הדוגמנית עושה צרות.

אתמול חזרתי הביתה עייפה מאד.

יום שני הוא היום הארוך והקשה שבשבוע, והיתרון שלו שהוא ממש בתחילת השבוע ושלאחריו השבוע כבר קל יותר.

עוד לפני שהגעתי הביתה הייתי צריכה לעשות סידורים אחרי יום העבודה הארוך, לאסוף חבילה שהגיעה לי מחנות עלומה. שיטת המשלוחים שלא דרך דואר ישראל מאד מהירה ויעילה, אבל לפעמים איסוף החבילות מאתגר מאד, בעיקר כשהחנות חבויה באיזו פינה שלא ביקרתי בה מעולם. 

ועוד הייתי צריכה לקנות אוכל לדוגמנית.

כיוון שכבר אין לי שתי כלבות בינוניות אלא כלבה בינונית וכלב קטן, החלטתי שאין צורך לקנות את השק הענק של האוכל שאני קונה בדרך כלל, אלא שק בינוני בגודלו ואולי גם להחליף לאוכל אחר.

בחרתי אוכל חדש, יותר איכותי ובשק קטן קצת יותר וכיוונתי את האוטו הביתה סוף סוף.

כשהגעתי הביתה החלטתי שאני עושה את המינימום והולכת לישון מוקדם.

האכלתי את הכלבים, חצי אוכל חדש וחצי אוכל ישן, כדי לעזור להם להתרגל לאוכל החדש, הכנתי לי משהו לאכול, התקלחתי ונכנסתי למיטה. איזה כייף.

ברבע לעשר, כשהתכוונתי לכבות את האור וללכת לישון הדוגמנית ביקשה לצאת החוצה. 

היא בדרך כלל לא מבקשת לצאת, אלא אם היא צריכה פיפי או משהו אחר. די נדיר אצלה.

אז פתחתי לה את הדלת וחיכיתי שתחזור.

היא חזרה ואני חזרתי למיטה.

אחר כך שמעתי אותה הולכת לכלי המים ושותה ושותה ושותה ושותה ושותה.

היא שותה המון זמן, חשבתי לעצמי.

לכן לא התפלאתי כשהעירה אותי שוב בשתיים עשרה וחצי בלילה בבקשה לצאת החוצה. זה כבר היה חריג, אבל היא עמדה ליד הדלת ושרטה אותה בבקשה נואשת לצאת.

פתחתי לה את הדלת וחזרתי למיטה, חיכיתי שתחזור ותשרוט את הדלת בבקשה להכנס. 

אחרי שנכנסה, מתוך חצי שינה, שמעתי אותה שותה ושותה ושותה.

אחר כך העירה אותי שוב בשתיים בלילה, שוב ביקשה לצאת.

פתחתי לה את הדלת וכשחזרה הלכתי לראות מה קורה עם כלי המים שלה. הוא היה ריק, אז מילאתי אותו במים והיא ליקקה לי את הרגל באסירות תודה. אין על הכלבה הזו. היא שתתה דקות ארוכות מאד וחזרה למיטה שלה.

בפעם הבאה שהעירה אותי, בארבע בבוקר, כבר הייתי ממש מוטרדת, פתחתי לה את הדלת והכנסתי אותה חזרה. נכנסתי למיטה ושאלתי את עצמי מה יש לה.

חשבתי על סכרת ודמיינתי את החיים עם כלבה שצריכה טיפול באינסולין. השינה חמקה ממני והתהפכתי במיטה עד שהגיע הזמן לקום לעבודה.

בעבודה חיפשתי באינטרנט סיבות לשתיה מרובה והשתנה מרובה אצל כלבים והבנתי שהסיבה העיקרית לתופעה כזו זו כשל כלייתי. ממש משמח. Not. עכשיו כבר היה לי זמן לדמיין את החיים עם כלבה חולת כליות.

היה לי אפילו זמן לשקול מה עדיף, כלבה חולת סכרת או כלבה חולת כליות. רק לידע כללי, לא הגעתי להחלטה חד משמעית בנושא.

דאגתי למלא לה מים לפני שיצאתי לעבודה, ולהוציא אותה שוב, אבל כשחזרתי אחר הצהריים, הרצפה היתה מוצפת בפיפי. די צפיתי את זה, אז פשוט שטפתי את הרצפה וחיכיתי לשעה שבה הוטרינר פותח את המרפאה שלו.

בנתיים שמתי לב שהיא כבר לא שותה לעיתים תכופות וגם שלא רצה החוצה להשתין כשפתחתי את הדלת, אבל לכי תדעי, אולי אני רואה מהרהורי ליבי מה שנוח לי לראות.

כשהגענו לוטרינר, סיפרתי לו מה קרה, הוא לא התרגש במיוחד. אמר שאפשר לעשות בדיקות דם שכרגע לא יראו הרבה, ואפשר לחכות יום יומיים ולראות מה קורה, אולי היא אכלה משהו מאד מלוח, אולי האוכל החדש הוציא אותה מאיזון... בכל מקרה אם היא משתפרת בשעות האחרונות, שווה לתת הזדמנות ולא לרוץ לבדיקות וטיפולים יקרים.

אז אנחנו בבית.

היא נראית רגועה יותר ושותה פחות, נראה איך יעבור הלילה ומחר.

תחזיקו לה אצבעות, ולי.

#תוספת עריכה מאוחרת: הלילה עבר מצוין והיום עובר נהדר, הדוגמנית נראית כאילו לא קרה כלום, עם תאבון שמור ומצב רוח טוב. (אפשר להמשיך להחזיק אצבעות ליתר בטחון).