לפני כשלושה שבועות הוא התקשר כשהייתי בעבודה, לא שמעתי את הצלצול כי הטלפון נפל לי מהכיס בחוץ ולקח לי רבע שעה של אימה טהורה, עד שמצאתי אותו.
וכשמצאתי, גיליתי שיחה שלא נענתה, של הגמל, אז מייד התקשרתי חזרה אבל לא היה לי המון זמן לדבר, אמרתי שנדבר אחר כך.
מאוחר יותר כתבתי שהטלפון נפל לי מהכיס ולכן לא יכולתי לענות מייד ושזו היתה חויה מפחידה מאד.
זאת היתה הודעת גישוש לראות לראות אם הוא פנוי לשוחח, אבל הוא ענה לי רק למחרת עם איזה סמיילי פושר.
נו טוב, זה כבר היה קש ששבר את גב הגמל, לא, את שלי בעצם.
לא מספיק הוא מתקשר ומדבר איתי רק בימים שהוא פנוי מעבודה ויש לו זמן לחשוב עלי ולקנא שאולי יש לי מישהו.
לא מספיק שהוא הכריז שיבוא לבקר ויהיה ככה ויהיה אחרת. ולא בא ולא היה כלום.
לא מספיק שהזמנתי אותו מליון פעמים והוא אף פעם לא נענה.
ועוד מלא לא מספיקים שהגיעו לי עד כאן.
נמאס לי.
הגעתי לנקודה הזו שהייתי צריכה קצת אויר.
אמרתי לעצמי שאם הוא שולח לי סמיילי פושר בתור תגובה, אז כשיהיה לו רצון לדבר יותר, הוא יודע להתקשר אלי.
עבר שבוע ושבועיים ושלושה, ולא שמעתי ממנו כלום.
לפני שבוע כבר הבנתי שזה לא סתם נדמה לי, אני מכירה אותו מספיק טוב ומרגישה מרחוק מתי זה משהו מעבר לרגיל. זו לא סתם חוסר תקשורת רגילה, יש דברים בגו וסיבות למה הוא לא מתקשר. יש פה ברוגז מאחרי הקלעים.
אבל נשארתי בעקשנותי, ירצה, יתקשר.
גם לי קרו החיים, אתם עדים שהיו דברים שהעסיקו אותי ולא נשאר לי כוח להתעסק גם עם השטויות שלו.
לא התקשר, לא אחרי צלילה, לא בסופי שבוע ולא בכלל.
אתמול כבר החלטתי שבשבוע הבא אלך לצלול, כי בא לי לצלול ואני לא בעונש בגללו, והתלבטתי אם להרשם בלעדיו, או להתקשר אליו כאילו כלום ולבקש שירשום אותי. כך או אחרת כשיש ריב לא מוכרז זה הופך את הדברים הפשוטים ביותר למסובכים. חשבתי לי שאולי בכלל אלך לצלול בלעדיו במקום אחר, או אבוא למועדון כאילו כלום והוא יופתע. ואולי פשוט אדבר איתו וזהו. תהיתי איך תהיה השיחה ודחיתי אותה שוב ושוב.
היום אחר הצהריים ראיתי תמונות שפירסם מישהו בדף הפייסבוק של מועדון הצלילה והיו שם תמונות של הגמל במים.
עם מסיכה ווסת והכל, בקושי רואים את הפנים, אבל אני מזהה אותו בכל מקום.
הסתכלתי על הצילום, הגדלתי אותו וראיתי שהוא עצוב.
בקושי רואים את הפנים, אבל אני מכירה אותו כל כך טוב שאני יודעת לזהות כל קו בפנים וכל מעלה בזויות הפה.
היתה לו על הפנים את הבעת השלווה שיש לו תמיד במים, אבל הוא לא היה שמח, לא היה לו טוב.
ובשביל הגמל, לא להיות שמח במים זה מצב קיצון.
מיד נכמר ליבי, לגמרי ולחלוטין ובאופן מיידי.
יצאתי להליכה ונלחמתי בעצמי לא להתקשר תוך כדי הליכה והתנשפות ורוח חזיתית.
אבל כשהגעתי הביתה התקשרתי מיד.
וכן, לא היה נדמה לי, הוא נפגע וחשב שאני דוחה אותו ולא רוצה לדבר איתו, והחליט שלא יתקשר אלי יותר אף פעם, אפילו לא ביום ההולדת שלי,כי מה אני מתנהגת אליו כמו שתלם התנהג אלי כשנעלם מחיי? והלב שלו נשבר, שבועיים הוא כבר לא חושב על שום דבר אחר, שום דבר לא טוב ולא שמח ולא נעים, והוא קבר את עצמו בעבודה ולא היה לו שום דבר חוץ מזה, ולכולם הוא אמר שהוא לא יודע מה יש לי ולמה אני לא באה ואחותו אמרה לו שבטח אני עסוקה בכל מיני דברים שפשוט יתקשר כי אי אפשר לראות אותו עצוב ככה, ואיך הצלחתי לראות מתוך הצילום במים שהוא עצוב?
אז בשבוע הבא נצלול יחד.
ובנתיים קל יותר ללב שלו וגם לזה שלי.
וכשמצאתי, גיליתי שיחה שלא נענתה, של הגמל, אז מייד התקשרתי חזרה אבל לא היה לי המון זמן לדבר, אמרתי שנדבר אחר כך.
מאוחר יותר כתבתי שהטלפון נפל לי מהכיס ולכן לא יכולתי לענות מייד ושזו היתה חויה מפחידה מאד.
זאת היתה הודעת גישוש לראות לראות אם הוא פנוי לשוחח, אבל הוא ענה לי רק למחרת עם איזה סמיילי פושר.
נו טוב, זה כבר היה קש ששבר את גב הגמל, לא, את שלי בעצם.
לא מספיק הוא מתקשר ומדבר איתי רק בימים שהוא פנוי מעבודה ויש לו זמן לחשוב עלי ולקנא שאולי יש לי מישהו.
לא מספיק שהוא הכריז שיבוא לבקר ויהיה ככה ויהיה אחרת. ולא בא ולא היה כלום.
לא מספיק שהזמנתי אותו מליון פעמים והוא אף פעם לא נענה.
ועוד מלא לא מספיקים שהגיעו לי עד כאן.
נמאס לי.
הגעתי לנקודה הזו שהייתי צריכה קצת אויר.
אמרתי לעצמי שאם הוא שולח לי סמיילי פושר בתור תגובה, אז כשיהיה לו רצון לדבר יותר, הוא יודע להתקשר אלי.
עבר שבוע ושבועיים ושלושה, ולא שמעתי ממנו כלום.
לפני שבוע כבר הבנתי שזה לא סתם נדמה לי, אני מכירה אותו מספיק טוב ומרגישה מרחוק מתי זה משהו מעבר לרגיל. זו לא סתם חוסר תקשורת רגילה, יש דברים בגו וסיבות למה הוא לא מתקשר. יש פה ברוגז מאחרי הקלעים.
אבל נשארתי בעקשנותי, ירצה, יתקשר.
גם לי קרו החיים, אתם עדים שהיו דברים שהעסיקו אותי ולא נשאר לי כוח להתעסק גם עם השטויות שלו.
לא התקשר, לא אחרי צלילה, לא בסופי שבוע ולא בכלל.
אתמול כבר החלטתי שבשבוע הבא אלך לצלול, כי בא לי לצלול ואני לא בעונש בגללו, והתלבטתי אם להרשם בלעדיו, או להתקשר אליו כאילו כלום ולבקש שירשום אותי. כך או אחרת כשיש ריב לא מוכרז זה הופך את הדברים הפשוטים ביותר למסובכים. חשבתי לי שאולי בכלל אלך לצלול בלעדיו במקום אחר, או אבוא למועדון כאילו כלום והוא יופתע. ואולי פשוט אדבר איתו וזהו. תהיתי איך תהיה השיחה ודחיתי אותה שוב ושוב.
היום אחר הצהריים ראיתי תמונות שפירסם מישהו בדף הפייסבוק של מועדון הצלילה והיו שם תמונות של הגמל במים.
עם מסיכה ווסת והכל, בקושי רואים את הפנים, אבל אני מזהה אותו בכל מקום.
הסתכלתי על הצילום, הגדלתי אותו וראיתי שהוא עצוב.
בקושי רואים את הפנים, אבל אני מכירה אותו כל כך טוב שאני יודעת לזהות כל קו בפנים וכל מעלה בזויות הפה.
היתה לו על הפנים את הבעת השלווה שיש לו תמיד במים, אבל הוא לא היה שמח, לא היה לו טוב.
ובשביל הגמל, לא להיות שמח במים זה מצב קיצון.
מיד נכמר ליבי, לגמרי ולחלוטין ובאופן מיידי.
יצאתי להליכה ונלחמתי בעצמי לא להתקשר תוך כדי הליכה והתנשפות ורוח חזיתית.
אבל כשהגעתי הביתה התקשרתי מיד.
וכן, לא היה נדמה לי, הוא נפגע וחשב שאני דוחה אותו ולא רוצה לדבר איתו, והחליט שלא יתקשר אלי יותר אף פעם, אפילו לא ביום ההולדת שלי,כי מה אני מתנהגת אליו כמו שתלם התנהג אלי כשנעלם מחיי? והלב שלו נשבר, שבועיים הוא כבר לא חושב על שום דבר אחר, שום דבר לא טוב ולא שמח ולא נעים, והוא קבר את עצמו בעבודה ולא היה לו שום דבר חוץ מזה, ולכולם הוא אמר שהוא לא יודע מה יש לי ולמה אני לא באה ואחותו אמרה לו שבטח אני עסוקה בכל מיני דברים שפשוט יתקשר כי אי אפשר לראות אותו עצוב ככה, ואיך הצלחתי לראות מתוך הצילום במים שהוא עצוב?
אז בשבוע הבא נצלול יחד.
ובנתיים קל יותר ללב שלו וגם לזה שלי.
 |
| ולשם איזון - הנה אחד חמוד |
