הבטן שלי ממשיכה להציק.
אחרי שהלכתי לרופאה מומחית הזיהומים ועשיתי את הבדיקה המיוחדת שהציעה, המשכתי לטיפול האנטיביוטי שהציעה.
הטיפול לא רק שלא הועיל, אלא אפילו החמיר את ההרגשה שלי. אני חושדת שיש לזה חלק בהרגשה הגרועה וכל מה שקרה בצלילה, סייימתי את האנטיביוטיקה שלושה ימים קודם לכן ולא השתפרתי כלל, כאמור.
כתבתי לה מייל, כפי שהיא הציעה תארתי את המצב, והיא כתבה לי בתשובה שאקבע אליה תור נוסף.
מאחר שמדובר במרפאה פרטית ובהשתתפות המושלם, ומאחר וממש לא בא לי לגמור את מכסת היעוצים השנתית בתחילת השנה עליה, אז כרגע אני לא קובעת תור נוסף, ממילא היא התוותה עוד תהליך טיפול והמשך בירור שלא סיימתי.
היא הציעה טיפול אנטיוביוטי קשוח שנותנים למטיילים שחוזרים עם שלשולים ששום דבר לא עוזר להם, ולא כל כך בא לי, אז עשיתי חיפוש ברשת ומצאתי טיפול אחר שמוצע לטיפול במזהם הספציפי שלי. ביקשתי מהרופא מרשם לתרופה שמצאתי והוא לא רק שלא שלל אותה, אלא אפילו חשב שזה רעיון טוב. ננסה ונראה.
בנוסף החלטתי שאלך לנטורופת ואנסה גם את הפן הזה של טיפול. אין לי מה להפסיד...
עברו שבועיים מאז שנפרדתי מסבתוש. אני כבר לא בוכה בכל פעם שאני חושבת עליה, אבל אם אני מספרת עליה למישהו, אבוד לי.
הלכתי לקבר שלה לפני כמה ימים וראיתי שהוא עומד שלם על תילו, זאת אומרת שהפעוט חפר קבר מספיק עמוק וכיסינו עם מספיק אבנים כבדות שחיות בר לא יחפרו אותו.
היום נתתי לדוגמנית ולמוריץ חטיף בפעם הראשונה מאז שסבתוש איננה, והיא היתה חסרה לי במסדר הממתינים לתורם לקבל חטיף.
יש הקלה בעובדה שהבית כבר לא מסריח ומלוכלך כמו שהיה בשנה האחרונה, בכך שאני לא חייבת לנעול כפכפים וללכת בזהירות כדי לא לדרוך בשלולית פיפי כל בוקר, אבל הנוכחות השקטה שלה חסרה. מידי פעם אני מקשיבה ומנסה לשמוע את תקתוקי הציפורניים שלה על הרצפה. שואלת את עצמי מה חסר לי כשאני סוגרת את הדלת וסופרת שני כלבים בבית. רק שני כלבים.
מוריץ השמחון הקטן הוא סם חיים בבית. מכריח אותי לצאת לטייל גם אם אני עייפה, עצובה או מותשת. לא מעניין אותו. הוא רוצה טיול והוא יעשה הכל כדי לטייל. והיציאה לטיול משפרת הכל, תמיד. הוא כל כך שמח שהוא קופץ קדימה ואחורה, עלי ועל הדוגמנית, נושך לה את הרגליים ולי את הידיים וכל כולו נרגש עד עמקי נשמתו הזעירה. הוא סקרן ומאושר, רץ לכל מקום, מריח הכל, משתין על הכל, נהנה מכל רגע.
הוא מכניס הרבה רוח חיים ומצעיר את הדוגמנית שמשחקת איתו כמו שלא שיחקה כבר שנים. הם נהדרים יחד וכשנסעתי לאילת הוא ישן איתה כל הלילה והתנחם בה.
בכל לילה אחר הוא ישן איתי, צמוד אלי. עיגול קטן, חמים ושעיר שוכב קרוב קרוב ומנחם.
אם , לא, לא אם, כשאני מתעוררת בלילה אני שולחת יד ומניחה אותה עליו, והוא כל כך נעים וחמים ונושם שאין לתאר את הנעימות ומתיקות שנוכחות שלו מביאה איתה.
ההחלטה לקחת אותו היתה אחת ההחלטות הטובות שעשיתי.
מאז שגיליתי ששילמתי על אותו ביטוח פעמיים התחלתי לתבוע את הביטוחים השונים על כל דבר, שיטת מצליח בהפוך, אני מנסה, מקסימום אני מקבלת תשובה שלילית. למרבה הפליאה למרות שקיבלתי כמה פעמים תשובות שליליות על תביעות, לאחר מכן כן קיבלתי סכומים קטנים של כסף על אותן תביעות שנדחו. נפלאות דרכי הביטוח, בחיי.
יצא שבמצטבר קיבלתי מהביטוחים השונים החזרים מצטברים בסך של קרוב לארבעת אלפים שקלים, לא דבר של מה בכך.
בשבת אני נוסעת לאבא שלי, אשתו נסעה לחו'ל לאחותי והוא נשאר עם מטפלת ששכרה עבורו לתקופה הזו. הוא מחכה בקוצר רוח לבואי, אפילו יותר מהרגיל. הוא התקשר להזמין אותי לארוחת צהריים, במסעדה, שזו בוודאות הנחיה שקיבל מאשתו שדואגת מארה"ב שלא אצטרך לטרוח חלילה כשאני באה להתארח, כאילו שאני באה להתארח.
השארתי לו להזמין את המקום במסעדה ואני מקווה שהצליח, כלומר אני מניחה שכן, כי הוא התקשר אלי בנושא עוד פעמיים, כדי לוודא שאגיע בזמן לשעה שקבענו ושלא אביא עוד אנשים איתי כי הוא הזמין מספר מדוייק של מקומות.
זה נראה כזה הישג שהוא הצליח להזמין מקום במסעדה שאני חושדת שאולי המשימה הוטלה על אחותי שגרה בארץ, לפחות לוודא שהצליח להזמין... לא יודעת.
הוא נשמע כל כך מודאג, שהבטחתי לו שאם משהו לא יסתדר עם המסעדה אכין משהו בבית, שלא תהיה בעיה ושלא ידאג.
פעם דברים כאלה לא הטרידו אותו, פעם הוא היה כל יכול.
אחרי שהלכתי לרופאה מומחית הזיהומים ועשיתי את הבדיקה המיוחדת שהציעה, המשכתי לטיפול האנטיביוטי שהציעה.
הטיפול לא רק שלא הועיל, אלא אפילו החמיר את ההרגשה שלי. אני חושדת שיש לזה חלק בהרגשה הגרועה וכל מה שקרה בצלילה, סייימתי את האנטיביוטיקה שלושה ימים קודם לכן ולא השתפרתי כלל, כאמור.
כתבתי לה מייל, כפי שהיא הציעה תארתי את המצב, והיא כתבה לי בתשובה שאקבע אליה תור נוסף.
מאחר שמדובר במרפאה פרטית ובהשתתפות המושלם, ומאחר וממש לא בא לי לגמור את מכסת היעוצים השנתית בתחילת השנה עליה, אז כרגע אני לא קובעת תור נוסף, ממילא היא התוותה עוד תהליך טיפול והמשך בירור שלא סיימתי.
היא הציעה טיפול אנטיוביוטי קשוח שנותנים למטיילים שחוזרים עם שלשולים ששום דבר לא עוזר להם, ולא כל כך בא לי, אז עשיתי חיפוש ברשת ומצאתי טיפול אחר שמוצע לטיפול במזהם הספציפי שלי. ביקשתי מהרופא מרשם לתרופה שמצאתי והוא לא רק שלא שלל אותה, אלא אפילו חשב שזה רעיון טוב. ננסה ונראה.
בנוסף החלטתי שאלך לנטורופת ואנסה גם את הפן הזה של טיפול. אין לי מה להפסיד...
עברו שבועיים מאז שנפרדתי מסבתוש. אני כבר לא בוכה בכל פעם שאני חושבת עליה, אבל אם אני מספרת עליה למישהו, אבוד לי.
הלכתי לקבר שלה לפני כמה ימים וראיתי שהוא עומד שלם על תילו, זאת אומרת שהפעוט חפר קבר מספיק עמוק וכיסינו עם מספיק אבנים כבדות שחיות בר לא יחפרו אותו.
היום נתתי לדוגמנית ולמוריץ חטיף בפעם הראשונה מאז שסבתוש איננה, והיא היתה חסרה לי במסדר הממתינים לתורם לקבל חטיף.
יש הקלה בעובדה שהבית כבר לא מסריח ומלוכלך כמו שהיה בשנה האחרונה, בכך שאני לא חייבת לנעול כפכפים וללכת בזהירות כדי לא לדרוך בשלולית פיפי כל בוקר, אבל הנוכחות השקטה שלה חסרה. מידי פעם אני מקשיבה ומנסה לשמוע את תקתוקי הציפורניים שלה על הרצפה. שואלת את עצמי מה חסר לי כשאני סוגרת את הדלת וסופרת שני כלבים בבית. רק שני כלבים.
מוריץ השמחון הקטן הוא סם חיים בבית. מכריח אותי לצאת לטייל גם אם אני עייפה, עצובה או מותשת. לא מעניין אותו. הוא רוצה טיול והוא יעשה הכל כדי לטייל. והיציאה לטיול משפרת הכל, תמיד. הוא כל כך שמח שהוא קופץ קדימה ואחורה, עלי ועל הדוגמנית, נושך לה את הרגליים ולי את הידיים וכל כולו נרגש עד עמקי נשמתו הזעירה. הוא סקרן ומאושר, רץ לכל מקום, מריח הכל, משתין על הכל, נהנה מכל רגע.
הוא מכניס הרבה רוח חיים ומצעיר את הדוגמנית שמשחקת איתו כמו שלא שיחקה כבר שנים. הם נהדרים יחד וכשנסעתי לאילת הוא ישן איתה כל הלילה והתנחם בה.
בכל לילה אחר הוא ישן איתי, צמוד אלי. עיגול קטן, חמים ושעיר שוכב קרוב קרוב ומנחם.
אם , לא, לא אם, כשאני מתעוררת בלילה אני שולחת יד ומניחה אותה עליו, והוא כל כך נעים וחמים ונושם שאין לתאר את הנעימות ומתיקות שנוכחות שלו מביאה איתה.
ההחלטה לקחת אותו היתה אחת ההחלטות הטובות שעשיתי.
מאז שגיליתי ששילמתי על אותו ביטוח פעמיים התחלתי לתבוע את הביטוחים השונים על כל דבר, שיטת מצליח בהפוך, אני מנסה, מקסימום אני מקבלת תשובה שלילית. למרבה הפליאה למרות שקיבלתי כמה פעמים תשובות שליליות על תביעות, לאחר מכן כן קיבלתי סכומים קטנים של כסף על אותן תביעות שנדחו. נפלאות דרכי הביטוח, בחיי.
יצא שבמצטבר קיבלתי מהביטוחים השונים החזרים מצטברים בסך של קרוב לארבעת אלפים שקלים, לא דבר של מה בכך.
בשבת אני נוסעת לאבא שלי, אשתו נסעה לחו'ל לאחותי והוא נשאר עם מטפלת ששכרה עבורו לתקופה הזו. הוא מחכה בקוצר רוח לבואי, אפילו יותר מהרגיל. הוא התקשר להזמין אותי לארוחת צהריים, במסעדה, שזו בוודאות הנחיה שקיבל מאשתו שדואגת מארה"ב שלא אצטרך לטרוח חלילה כשאני באה להתארח, כאילו שאני באה להתארח.
השארתי לו להזמין את המקום במסעדה ואני מקווה שהצליח, כלומר אני מניחה שכן, כי הוא התקשר אלי בנושא עוד פעמיים, כדי לוודא שאגיע בזמן לשעה שקבענו ושלא אביא עוד אנשים איתי כי הוא הזמין מספר מדוייק של מקומות.
זה נראה כזה הישג שהוא הצליח להזמין מקום במסעדה שאני חושדת שאולי המשימה הוטלה על אחותי שגרה בארץ, לפחות לוודא שהצליח להזמין... לא יודעת.
הוא נשמע כל כך מודאג, שהבטחתי לו שאם משהו לא יסתדר עם המסעדה אכין משהו בבית, שלא תהיה בעיה ושלא ידאג.
פעם דברים כאלה לא הטרידו אותו, פעם הוא היה כל יכול.
 |
| מוריץ פוגש חמורים בטיול. |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה