הנסיעה לבולגריה היתה פשוט נהדרת.
הצליחה להוציא אותי לחלוטין מהמחשבות על הממצא החשוד בשד ועל מה יהיה ואיך ומתי ולמה וכמה.
נכון שאומרים שאת לוקחת את עצמך לכל מקום שתלכי,אבל להיות בארץ אחרת, לצאת מהשגרה לחלוטין, הוציא אותי מעצמי ולאורך כל החופש לא הוטרדתי כזית מהטרדות הבריאותיות, ובפעמים המועטות שחשבתי עליהן, זה נראה לי רחוק מאד, כאילו קשור למישהי אחרת ולא אלי.
אבל על עניני בריאות שהחיים שלי עומדים בסימנם, אי אפשר לוותר. לכן בערב הראשון שלי שם נכנס לי גוף זר לעין, ולא יצא מעצמו, גם לא בעזרת טיפות עיניים ושנת לילה.
לכן ביקשתי מהפקיד במלון לעזור במציאת עזרה רפואית והוא הפנה אותי לבית חולים.
לקחתי מונית והגעתי למבנה ישן, עם דלתות עץ דהויות וידיות בצבע חלודה, מדרגות שבורות ומראה כללי של רוסיה בעידן הקומוניסטי. המעלית לקומה השלישית היתה עם דלתות חיצוניות בלבד, כך שהעליה היתה מפחידה למדי.
כשהגעתי לקומה השלישית הלכתי לפה ולשם, ננזפתי על ידי אחות סובייטית למראה ש !! NO DOCTOR המשכתי לחפש ובסוף מצאתי רופאה צעירה ששלחה אותי לבניין סמוך להביא ניירות על מנת שתוכל לקבל אותי.
מסתבר שזה היה המיון של בית החולים, שוב, מבנה עלוב, ישן ועירום שבו ביקשו את הדרכון שלי על מנת לרשום את שמי באותיות קיריליות על גבי דף נייר דק.
חזרתי עם הדף לרופאה והיא הושיבה אותי , הורתה לשים את הראש במתקן הזה של רופאי עיניים וטיפלה בי, בלי לחטא את המתקן, בלי לשטוף ידיים או לעטות כפפות. היא טענה שאינה רואה גוף זר ואני אמרתי שאני מרגישה אותו שם ושתחפש שוב.
היא כתבה לי מרשם על גבי דף מרשמים ושלחה אותי לדרכי בטענה שהכל בסדר ועוד מעט ארגיש את זה.
אבל שום דבר לא השתפר, להיפך, הכאבים הלכו והחריפו, העין שלי הלכה והאדימה ודמעות נזלו ממנה בלי הפסקה. קניתי את הטיפות בבית מרקחת ומיהרתי להשתמש בהן, אבל הן רק החריפו את המצב.
בשלב זה כבר הרגשתי לא טוב מרוב כאבים והבנתי שאין ברירה, חייבים לחזור לטיפול.
תפסתי מונית שלקחה אותי לבית חולים אחר, מסתבר שבית חולים צבאי ואמרו לי שאין שם מחלקת עיניים ושאלך לבית החולים הקודם. אז הלכתי, זה לקח חצי שעה, עד שהגעתי.
הרופאה לא היתה בנמצא. האחות הסובייטית ממקודם שוב צעקה עלי !!NO DOCTOR והצלחתי למצוא אחות אחרת שאמרתי שהרופאים בניתוח. מתי יחזרו? לא יודעת.
חיכיתי עד שהתייאשתי והחלטתי ללכת לחפש מרכז רפואי אחר, ובדיוק אז הגיעה הרופאה ממקודם.
היא בדקה אותי שוב ושוב אמרה שאין לי גוף זר, שאני צריכה לנקות את העיניים מהמסקרה ושלחה אותי לקנות מגבונים להורדת איפור וג'ל רפואי שאמור לעזור איכשהו.
קניתי את שני אלה וחזרתי אליה, מתחננת שתנסה לבדוק שוב את העין כי אני סובלת ושתשים טיפות מרדימות כי כואב לי מאד.
היא שמה חומר פלורוסנטי ואמרה שיש שריטה גדולה בקרנית כי שפשפתי את העין.
לא שפשפתי את העין, אמרתי יש לי גוף זר שפוצע אותי, תעזרי לי בבקשה.
היא שוב בדקה ושוב לא מצאה כלום, הפכה את העפעף וניגבה את חלקו הפנימי עם צמר גפן , אחר כך התייעצה עם הרופא הבכיר, הכינה מזרק מים ושטפה לי את העין .
הרגשתי הקלה אדירה ומיידית. והיא אמרה שזה בגלל ששמה לי טיפות מרדימות.
אחרי השטיפה שמה את הטיפות האנטיביוטיות שקניתי ואת הג'ל, הניחה פד גזה על העין עם פלסטר, בתור רטיה ושלחה אותי לדרכי.
כנראה שבמהלך הטיפול השני הצליחה להוציא את הגוף הזר, למרות שלא ראתה אותו, כי גם לאחר שפגה ההרדמה הכאבים לא התחדשו.
זה לקח רק שלושת רבעי יום מתוך השלושה ימים של החופש. איזה כייף.
אבל חוץ מזה, אכלתי אוכל טעים בצורה לא סבירה, בזול, ממש ממש בזול. שתיתי ייין נהדר. בכל ארוחה.
טיילתי בעיר סופיה ובהר ויטושה .
הלכתי לספא ועברתי טיפולי פינוק ומסאז', ביליתי במרחצאות חמים בריח של חמת גדר.
בגלל ההתעסקות עם העין לא הספקתי ללכת לשוק כמו שרציתי ולא למנזר רילה, אבל זה מה שיצא.
והכי חשוב החברה הנפלאה שנסעתי איתה היתה הדבר הכי טוב שיכול להיות, וכמו שאמרתי, אם אחרי שלושה ימים ללא רגע אחד לבד, אנחנו עדיין מדברות, צוחקות ונהנות מהיחד, סימן שמשהו פה מאד מאד מוצלח וטוב, ואפילו החוויות הקצת פחות נעימות נרשמו כמשהו שעוד יזכר בחיוך בעתיד.
קצת אנקדוטות בפוסט הבא, כי זה כבר התארך.
*
הצליחה להוציא אותי לחלוטין מהמחשבות על הממצא החשוד בשד ועל מה יהיה ואיך ומתי ולמה וכמה.
נכון שאומרים שאת לוקחת את עצמך לכל מקום שתלכי,אבל להיות בארץ אחרת, לצאת מהשגרה לחלוטין, הוציא אותי מעצמי ולאורך כל החופש לא הוטרדתי כזית מהטרדות הבריאותיות, ובפעמים המועטות שחשבתי עליהן, זה נראה לי רחוק מאד, כאילו קשור למישהי אחרת ולא אלי.
אבל על עניני בריאות שהחיים שלי עומדים בסימנם, אי אפשר לוותר. לכן בערב הראשון שלי שם נכנס לי גוף זר לעין, ולא יצא מעצמו, גם לא בעזרת טיפות עיניים ושנת לילה.
לכן ביקשתי מהפקיד במלון לעזור במציאת עזרה רפואית והוא הפנה אותי לבית חולים.
לקחתי מונית והגעתי למבנה ישן, עם דלתות עץ דהויות וידיות בצבע חלודה, מדרגות שבורות ומראה כללי של רוסיה בעידן הקומוניסטי. המעלית לקומה השלישית היתה עם דלתות חיצוניות בלבד, כך שהעליה היתה מפחידה למדי.
כשהגעתי לקומה השלישית הלכתי לפה ולשם, ננזפתי על ידי אחות סובייטית למראה ש !! NO DOCTOR המשכתי לחפש ובסוף מצאתי רופאה צעירה ששלחה אותי לבניין סמוך להביא ניירות על מנת שתוכל לקבל אותי.
מסתבר שזה היה המיון של בית החולים, שוב, מבנה עלוב, ישן ועירום שבו ביקשו את הדרכון שלי על מנת לרשום את שמי באותיות קיריליות על גבי דף נייר דק.
חזרתי עם הדף לרופאה והיא הושיבה אותי , הורתה לשים את הראש במתקן הזה של רופאי עיניים וטיפלה בי, בלי לחטא את המתקן, בלי לשטוף ידיים או לעטות כפפות. היא טענה שאינה רואה גוף זר ואני אמרתי שאני מרגישה אותו שם ושתחפש שוב.
היא כתבה לי מרשם על גבי דף מרשמים ושלחה אותי לדרכי בטענה שהכל בסדר ועוד מעט ארגיש את זה.
אבל שום דבר לא השתפר, להיפך, הכאבים הלכו והחריפו, העין שלי הלכה והאדימה ודמעות נזלו ממנה בלי הפסקה. קניתי את הטיפות בבית מרקחת ומיהרתי להשתמש בהן, אבל הן רק החריפו את המצב.
בשלב זה כבר הרגשתי לא טוב מרוב כאבים והבנתי שאין ברירה, חייבים לחזור לטיפול.
תפסתי מונית שלקחה אותי לבית חולים אחר, מסתבר שבית חולים צבאי ואמרו לי שאין שם מחלקת עיניים ושאלך לבית החולים הקודם. אז הלכתי, זה לקח חצי שעה, עד שהגעתי.
הרופאה לא היתה בנמצא. האחות הסובייטית ממקודם שוב צעקה עלי !!NO DOCTOR והצלחתי למצוא אחות אחרת שאמרתי שהרופאים בניתוח. מתי יחזרו? לא יודעת.
חיכיתי עד שהתייאשתי והחלטתי ללכת לחפש מרכז רפואי אחר, ובדיוק אז הגיעה הרופאה ממקודם.
היא בדקה אותי שוב ושוב אמרה שאין לי גוף זר, שאני צריכה לנקות את העיניים מהמסקרה ושלחה אותי לקנות מגבונים להורדת איפור וג'ל רפואי שאמור לעזור איכשהו.
קניתי את שני אלה וחזרתי אליה, מתחננת שתנסה לבדוק שוב את העין כי אני סובלת ושתשים טיפות מרדימות כי כואב לי מאד.
היא שמה חומר פלורוסנטי ואמרה שיש שריטה גדולה בקרנית כי שפשפתי את העין.
לא שפשפתי את העין, אמרתי יש לי גוף זר שפוצע אותי, תעזרי לי בבקשה.
היא שוב בדקה ושוב לא מצאה כלום, הפכה את העפעף וניגבה את חלקו הפנימי עם צמר גפן , אחר כך התייעצה עם הרופא הבכיר, הכינה מזרק מים ושטפה לי את העין .
הרגשתי הקלה אדירה ומיידית. והיא אמרה שזה בגלל ששמה לי טיפות מרדימות.
אחרי השטיפה שמה את הטיפות האנטיביוטיות שקניתי ואת הג'ל, הניחה פד גזה על העין עם פלסטר, בתור רטיה ושלחה אותי לדרכי.
כנראה שבמהלך הטיפול השני הצליחה להוציא את הגוף הזר, למרות שלא ראתה אותו, כי גם לאחר שפגה ההרדמה הכאבים לא התחדשו.
זה לקח רק שלושת רבעי יום מתוך השלושה ימים של החופש. איזה כייף.
אבל חוץ מזה, אכלתי אוכל טעים בצורה לא סבירה, בזול, ממש ממש בזול. שתיתי ייין נהדר. בכל ארוחה.
טיילתי בעיר סופיה ובהר ויטושה .
הלכתי לספא ועברתי טיפולי פינוק ומסאז', ביליתי במרחצאות חמים בריח של חמת גדר.
בגלל ההתעסקות עם העין לא הספקתי ללכת לשוק כמו שרציתי ולא למנזר רילה, אבל זה מה שיצא.
והכי חשוב החברה הנפלאה שנסעתי איתה היתה הדבר הכי טוב שיכול להיות, וכמו שאמרתי, אם אחרי שלושה ימים ללא רגע אחד לבד, אנחנו עדיין מדברות, צוחקות ונהנות מהיחד, סימן שמשהו פה מאד מאד מוצלח וטוב, ואפילו החוויות הקצת פחות נעימות נרשמו כמשהו שעוד יזכר בחיוך בעתיד.
קצת אנקדוטות בפוסט הבא, כי זה כבר התארך.
*
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה