בתחום הגמד-ענק, החבילה שלי הגיעה לענקית שלי, אני יודעת כי שלחתי בדואר רשום ויכולתי לעקוב ולראות מתי נשלחה לה הודעה על הגעת החבילה ומתי החבילה נמסרה לנמענת.
לכן הייתי קצת מופתעת וגם קצת מאוכזבת שהיא לא אמרה מילה.
יש כאלה שמצלמים את החבילה שקיבלו וכותבים כמה מילות תודה לגמד שלהם, אבל לא כולם.
ולא ששלחתי את החבילה בשביל לקבל הכרת תודה פומבית או פרטית, אבל השקעתי בחבילה הרבה לב ונשמה וקיוויתי שהענקית תשמח בה, הרי לשם כך עשיתי אותה...ולא ראיתי שום תגובה. קיוויתי שהיא קיבלה את החבילה ושלא התאכזבה ממנה.
לקראת סוף השבוע פניתי למארגנת של המשחק וביקשתי ממנה שתברר עם הענקית אם בכלל קיבלה את החבילה. היא חזרה אלי כמה דקות אחר כך ואמרה שהענקית שלחה לי הודעה בפייסבוק ואמרה שלא עניתי.
מסתבר שהיא באמת שלחה לי הודעה שלא קיבלתי עליה התראה כי היא היתה בתיבת ההודעות שצריכות לקבל אישור ולא ראיתי שהיא שם. אבל מאחר ונאמר לי שהיא שם, פתחתי אותה ושמחתי לגלות שהענקית כתבה תודה ושהיא התרגשה לקבל את החבילה.
איזה כייף, זה עבר ושימח. זה באמת עשה לי הרגשה טובה.
בנתיים לא קיבלתי חבילה מאף גמד, אבל לא נורא, קיבלתי אריזה של ממתקים לפורים מהעבודה והבית מלא בשוקולד.
עוד לא סיימנו עם פורים וכבר פסח בפתח.
חמותי ביקשה לדבר איתי. היא התקשרה לשאול מתי תוכל לבוא לדבר איתי בזמן שהייתי בנסיעה.
סיכמנו שנדבר כשאחזור או למחרת והזכרתי לה שהגיע הזמן להתחיל לחשוב על פסח.
כן, היא אמרה, על זה אני רוצה לדבר איתך....
אמרתי שנדבר בהמשך, סגרתי את הטלפון והתחלתי לחשוב מה אני עושה עכשיו?
היה לי ברור שאם היא רוצה לדבר ולא סתם סוגרת ענינים בטלפון, הרי שמדובר בבן שלה, מר לשעבר. הוא חזר לתמונה והיא רוצה לעשות איתו את החג.
המחשבה הראשונה שלי היתה שאני לא רוצה להיות איתו בחג.
השניה - שהיא רוצה וזו זכותה, הוא הבן שלה וכמה שנים כבר נשארו לה לחגוג איתו?
המחשבה השלישית הרביעית והלאה כבר עסקו בחיפוש חלופות ופתרונות לערב החג. בסופו של דבר המחשבות הניבו פתרון.
ההחלטה נפלה, אני אסע עם קרובות משפחה שגם הן לא רוצות להיות פה בחג לחו'ל קצרצר. נסע בערב החג ונחזור יומיים אחר כך.
מרגע שנפלה ההחלטה חיפשנו לאן אפשר לטוס טיסה זולה למקום נחמד ולבלות יומיים במקום שהוא לא כאן.
הצלחנו למצוא מלון וטיסה זולים, מצאתי איזה נער שיטפל בכלבים, ואבקש עזרה גם מכוח הצלה, שתבוא להיות איתם קצת.
מפה לשם, אני קצת מתרגשת. לא טסתי לחו'ל כבר שבע (!!) שנים.
הגמל בא לבקר אותי הבוקר. הזמנתי אותו לארוחת בוקר ולהפתעתי הוא הגיע, למרות שנשמע מסוייג כשהתקשרתי והצעתי שנפגש בסופ"ש. בסופו של דבר שלח לי הודעה בבוקר וברר אם ההזמנה לארוחת בוקר בעינה עומדת.
Hell yeah.
הוא בא רעב וצמא לאוכל, קפה ומגע.
הכנתי לנו ארוחת בוקר, ואחר כך לקחנו את הקפה והעוגיות למיטה ושם התחבקנו ודיברנו ודיברנו ודיברנו.
והיתה ביננו אינטימיות ורוך וקרבה כמו שלא הרגשתי כבר המון זמן.
הוא דיבר בגעגוע על השנים שבהן היה בא בסופי שבוע אלי, ועל דברים שהשתנו לאורך השנים.
ורמז, שאולי היה רוצה לחזור קצת למה שהיה אז.
מאחר ודברים משתנים ומתאפשרים יותר, אולי זה אפילו יקרה, מי יודע.
הייתי השבוע אצל רופא מומחה לראומטולוגיה, נמאס לי שכואב לי הגוף כל הזמן והתשישות שאני סובלת ממנה כל הזמן.
הוא אמר שהוא חושד שהכאבים שלי נובעים מעמוד השדרה המנותח שלי, מהעיוות שלו וההשפעה שלו על השרירים והעצמות שסביבו. לגבי החולשה הוא לא כל כך ידע להגיד והחליט לא להתייחס לזה כרגע, לפחות עד שאעשה את בדיקות הדם והצילומים שהמליץ לי. אחר כך יעבור על התוצאות וימליץ על טיפול או המשך בירור בהתאם.
וגם קבעתי תור לקולונוסקופיה.
מה שאומר שנשבר לי סופית מהטירדה הנוראית של הבטן שלא עוברת לי.
זה יקרה קצת לפני הנסיעה לחו'ל , אם אני אשרוד את הבדיקה, זאת אומרת.
לכן הייתי קצת מופתעת וגם קצת מאוכזבת שהיא לא אמרה מילה.
יש כאלה שמצלמים את החבילה שקיבלו וכותבים כמה מילות תודה לגמד שלהם, אבל לא כולם.
ולא ששלחתי את החבילה בשביל לקבל הכרת תודה פומבית או פרטית, אבל השקעתי בחבילה הרבה לב ונשמה וקיוויתי שהענקית תשמח בה, הרי לשם כך עשיתי אותה...ולא ראיתי שום תגובה. קיוויתי שהיא קיבלה את החבילה ושלא התאכזבה ממנה.
לקראת סוף השבוע פניתי למארגנת של המשחק וביקשתי ממנה שתברר עם הענקית אם בכלל קיבלה את החבילה. היא חזרה אלי כמה דקות אחר כך ואמרה שהענקית שלחה לי הודעה בפייסבוק ואמרה שלא עניתי.
מסתבר שהיא באמת שלחה לי הודעה שלא קיבלתי עליה התראה כי היא היתה בתיבת ההודעות שצריכות לקבל אישור ולא ראיתי שהיא שם. אבל מאחר ונאמר לי שהיא שם, פתחתי אותה ושמחתי לגלות שהענקית כתבה תודה ושהיא התרגשה לקבל את החבילה.
איזה כייף, זה עבר ושימח. זה באמת עשה לי הרגשה טובה.
בנתיים לא קיבלתי חבילה מאף גמד, אבל לא נורא, קיבלתי אריזה של ממתקים לפורים מהעבודה והבית מלא בשוקולד.
עוד לא סיימנו עם פורים וכבר פסח בפתח.
חמותי ביקשה לדבר איתי. היא התקשרה לשאול מתי תוכל לבוא לדבר איתי בזמן שהייתי בנסיעה.
סיכמנו שנדבר כשאחזור או למחרת והזכרתי לה שהגיע הזמן להתחיל לחשוב על פסח.
כן, היא אמרה, על זה אני רוצה לדבר איתך....
אמרתי שנדבר בהמשך, סגרתי את הטלפון והתחלתי לחשוב מה אני עושה עכשיו?
היה לי ברור שאם היא רוצה לדבר ולא סתם סוגרת ענינים בטלפון, הרי שמדובר בבן שלה, מר לשעבר. הוא חזר לתמונה והיא רוצה לעשות איתו את החג.
המחשבה הראשונה שלי היתה שאני לא רוצה להיות איתו בחג.
השניה - שהיא רוצה וזו זכותה, הוא הבן שלה וכמה שנים כבר נשארו לה לחגוג איתו?
המחשבה השלישית הרביעית והלאה כבר עסקו בחיפוש חלופות ופתרונות לערב החג. בסופו של דבר המחשבות הניבו פתרון.
ההחלטה נפלה, אני אסע עם קרובות משפחה שגם הן לא רוצות להיות פה בחג לחו'ל קצרצר. נסע בערב החג ונחזור יומיים אחר כך.
מרגע שנפלה ההחלטה חיפשנו לאן אפשר לטוס טיסה זולה למקום נחמד ולבלות יומיים במקום שהוא לא כאן.
הצלחנו למצוא מלון וטיסה זולים, מצאתי איזה נער שיטפל בכלבים, ואבקש עזרה גם מכוח הצלה, שתבוא להיות איתם קצת.
מפה לשם, אני קצת מתרגשת. לא טסתי לחו'ל כבר שבע (!!) שנים.
הגמל בא לבקר אותי הבוקר. הזמנתי אותו לארוחת בוקר ולהפתעתי הוא הגיע, למרות שנשמע מסוייג כשהתקשרתי והצעתי שנפגש בסופ"ש. בסופו של דבר שלח לי הודעה בבוקר וברר אם ההזמנה לארוחת בוקר בעינה עומדת.
Hell yeah.
הוא בא רעב וצמא לאוכל, קפה ומגע.
הכנתי לנו ארוחת בוקר, ואחר כך לקחנו את הקפה והעוגיות למיטה ושם התחבקנו ודיברנו ודיברנו ודיברנו.
והיתה ביננו אינטימיות ורוך וקרבה כמו שלא הרגשתי כבר המון זמן.
הוא דיבר בגעגוע על השנים שבהן היה בא בסופי שבוע אלי, ועל דברים שהשתנו לאורך השנים.
ורמז, שאולי היה רוצה לחזור קצת למה שהיה אז.
מאחר ודברים משתנים ומתאפשרים יותר, אולי זה אפילו יקרה, מי יודע.
הייתי השבוע אצל רופא מומחה לראומטולוגיה, נמאס לי שכואב לי הגוף כל הזמן והתשישות שאני סובלת ממנה כל הזמן.
הוא אמר שהוא חושד שהכאבים שלי נובעים מעמוד השדרה המנותח שלי, מהעיוות שלו וההשפעה שלו על השרירים והעצמות שסביבו. לגבי החולשה הוא לא כל כך ידע להגיד והחליט לא להתייחס לזה כרגע, לפחות עד שאעשה את בדיקות הדם והצילומים שהמליץ לי. אחר כך יעבור על התוצאות וימליץ על טיפול או המשך בירור בהתאם.
וגם קבעתי תור לקולונוסקופיה.
מה שאומר שנשבר לי סופית מהטירדה הנוראית של הבטן שלא עוברת לי.
זה יקרה קצת לפני הנסיעה לחו'ל , אם אני אשרוד את הבדיקה, זאת אומרת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה