איכשהו לא מתחשק לי לכתוב בימים העצובים האלה של יום השואה ויום הזכרון לחללי צה"ל. לא רק לכתוב לא מתחשק, גם לא לקרוא וככה בימים האחרונים לא ראיתי כמעט טלויזיה, לא קראתי חדשות ולא קראתי בלוגים או שום דבר שיכול לחבר אותי למציאות.
מה כן עשיתי?
עליתי לקבר המשפחתי (של הגרוש) ביום הזכרון לחללי צה"ל ודחיתי את הזמנתו של הגמל ללכת לצלול לאנדרטת הזכרון לחללי השייטת בטקס השנתי. מה שהסתבר כדבר טוב, כי הטקס השנתי חשוב לי והגמל לא צלל בסופו של דבר בגלל תנאי ים לא טובים.
הופעתי במופע יום העצמאות של הישוב, בריקוד טיפשי (אני רקדנית חיננית כמו קרנף עצבני) והיה בעיקר מצחיק. אף אחד מהמשתתפים והמשתתפות הוא לא רקדן או רקדנית וזה היה בולט לעין ביותר.
מה ששימח אותי אפילו יותר מכך שהריקוד נגמר, בסופו של דבר, היה שבצילומים שצילמו אנשים ופרסמו באתר של של הישוב, אפשר לראות שיש אנשים שטעו אפילו יותר ממני בצעדים, ולידם נראיתי ממש טוב, יחסית לקרנף עצבני, כמובן.
ביום העצמאות עצמו נסעתי למהנדס ולדביקה ל"על האש" המסורתי שהם עושים כל שנה ונפגשתי עם כל חבורה הישנה שהתכנסה שם. היה טעים ומשביע ומשמח מאד. את הבשר והשתיה המהנדס קנה במרוכז וכל אחד הביא משהו. כמו תמיד.
המהנדס הזמין את הגמל דרכי, והוא, כדרכו היה מסוייג , כרגיל, ואמר שאולי ונראה ושהוא לוקח את האחיינים שלו לספארי ואולי אחר כך, אבל לא בטוח.
ערב קודם אמר שאולי יבוא, תלוי כמה יהיה עייף אחרי הספארי. וביום עצמו שלח לי הודעה שיגיע מאוחר יותר.
הוא אכן הגיע מאוחר יותר, אבל מספיק בזמן כדי שאוכל להציל לו שיפוד אחד מכל סוג, וחמוצים תוצרת בית שהכנתי, ואחר כך בדיוק נתח הבשר המרכזי שהמהנדס עישן ועשה על האש היה מוכן, כך שיצא שהוא אכל יותר טוב ממני אפילו.
בהתחלה הוא הרגיש לא נוח עם כמות האנשים הגדולה, אז ישבנו באיזו פינה שאליה התנקזו אנשים לאט לאט, כך שהיה לו זמן לגלות שהם לא סנובים מתנשאים ואפילו נחמדים מאד. ובשלב הקפה והעוגה הוא ישב עם כולם ונהנה מהעוגות הנהדרות ומהאוירה מסביב.
מערב יום העצמאות אני עושה בייביסיטר, דוגיסיטר בעצם לכלב משפחתי שבעליו נסעה לחו'ל ואני המשפחה המועדפת עליו ועליה. הוא חמוד ביותר ואני מאד אוהבת אותו, והכלבים אוהבים אותו. ומאז שסבתוש איננה, אין מי שיחשוף עליו שיניים כל הזמן, אז הוא רגוע יותר.
מה שכן, הוא מאד לא רגוע בלילות ומבקש לצאת החוצה כל הזמן. ואחרי לילה לבן שבו הציק לי שלוש פעמים בבקשות לצאת ולהכנס, החלטתי שדי עם הפינוק, ושהוא ישאר לישון בבית בלי להציק. כעסתי עליו כשביקש לצאת ואמרתי לו ללכת למקום, הוא הלך למקום, אבל כשחזרתי למיטה הוא שלשל על הרצפה. מה שמלמדני שהוא לא סתם מפונק...
לא מאד משמח לנקות רצפה משלשול של כלב בגודל של עגל (הכלב לא השלשול) ברבע לחמש בבוקר.
אני ממש מקוה שהוא ירגיש טוב יותר ויפסיק לשלשל, כי הוא אמור להשאר אצלי עוד שלושה ימים ואני ממש רוצה להצליח לישון בלילות האלה...
די מבאס שאחרי סוף שבוע ארוך ונעים כמו שהיה, אני חוזרת לעבודה עייפה מחוסר שינה, אבל כבר שנו חכמינו, לא נורא, גם היום יש לילה.
מה כן עשיתי?
עליתי לקבר המשפחתי (של הגרוש) ביום הזכרון לחללי צה"ל ודחיתי את הזמנתו של הגמל ללכת לצלול לאנדרטת הזכרון לחללי השייטת בטקס השנתי. מה שהסתבר כדבר טוב, כי הטקס השנתי חשוב לי והגמל לא צלל בסופו של דבר בגלל תנאי ים לא טובים.
הופעתי במופע יום העצמאות של הישוב, בריקוד טיפשי (אני רקדנית חיננית כמו קרנף עצבני) והיה בעיקר מצחיק. אף אחד מהמשתתפים והמשתתפות הוא לא רקדן או רקדנית וזה היה בולט לעין ביותר.
מה ששימח אותי אפילו יותר מכך שהריקוד נגמר, בסופו של דבר, היה שבצילומים שצילמו אנשים ופרסמו באתר של של הישוב, אפשר לראות שיש אנשים שטעו אפילו יותר ממני בצעדים, ולידם נראיתי ממש טוב, יחסית לקרנף עצבני, כמובן.
ביום העצמאות עצמו נסעתי למהנדס ולדביקה ל"על האש" המסורתי שהם עושים כל שנה ונפגשתי עם כל חבורה הישנה שהתכנסה שם. היה טעים ומשביע ומשמח מאד. את הבשר והשתיה המהנדס קנה במרוכז וכל אחד הביא משהו. כמו תמיד.
המהנדס הזמין את הגמל דרכי, והוא, כדרכו היה מסוייג , כרגיל, ואמר שאולי ונראה ושהוא לוקח את האחיינים שלו לספארי ואולי אחר כך, אבל לא בטוח.
ערב קודם אמר שאולי יבוא, תלוי כמה יהיה עייף אחרי הספארי. וביום עצמו שלח לי הודעה שיגיע מאוחר יותר.
הוא אכן הגיע מאוחר יותר, אבל מספיק בזמן כדי שאוכל להציל לו שיפוד אחד מכל סוג, וחמוצים תוצרת בית שהכנתי, ואחר כך בדיוק נתח הבשר המרכזי שהמהנדס עישן ועשה על האש היה מוכן, כך שיצא שהוא אכל יותר טוב ממני אפילו.
בהתחלה הוא הרגיש לא נוח עם כמות האנשים הגדולה, אז ישבנו באיזו פינה שאליה התנקזו אנשים לאט לאט, כך שהיה לו זמן לגלות שהם לא סנובים מתנשאים ואפילו נחמדים מאד. ובשלב הקפה והעוגה הוא ישב עם כולם ונהנה מהעוגות הנהדרות ומהאוירה מסביב.
מערב יום העצמאות אני עושה בייביסיטר, דוגיסיטר בעצם לכלב משפחתי שבעליו נסעה לחו'ל ואני המשפחה המועדפת עליו ועליה. הוא חמוד ביותר ואני מאד אוהבת אותו, והכלבים אוהבים אותו. ומאז שסבתוש איננה, אין מי שיחשוף עליו שיניים כל הזמן, אז הוא רגוע יותר.
מה שכן, הוא מאד לא רגוע בלילות ומבקש לצאת החוצה כל הזמן. ואחרי לילה לבן שבו הציק לי שלוש פעמים בבקשות לצאת ולהכנס, החלטתי שדי עם הפינוק, ושהוא ישאר לישון בבית בלי להציק. כעסתי עליו כשביקש לצאת ואמרתי לו ללכת למקום, הוא הלך למקום, אבל כשחזרתי למיטה הוא שלשל על הרצפה. מה שמלמדני שהוא לא סתם מפונק...
לא מאד משמח לנקות רצפה משלשול של כלב בגודל של עגל (הכלב לא השלשול) ברבע לחמש בבוקר.
אני ממש מקוה שהוא ירגיש טוב יותר ויפסיק לשלשל, כי הוא אמור להשאר אצלי עוד שלושה ימים ואני ממש רוצה להצליח לישון בלילות האלה...
די מבאס שאחרי סוף שבוע ארוך ונעים כמו שהיה, אני חוזרת לעבודה עייפה מחוסר שינה, אבל כבר שנו חכמינו, לא נורא, גם היום יש לילה.
 |
| האורח החמוד |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה