הרצאות

הכנס המקצועי היה שווה.

קצת הופתעתי שמעט מאד אנשים שעשו איתי את הקורס באו, היינו פחות מעשרה אנשים. אבל היו אחרים, וההפתעה הגדולה היתה חברתי פרלה שהגיעה כי היא רוצה לעשות את הקורס ובאה לשמוע את ההרצאות ולראות אם זה מעניין אותה.

ואני שכל כך נהניתי מהקורס והמלצתי לה בחום להרשם לקורס הקרוב הייתי מתוחה, כאילו שזו אחריותי אם ההרצאות יהיו טובות או אם זה יעניין אותה.

ההרצאות לא היו מעולות, מלבד שתיים.  אחת ממש מעולה והשניה טובה ומעשירה.

אני נדהמת בכל פעם מחדש, איך קורה שאנשים בעמדות בכירות, בעלי תואר דוקטור, כלומר, לאורך השנים היו צריכים להציג ולהרצות לא מעט, עדיין מרצים כל כך גרוע.

הראשונה היתה משעממת. אין מילה אחרת. גם בטון הדיבור הלא החלטי, בחוסר היכולת לדבר במשפטים ברורים ונוקבים, בהשתהויות ומשיכת התחילית והסוף של מילים, בחזרה מיותרת על אותם נושאים שוב ושוב, ובכך שפשוט לא הצליחה לעמוד בזמנים שנקבעו ודנה את כל הכנס לאיחור כרוני ואי עמידה בזמנים.

השניה היתה טובה טיפה יותר, עם פוטנציאל אדיר של נושא פצצתי ומרתק ועם להט אמיתי והבנה עמוקה של התוכן, ועדיין משהו בדרך שבה דיברה ודילגה והיססה, הפריע לרצף ההקשבה והעיר את הפרעת הקשב הקטנה שלי. אבל בקטנה, היה חשוב ומעניין ומוסיף.

השלישי היה דובר מטעם, אני מניחה שתמיד יש דוברים מטעם המממנים של הכנסים האלו, הוא לא חידש כלום אבל גם לא גזל הרבה מזמננו, אז בסדר.

אחר כך היתה הפסקה שבה נשלחנו לאכול ולשתות, ואנחנו, כששולחים אותנו, אנחנו הולכים.

האוכל היה סביר לחלוטין, והחברותא גם היא היתה נעימה.

ההרצאה הרביעית היתה שווה את כל הנסיעה.

זה תמיד מהמם אותי איך מרצה,(במקרה הזה גבר, אבל זה קורה גם לנשים) הופך מאיש בגיל העמידה, עם כרס נכבדה, שלא הייתי מעיפה בו מבט שני ברחוב, למופת של כריזמה וסקס אפיל כשהוא פותח את הפה ויוצא ממנו קול רדיופוני מלטף ומשכר, ומה שחשוב יותר הרצאה בשטף של להט, ידע, עניין, בטחון וחידוש.

הנושא היה מרתק, אבל מעבר לזה, הדרך שבה העביר את ההרצאה היתה נפלאה. אפילו המצגת הדי נוראית שלו לא הצליחה לקלקל.

אחריו היו עוד שלוש הרצאות, שלושתן סבירות מינוס פלוס, ואז נגמר הזמן ונאלצנו לוותר על הפאנל שהיה אמור להיות של שאלות ותשובות. חלק מהמשתתפים בכנס כבר קמו ללכת כי האיחור היה מעל חצי שעה כבר.

פרלה יצאה חצי שעה לפני, כי היתה חייבת להספיק לעשות עבודה באיזור הצפון עוד לפני כניסת השבת.

אבל כיוון שבחרה לא לנסוע, כמוני,  בכביש שש, יצא שלמרות שיצאתי בערך חצי שעה אחריה הגעתי חצי שעה לפניה. זה לפחות השאיר לנו זמן לשיחה תוך כדי נסיעה, ואני הבטחתי לה שבקורס יש אמנם הרצאות משעממות, בעיקר אלה שמלמדות את הבסיס הפחות סקסי של הנושא, אבל הרוב הן הרצאות כמו ההרצאה הרביעית, עם מרצים מרתקים ונושאים שפותחים את העיניים ומדליקים זיקוקים בראש.

בשבוע שעבר הרציתי בעצמי מול קבוצת עמיתים צעירים במקצוע, בקורס שהארגון מעביר.

הזמינו אותי להרצאת אורח בנושא שלמדתי ושאני מנסה כל כך לקדם.

את ההרצאה הזו כבר העברתי פעמיים מול אנשים שאינם אנשים מקצוע והתאמתי אותה לרמת הידע הנדרשת. כיוון שמדובר בהרצאת היכרות בנושא שהוא חדש לגמרי גם לעמיתים לא שיניתי את ההרצאה, רק הוספתי ברגע האחרון כמה שקפים למצגת שקצת העמיקו ומיקצעו אותה. בהרצאות הקודמות לקח לי כ45 דקות להעביר את ההרצאה, שזה זמן מספיק לקשב של רוב האנשים, פה הערכתי שיקח לי בערך שעה עם ההעמקה הנוספת. אז הערכתי. לקח לי שעה וחצי והמדריכה היתה צריכה לסמן לי כשנשארו לי חמש דקות לפני שהגיעה המרצה הבאה.

אני לא יודעת אם הייתי סוחפת ומצויינת כמו המרצה מהכנס.

אחד העמיתים ניקר לי מול העיניים ופיהק כל הזמן, ואחרת נמנמה תוך השענות על היד. חוץ מהם השאר היו קשובים, לא היו התלחשויות תוך כדי וכן היו שאלות, ויותר מהכל, יצאתי בהרגשה טובה וטעונה בהמון אנרגיות חיוביות. אז אני חושבת שהייתי בסדר בסך הכל.

אני כל כך אוהבת להרצות וללמד, שאני מצטערת בכל פעם שאני לא עובדת בזה, למרות שאני לא יודעת אם אני באמת טובה.

וכתבתי את כל זה כדי להתחמק מהמחשבה על סבתוש.
היא בקושי מצליחה לקום, ליישר את הרגליים האחוריות מתחת לגוף ולעמוד. גוררת את עצמה תוך כדי יבבות קורעות לב, עד שמצליחה להעמד וללכת בסופו של דבר.
היא מפחדת לרדת במדרגות הכניסה לבית ומעדיפה לעשות את צרכיה, כולם, בבית. כל פעם במקום אחר.
ככה שהליכה בבית הפכה ל'חפש את מטמון הבלהות'. אני שוטפת את הרצפה פעמיים שלוש ביום ולמרות זאת,ריח דק של מכלאת כלבים מרחף בבית באופן קבוע.
ביום שישי אלך לדבר עם הוטרינר ואראה מה הוא חושב.