האיש שהכרתי בתחילה כאודיסאוס ואחר כך כאבי , איננו.
ראיתי היום את מודעת האבל וההודעה שפרסמה אשתו ואני לא יודעת מה לעשות עם התדהמה והצער.
'הכרתי' אותו בישראבלוג , היכרות וירטואלית של חברים לקהילה.
קראתי את מה שכתב והוא קרא את מה שכתבתי אני.
אחר כך כתב ספר והציע לשלוח אותו מתנה. קפצתי על המציאה, והוא שלח לי את הספר והפך להיות הראשון, והיחיד מישראבלוג שיודע את שמי ואת כתובתי.
אחר כך נעשינו חברי פייסבוק בשם האמיתי שלי ובשם האמיתי שלו ועקבנו ברפרוף זה אחרי זו.
שלחנו ברכות יום הולדת, לייקים לתמונות או סיפורים, אתם יודעים, ככה כמו בחיים הרגילים.
הוא הגיב לי גם פה לפני שלושה חודשים.
הוא הגיב לי גם פה לפני שלושה חודשים.
לא נפגשנו מעולם ואפילו לא שוחחנו בטלפון, אבל הכרנו זה את הפנים של זו, הכרנו את הפנים של בני המשפחה, את המאורעות המשמעותיים בחיים, לפחות את אלו שפרסמנו.
והיום, פתאום, כמו מכה בבטן, ראיתי את מודעת האבל וההודעה שפרסמה אשתו.
הוא היה בגילי, ואני לא יודעת מה היתה סיבת המוות.
הוא הותיר אחריו אישה ושני בנים צעירים.
מאז שראיתי את ההודעה, אני עצובה , מן עצב מוזר שאין לי עם מי לחלוק.
מי יכול להבין מה זה להתאבל על מישהו שלא פגשת מעולם, אבל היה חלק מחייך לאורך לא מעט שנים?
אולי אתם, שאולי הכרתם אותו ותרצו לחלוק איתי את העצב.
נוח על משכבך בשלום אבי אהרון - אודיסאוס.
תודה על החלק שלך בחיי ותודה שנתת לי מקום קטנטן בחייך.
