת ביד שלו, לא משנה במה, רק להרגיש אותו, אבל הוא החליט שהוא לא רוצה לקחת את הסיכון ונאלצתי לכבד את רצונו.
זה לא היה פשוט, גם לא בשבילו, אבל לפחות זכיתי לראות אותו ולדבר איתו פנים אל פנים. ולפחות הוא יצא מהבית ורכב על האופנוע ובא עד אלי ואפילו היה לו צידוק מצוין עבור עצמו.
אני אוהב לתקן לך דברים, אמר לי כשעמד ליד האופנוע, רגע לפני שנפרדנו.
אחר כך היה צריך לחזור על פעולות ההתארגנות השגורות שלו כמה פעמים - את מבלבלת אותי, אני מתרגש שאת פה.
וכמובן שהוא לא החזיר לי את המאזן והווסת וגם סיפור שמן הזית נשכח.
טוב שהיתה לו סיבה טובה לבוא...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה