אני מתחילה לכתוב ומפסיקה כל פעם, ולא שאין מה לספר, פשוט אין אנרגיות.
בעבודה הסתבר לי שמאשימים בקלבו"ש שלא עשיתי משהו שהייתי אמורה לעשות, שזה היה יכול להיות נכון לו רק הייתי יודעת שאני צריכה לעשות את הדבר ההוא. מי שהעבירה לי את תחום העבודה פשוט עשתה חצי עבודה, ולא הסבירה לי עד הסוף את כל התהליך. לכן פשוט לא ידעתי עליו. ובביקורת לקראת הבקרה הגדולה התברר שהיתה בעיה ודברים לא נעשו.
אוסף של נסיבות שעל קיומן לא ידעתי (כי אני נמצאת שם רק יום בשבוע) הביאו לכך שמי שהיה אמור לעבד את החלק שלי בעבודה ולהגיש לי אותו, לא עשה את העיבוד ואני לא הבנתי שהעבודה שלו לא נעשתה, כי אני לא עושה את זה מספיק זמן ולא יודעת מה נפח העבודה הקבוע. וגם, כאמור לא יודעת את כל התהליך.
עכשיו כולם מגלגלים את האחריות מאחד לשני ולפי העובדה שזומנתי למנהלת הבכירה, מסתבר שמצאו שעיר לעזאזל. אותי.
אין לתאר כמה זה מבאס אותי.
בעיקר בגלל שאני באה לעבודה בקלבו"ש הכי פתוח וזורם בעולם. עושה כ-ל מה שהאחראית מבקשת, עוזרת לכל מי שאני יכולה מתי שאני יכולה, עובדת עשר שעות או ימים מפוצלים, מה שהיא רוצה. ואם אחרי כל זה, ואם אחרי הידידות שצמחה ביננו (היה נדמה לי שהיא אמיתית) היא זורקת אותי לכלבים, אני אהיה מאד מאוכזבת. מחר אני הולכת לשם ואולי יתבהרו דברים. אולי יסתבר שאין לה יד ורגל בזימון הזה.
בכל מקרה שיחת ההברה/נזיפה שמחכה לי ביום חמישי מעיקה עלי מאד. מאד.
מחר, חוץ מהעבודה בקלבו"ש, אני מוזמנת להרצות על הנושא שלמדתי בקורס האחרון הכיפי שלי. זה משמח ומרגש, או לפחות היה אמור להיות אם לא הייתי מבואסת כל כך.
כה מבואסת אני שרק היום נכנסתי למצגת ושיפצרתי אותה ככה שתתאים לקורס שאליו הזמינו אותי להרצות. שבת שלמה אפילו לא חשבתי על זה, למרות ששבת זה בדרך כלל ה-יום לדברים האלה.
אני אלך לעבודה בקלבו"ש לפני ואחרי ההרצאה, למרות שחשבתי לקחת חופש ועכשיו אני מצטערת שלא לקחתי. לא בא לי ללכת לשם בכלל.
הגמל מעצבן אותי.
אחרי שהציע לי לנסוע לאילת לצלול בדיוק בסופ"ש הקרוב שהוא הסופ"ש היחיד שבו אני לא יכולה לנסוע, כי יש לי שיחת נזיפה בחמישי ומפגש שקשור לקורס שעשיתי בשישי באיזור המרכז, ואחרי שנאלצתי להגיד שאני לא יכולה, ראיתי שעמי ותמי הלכו לצלול בשבת.
לא ידעתי שהים התאים בכלל לצלילה וחשבתי שזו הזדמנות מצויינת לחדש את ערוצי השיחה עם הגמל ושאלתי אותו בוואטסאפ אם הוא יודע אם היו צלילות במועדון שלנו, והשיחה הגיעה במהירות לנקודה שבה הוא אמר שקר מידי לצלול עכשיו. וכשאמרתי שהיתה שבת חמימה ושמשית, הוא אמר שניצל אותה לרכיבה על האופנוע וצירף תמונה של מקום שלימד אותי שבהכרח עבר בסביבות הבית שלי. אחר כך הגדיל ואמר משהו שהשתמע ממנו שוב שנסע לא רחוק ממני.
אז שאלתי למה לא עבר דרכי והוא אמר שהיה ממוקד רכיבה. במילים אלו. בותוספת אייקון מחייך וקורץ.
כתבתי לו או קיי וסיימנו את השיחה במקום יותר גרוע מזה שבו היא התחילה. אני מודה שלא הבנתי את התשובה הזו שלו.
ואני לא מרגישה טוב, וכל הבדיקות שאני עושה חוזרות תקינות, איזה דה ז'ה וו מעצבן.
לא בא לי להתעסק עם זה יותר, אני רוצה להרגיש טוב ודי.
אני מרגישה כמו זקנה בת מאתיים.
לא פלא שלא בא לי לכתוב בזמן האחרון אני רק מקטרת ומתלוננת.
נמאסתי על עצמי.
בעבודה הסתבר לי שמאשימים בקלבו"ש שלא עשיתי משהו שהייתי אמורה לעשות, שזה היה יכול להיות נכון לו רק הייתי יודעת שאני צריכה לעשות את הדבר ההוא. מי שהעבירה לי את תחום העבודה פשוט עשתה חצי עבודה, ולא הסבירה לי עד הסוף את כל התהליך. לכן פשוט לא ידעתי עליו. ובביקורת לקראת הבקרה הגדולה התברר שהיתה בעיה ודברים לא נעשו.
אוסף של נסיבות שעל קיומן לא ידעתי (כי אני נמצאת שם רק יום בשבוע) הביאו לכך שמי שהיה אמור לעבד את החלק שלי בעבודה ולהגיש לי אותו, לא עשה את העיבוד ואני לא הבנתי שהעבודה שלו לא נעשתה, כי אני לא עושה את זה מספיק זמן ולא יודעת מה נפח העבודה הקבוע. וגם, כאמור לא יודעת את כל התהליך.
עכשיו כולם מגלגלים את האחריות מאחד לשני ולפי העובדה שזומנתי למנהלת הבכירה, מסתבר שמצאו שעיר לעזאזל. אותי.
אין לתאר כמה זה מבאס אותי.
בעיקר בגלל שאני באה לעבודה בקלבו"ש הכי פתוח וזורם בעולם. עושה כ-ל מה שהאחראית מבקשת, עוזרת לכל מי שאני יכולה מתי שאני יכולה, עובדת עשר שעות או ימים מפוצלים, מה שהיא רוצה. ואם אחרי כל זה, ואם אחרי הידידות שצמחה ביננו (היה נדמה לי שהיא אמיתית) היא זורקת אותי לכלבים, אני אהיה מאד מאוכזבת. מחר אני הולכת לשם ואולי יתבהרו דברים. אולי יסתבר שאין לה יד ורגל בזימון הזה.
בכל מקרה שיחת ההברה/נזיפה שמחכה לי ביום חמישי מעיקה עלי מאד. מאד.
מחר, חוץ מהעבודה בקלבו"ש, אני מוזמנת להרצות על הנושא שלמדתי בקורס האחרון הכיפי שלי. זה משמח ומרגש, או לפחות היה אמור להיות אם לא הייתי מבואסת כל כך.
כה מבואסת אני שרק היום נכנסתי למצגת ושיפצרתי אותה ככה שתתאים לקורס שאליו הזמינו אותי להרצות. שבת שלמה אפילו לא חשבתי על זה, למרות ששבת זה בדרך כלל ה-יום לדברים האלה.
אני אלך לעבודה בקלבו"ש לפני ואחרי ההרצאה, למרות שחשבתי לקחת חופש ועכשיו אני מצטערת שלא לקחתי. לא בא לי ללכת לשם בכלל.
הגמל מעצבן אותי.
אחרי שהציע לי לנסוע לאילת לצלול בדיוק בסופ"ש הקרוב שהוא הסופ"ש היחיד שבו אני לא יכולה לנסוע, כי יש לי שיחת נזיפה בחמישי ומפגש שקשור לקורס שעשיתי בשישי באיזור המרכז, ואחרי שנאלצתי להגיד שאני לא יכולה, ראיתי שעמי ותמי הלכו לצלול בשבת.
לא ידעתי שהים התאים בכלל לצלילה וחשבתי שזו הזדמנות מצויינת לחדש את ערוצי השיחה עם הגמל ושאלתי אותו בוואטסאפ אם הוא יודע אם היו צלילות במועדון שלנו, והשיחה הגיעה במהירות לנקודה שבה הוא אמר שקר מידי לצלול עכשיו. וכשאמרתי שהיתה שבת חמימה ושמשית, הוא אמר שניצל אותה לרכיבה על האופנוע וצירף תמונה של מקום שלימד אותי שבהכרח עבר בסביבות הבית שלי. אחר כך הגדיל ואמר משהו שהשתמע ממנו שוב שנסע לא רחוק ממני.
אז שאלתי למה לא עבר דרכי והוא אמר שהיה ממוקד רכיבה. במילים אלו. בותוספת אייקון מחייך וקורץ.
כתבתי לו או קיי וסיימנו את השיחה במקום יותר גרוע מזה שבו היא התחילה. אני מודה שלא הבנתי את התשובה הזו שלו.
ואני לא מרגישה טוב, וכל הבדיקות שאני עושה חוזרות תקינות, איזה דה ז'ה וו מעצבן.
לא בא לי להתעסק עם זה יותר, אני רוצה להרגיש טוב ודי.
אני מרגישה כמו זקנה בת מאתיים.
לא פלא שלא בא לי לכתוב בזמן האחרון אני רק מקטרת ומתלוננת.
נמאסתי על עצמי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה