כמו שחשבתי, הזיהום בדרכי העיכול חזר, ואחת הבדיקות חזרה עם שם הטפיל המזהם. אותו אחד שזוהה בפעם הקודמת.
רופא שהלכתי אליו רשם לי את אותו טיפול שקיבלתי לפני כמה חודשים ואני תהיתי לעצמי האם זה הגיוני לתת את אותו טיפול כשהוא לא ממש עזר.
אי הנוחות בבטן לא עברה לחלוטין אף פעם, רק הוקלה מעט אחרי הטיפול הקודם, הקשה מאד, עם תופעות הלוואי הלא נעימות. בכל מקרה התחלתי לקחת את האנטיביוטיקה והתקשרתי למרפאה של מומחית למחלות זיהומיות, מצאתי תור, דרך הביטוח המשלים לאותו היום, במקום לעוד שבועיים ונסעתי אליה.
היא אמרה שבאמת אין טעם לטפל בטיפול שלא עבד, הציעה בדיקה שמנתחת את הדנ"א של המזהמים השונים, בדיקה שעוד לא עשיתי ונתנה תוכנית שלמה למידה והבדיקה הזו לא תעלה כלום. וההוראה שלה להפסיק עם האטיביוטיקה האיומה מייד שימחה אותי מאד.
אז נפתח פתח לתקווה, נכון שהתחנה הסופית, אם כל הטיפולים האופציונלים לא יעבדו, היא בדיקת קולונוסקופיה, אבל דיה לצרה בשעתה, עכשיו אני מחכה שתחזור בדיקת הדנ"א של החיידקים ונראה מה יצא מזה.
מזג האויר הקשוח של הימים האחרונים העביר את הכלבים על דעתם, הם בקושי יצאו החוצה וגם אם יצאו לא עשו כלום, כך שמצאתי את עצמי עד ברכיים בחרא הבוקר, שזה פחות או יותר מסכם את ההרגשה שלי באופן כללי בזמן האחרון.
ניקיתי את הרצפה מקקי של כלבים, וגם את הספה של הכלבים וגם את השמיכה שסבתוש ישנה עליה, וגם את המדרגות בכניסה לבית, ושטפתי עוד פעמיים את הרצפה מפיפי ועוד היד נטויה.
אבל אמרנו חיוביות לא?
פגישת הנזיפה שהיתה אמורה להתקיים היום, הוקדמה ביומיים ועברה מהמשרד של המנהלת הבכירה לקלבו"ש והפכה משיחת בירור ונזיפה, לשיחה עניינית מאד. לא קלה ולא נעימה, אבל עניינית ומעשית. האחראית הגנה עלי בחירוף נפש, לקחה על עצמה את האשמה והשתדלה לגרום לי להרגיש טוב. היא באמת במצב גרוע ממני בהרבה, כי גם אם מאשימים אותי שלא בצדק, אותה מאשימים ובצדק על משהו שההשלכות שלו עשויות להיות לא פשוטות.
אחרי שחזרתי הביתה כתבתי לה הודעת תודה. מעולם לא נתנו לי גב ותמיכה כמו שקיבלתי ממנה. והיא כתבה לי שהיא מאחלת לנו דרך של הצלחות וחברות טובה. שזה אומר המון ומרגש מאד, בעיני.
וגם הגמל התקשר היום. הוא חולה ורצה להגיד לי שהוא מאד רוצה לצלול איתי, אבל הים התיכון קר לו מידי, ושמבחינתו חלון ההזדמנויות של אילת לזמן הקרוב יסגר בסוף החודש, אז אם יתאים לי הוא חושב שבעוד שבועיים אם ירגיש טוב נוכל לנסוע (מי רושם שזה מה שהוא אמר?) הוא אמר שהוא מבין שחוץ מהרצון לחנוך את הציוד החדש אני לא רוצה שתעבור יותר מחצי שנה ואצטרך לעשות רענון צלילה, והוא אמר שלא אחשוב שרק אני צריכה אותו, גם הוא צריך אותי.
בשלב הזה השתנק לי הגרון, אז רק אמרתי לו שיפסיק כי אני בעבודה...
הוא אמר שבכל מקרה לא היה יכול לנסוע לאילת היום, ואני אמרתי שגם אני לא כי יש לי מחר כנס שקשור לקורס שעשיתי באיזור המרכז ושאם הוא רוצה לשתות קפה יחד, אם ירגיש יותר טוב...
לא! הוא אמר , שום פגישות עד שאני מרגיש טוב יותר.
דיברנו עוד קצת ואז הייתי חייבת ללכת, כי אנשים ועבודה וכל זה. אמרתי לו שאני חייבת ללכת והוא אמר מהר, לפני שאני סוגרת - אז תדברי איתי מחר!
אז נגמר השבוע הזה.
הבית שלי מטונף ומסריח, ומחר, במקום לקום ולשטוף אותו כמו שצריך, אסע לכנס ואתרחק מכל הלכלוך לזמן מה.
אחר כך אצטרך כמובן לנקות כשאחזור, אבל יאללה, לא נורא לצאת קצת ולהתרחק.
ולא לשכוח להתקשר לגמל כשאני מסיימת שם.
רופא שהלכתי אליו רשם לי את אותו טיפול שקיבלתי לפני כמה חודשים ואני תהיתי לעצמי האם זה הגיוני לתת את אותו טיפול כשהוא לא ממש עזר.
אי הנוחות בבטן לא עברה לחלוטין אף פעם, רק הוקלה מעט אחרי הטיפול הקודם, הקשה מאד, עם תופעות הלוואי הלא נעימות. בכל מקרה התחלתי לקחת את האנטיביוטיקה והתקשרתי למרפאה של מומחית למחלות זיהומיות, מצאתי תור, דרך הביטוח המשלים לאותו היום, במקום לעוד שבועיים ונסעתי אליה.
היא אמרה שבאמת אין טעם לטפל בטיפול שלא עבד, הציעה בדיקה שמנתחת את הדנ"א של המזהמים השונים, בדיקה שעוד לא עשיתי ונתנה תוכנית שלמה למידה והבדיקה הזו לא תעלה כלום. וההוראה שלה להפסיק עם האטיביוטיקה האיומה מייד שימחה אותי מאד.
אז נפתח פתח לתקווה, נכון שהתחנה הסופית, אם כל הטיפולים האופציונלים לא יעבדו, היא בדיקת קולונוסקופיה, אבל דיה לצרה בשעתה, עכשיו אני מחכה שתחזור בדיקת הדנ"א של החיידקים ונראה מה יצא מזה.
מזג האויר הקשוח של הימים האחרונים העביר את הכלבים על דעתם, הם בקושי יצאו החוצה וגם אם יצאו לא עשו כלום, כך שמצאתי את עצמי עד ברכיים בחרא הבוקר, שזה פחות או יותר מסכם את ההרגשה שלי באופן כללי בזמן האחרון.
ניקיתי את הרצפה מקקי של כלבים, וגם את הספה של הכלבים וגם את השמיכה שסבתוש ישנה עליה, וגם את המדרגות בכניסה לבית, ושטפתי עוד פעמיים את הרצפה מפיפי ועוד היד נטויה.
אבל אמרנו חיוביות לא?
פגישת הנזיפה שהיתה אמורה להתקיים היום, הוקדמה ביומיים ועברה מהמשרד של המנהלת הבכירה לקלבו"ש והפכה משיחת בירור ונזיפה, לשיחה עניינית מאד. לא קלה ולא נעימה, אבל עניינית ומעשית. האחראית הגנה עלי בחירוף נפש, לקחה על עצמה את האשמה והשתדלה לגרום לי להרגיש טוב. היא באמת במצב גרוע ממני בהרבה, כי גם אם מאשימים אותי שלא בצדק, אותה מאשימים ובצדק על משהו שההשלכות שלו עשויות להיות לא פשוטות.
אחרי שחזרתי הביתה כתבתי לה הודעת תודה. מעולם לא נתנו לי גב ותמיכה כמו שקיבלתי ממנה. והיא כתבה לי שהיא מאחלת לנו דרך של הצלחות וחברות טובה. שזה אומר המון ומרגש מאד, בעיני.
וגם הגמל התקשר היום. הוא חולה ורצה להגיד לי שהוא מאד רוצה לצלול איתי, אבל הים התיכון קר לו מידי, ושמבחינתו חלון ההזדמנויות של אילת לזמן הקרוב יסגר בסוף החודש, אז אם יתאים לי הוא חושב שבעוד שבועיים אם ירגיש טוב נוכל לנסוע (מי רושם שזה מה שהוא אמר?) הוא אמר שהוא מבין שחוץ מהרצון לחנוך את הציוד החדש אני לא רוצה שתעבור יותר מחצי שנה ואצטרך לעשות רענון צלילה, והוא אמר שלא אחשוב שרק אני צריכה אותו, גם הוא צריך אותי.
בשלב הזה השתנק לי הגרון, אז רק אמרתי לו שיפסיק כי אני בעבודה...
הוא אמר שבכל מקרה לא היה יכול לנסוע לאילת היום, ואני אמרתי שגם אני לא כי יש לי מחר כנס שקשור לקורס שעשיתי באיזור המרכז ושאם הוא רוצה לשתות קפה יחד, אם ירגיש יותר טוב...
לא! הוא אמר , שום פגישות עד שאני מרגיש טוב יותר.
דיברנו עוד קצת ואז הייתי חייבת ללכת, כי אנשים ועבודה וכל זה. אמרתי לו שאני חייבת ללכת והוא אמר מהר, לפני שאני סוגרת - אז תדברי איתי מחר!
אז נגמר השבוע הזה.
הבית שלי מטונף ומסריח, ומחר, במקום לקום ולשטוף אותו כמו שצריך, אסע לכנס ואתרחק מכל הלכלוך לזמן מה.
אחר כך אצטרך כמובן לנקות כשאחזור, אבל יאללה, לא נורא לצאת קצת ולהתרחק.
ולא לשכוח להתקשר לגמל כשאני מסיימת שם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה