כי בדרך כלל אני שומרת הכל קרוב ללב, עד שאני יותר שולטת בפרטים או יודעת מה צפוי או יודעת מה היה.
בעקרון אני אוהבת להיות יותר בשליטה.
אבל אני אנסה משהו אחר, מקסימום זה לא יתאים לי.
ביום של תשובת הפתולוגיה היתה לי הצלחה נוספת. הצלחתי לקבוע תור לממוגרפיה.
זה לא עניין של מה בכך, כי בשבוע וחצי שקדם לכך, ניסיתי להתקשר כל יום לזימון התורים של בית החולים, כי רק שם הרופא הממשש רוצה שאעשה את הבדיקה. ובכל יום נאמר לי שעוד לא פתחו את היומן ליוני ושכל מאי מלא, ושאנסה להתקשר בשבוע הבא.
אז אני, שדחף אותי איזה כוח לא ברור, לא חיכיתי שבוע והתקשרתי למחרת ושוב למחרת ושוב למחרת.
וביום של תשובת הפתולוגיה הרגשתי ברת מזל והתקשרתי. והנה, במקום לשמוע, היומנים סגורים תתקשרי בשבוע הבא, הבחורה שבקצה השני של הקו אמרה לי שהתפנה לה תור, למחר ב11 בצהריים, מישהי ביטלה, אני קונה?
אני קונה אמרתי, בלי להסס לרגע. אז אני אצא קצת מהעבודה ואחר כך אחזור, לא יקרה כלום.
ובאמת יצאתי וחזרתי ולא קרה כלום.
ככה חשבתי.
למחרת נסעתי לרופאה שלי לסכם את נושא כאב הבטן הממושך, הכאבים הכלליים והחולשה ולחשוב יחד מה לעשות.
הפגישה איתה היתה מלבבת ונעימה כתמיד, אבל לא היו לה ממש תשובות, בסוף החלטנו שאלך לגסטרואנטרולוג ששמעתי עליו שחושב מחוץ לקופסא. היא התלהבה כי היא מכיר אותו מהלימודים, ואם הוא לא יועיל, היא הציעה שאחשוב לכיוון משלים כמו נתורופתיה.
למחרת היא שלחה לי הודעה שהגיעה התשובה של הממוגרפיה שלי ושמומלץ לי לעשות אולטראסאונד, האם אני צריכה הפניה?
לא צריכה כבר יש לי, כתבתי לה, ואפילו תור שקבעתי ביום שבו עשיתי ממוגרפיה, כי ממילא הרופא הממשש רצה אולטרא סאונד.
לא הקדשתי לזה מחשבה עד היום בבוקר שבו הוצאתי את תוצאת הבדיקה וגיליתי שיש שינויים מהממוגרפיה הקודמת, קשרית שגדלה.
יצרתי קשר עם הכירורג שניתח אותי בסנטר, כי הוא גם כירורג שד מומחה ומצוין ושאלתי אותו מה לעשות. אמרתי לו שהוא חייב להגיד לי שאין לחץ, כי אני עומדת לפני נסיעה קצרה לחו'ל בסופ"ש הזה.
הוא נכנס לתיק שלי, קרא את התשובה ואמר לי לעשות את בדיקת האולטרא סאונד ושנדבר אחר כך, אין לחץ הוא אמר.
ואם קבעתי תאריך לסוף מאי זה סביר?
סביר.
החלטתי לנסות את מזלי והתקשרתי לטלפון זימון התורים לאולטרא סאונד שד,אולי אצליח להקדים את התור. לא ענו לי.
לא הייתי מופתעת, כי בשבוע וחצי שניסיתי לקבוע תור לממוגרפיה התקשרתי אליהם בלי סוף ואף פעם לא היתה תשובה, לכן ניגשתי לקבוע תור פנים אל פנים והם אמרו שעשו איזה שינוי במרכזיה ומאז נשים אומרות שלא עונים להן לטלפון אף פעם.
טוב , אמרתי לעצמי, לא נורא שלא עונים, הכירורג אמר שזה לא דחוף.
ואף הטלפון שלי צלצל, מהמספר שאליו חייגתי.
היי אמרה לי המזכירה, ראיתי שזו את אז חזרתי אלייך (איך ראית שזו אני, איך את יודעת מי אני, לא יכול להיות שאת זוכרת אותי מהכמה דקות שעמדתי אצלך במשרד) הרופא שלך אמר להקדים לך את התור ובדיוק ראיתי שהתקשרת.
מרוב הלם לא שאלתי מי הרופא, האם זה הממשש או הכירורג שאליו פניתי.
יש לה תור פנוי ליום ראשון , אבל אז אני עדיין בחו'ל.
יש לה עוד אחד לאחד במאי. יאללה קבענו.
יכול להיות שזה שום דבר, כנראה זה שום דבר, אבל אני לא יכולה להגיד שאני ממש רגועה.
אם כירורג , איזה שהוא כירורג, חשב שרצוי להקדים לי את התור אולי זה לא כזה שום דבר.
בכל מקרה, רק אחרי בדיקה יהיה אפשר להחליט לאן ממשיכים מפה.
וממילא הבדיקה תתקיים רק בראשון במאי.
ועד אז, לנשום עמוק, לשים הכל בצד ולא לחשוב על המילה הזאת.
אגב, מניפה, אני יודעת שאת חושבת עכשיו שיש כל כך הרבה פולס פוזיטיב בממוגרפיה. חיבוק.
בעקרון אני אוהבת להיות יותר בשליטה.
אבל אני אנסה משהו אחר, מקסימום זה לא יתאים לי.
ביום של תשובת הפתולוגיה היתה לי הצלחה נוספת. הצלחתי לקבוע תור לממוגרפיה.
זה לא עניין של מה בכך, כי בשבוע וחצי שקדם לכך, ניסיתי להתקשר כל יום לזימון התורים של בית החולים, כי רק שם הרופא הממשש רוצה שאעשה את הבדיקה. ובכל יום נאמר לי שעוד לא פתחו את היומן ליוני ושכל מאי מלא, ושאנסה להתקשר בשבוע הבא.
אז אני, שדחף אותי איזה כוח לא ברור, לא חיכיתי שבוע והתקשרתי למחרת ושוב למחרת ושוב למחרת.
וביום של תשובת הפתולוגיה הרגשתי ברת מזל והתקשרתי. והנה, במקום לשמוע, היומנים סגורים תתקשרי בשבוע הבא, הבחורה שבקצה השני של הקו אמרה לי שהתפנה לה תור, למחר ב11 בצהריים, מישהי ביטלה, אני קונה?
אני קונה אמרתי, בלי להסס לרגע. אז אני אצא קצת מהעבודה ואחר כך אחזור, לא יקרה כלום.
ובאמת יצאתי וחזרתי ולא קרה כלום.
ככה חשבתי.
למחרת נסעתי לרופאה שלי לסכם את נושא כאב הבטן הממושך, הכאבים הכלליים והחולשה ולחשוב יחד מה לעשות.
הפגישה איתה היתה מלבבת ונעימה כתמיד, אבל לא היו לה ממש תשובות, בסוף החלטנו שאלך לגסטרואנטרולוג ששמעתי עליו שחושב מחוץ לקופסא. היא התלהבה כי היא מכיר אותו מהלימודים, ואם הוא לא יועיל, היא הציעה שאחשוב לכיוון משלים כמו נתורופתיה.
למחרת היא שלחה לי הודעה שהגיעה התשובה של הממוגרפיה שלי ושמומלץ לי לעשות אולטראסאונד, האם אני צריכה הפניה?
לא צריכה כבר יש לי, כתבתי לה, ואפילו תור שקבעתי ביום שבו עשיתי ממוגרפיה, כי ממילא הרופא הממשש רצה אולטרא סאונד.
לא הקדשתי לזה מחשבה עד היום בבוקר שבו הוצאתי את תוצאת הבדיקה וגיליתי שיש שינויים מהממוגרפיה הקודמת, קשרית שגדלה.
יצרתי קשר עם הכירורג שניתח אותי בסנטר, כי הוא גם כירורג שד מומחה ומצוין ושאלתי אותו מה לעשות. אמרתי לו שהוא חייב להגיד לי שאין לחץ, כי אני עומדת לפני נסיעה קצרה לחו'ל בסופ"ש הזה.
הוא נכנס לתיק שלי, קרא את התשובה ואמר לי לעשות את בדיקת האולטרא סאונד ושנדבר אחר כך, אין לחץ הוא אמר.
ואם קבעתי תאריך לסוף מאי זה סביר?
סביר.
החלטתי לנסות את מזלי והתקשרתי לטלפון זימון התורים לאולטרא סאונד שד,אולי אצליח להקדים את התור. לא ענו לי.
לא הייתי מופתעת, כי בשבוע וחצי שניסיתי לקבוע תור לממוגרפיה התקשרתי אליהם בלי סוף ואף פעם לא היתה תשובה, לכן ניגשתי לקבוע תור פנים אל פנים והם אמרו שעשו איזה שינוי במרכזיה ומאז נשים אומרות שלא עונים להן לטלפון אף פעם.
טוב , אמרתי לעצמי, לא נורא שלא עונים, הכירורג אמר שזה לא דחוף.
ואף הטלפון שלי צלצל, מהמספר שאליו חייגתי.
היי אמרה לי המזכירה, ראיתי שזו את אז חזרתי אלייך (איך ראית שזו אני, איך את יודעת מי אני, לא יכול להיות שאת זוכרת אותי מהכמה דקות שעמדתי אצלך במשרד) הרופא שלך אמר להקדים לך את התור ובדיוק ראיתי שהתקשרת.
מרוב הלם לא שאלתי מי הרופא, האם זה הממשש או הכירורג שאליו פניתי.
יש לה תור פנוי ליום ראשון , אבל אז אני עדיין בחו'ל.
יש לה עוד אחד לאחד במאי. יאללה קבענו.
יכול להיות שזה שום דבר, כנראה זה שום דבר, אבל אני לא יכולה להגיד שאני ממש רגועה.
אם כירורג , איזה שהוא כירורג, חשב שרצוי להקדים לי את התור אולי זה לא כזה שום דבר.
בכל מקרה, רק אחרי בדיקה יהיה אפשר להחליט לאן ממשיכים מפה.
וממילא הבדיקה תתקיים רק בראשון במאי.
ועד אז, לנשום עמוק, לשים הכל בצד ולא לחשוב על המילה הזאת.
אגב, מניפה, אני יודעת שאת חושבת עכשיו שיש כל כך הרבה פולס פוזיטיב בממוגרפיה. חיבוק.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה