לקראת סופ"ש

סוף השבוע מתקרב.
מה מתקרב? הוא כבר ממש פה.
אני מקווה שהפעם יהיה סופ"ש של מנוחה שלמה ורגועה.

השתדלתי להפחית למינימום את הדרישות של החיים ממני, לא התחייבתי לכלום, למרות שיש תמיד בלתמי"ם , כי אני רוצה לנוח. אני עייפה מאד. שפופה וחסרת מצב רוח. וכל הגוף כואב לי ואני מרגישה לא מי יודע מה.

אני תוהה מה יהיה עם הגמל.
מאז השיחה האחרונה נשאר ביננו מתח.
הוא אמנם שלח לי הודעה כשהעביר סוף סוף את המכונית החדשה לבעלותו, ואני עניתי בברכות מתאימות למעמד, אבל אני יודעת והוא יודע שיש ביננו מתח לא פתור.

מצד אחד בא לי לדבר איתו ולסגור את סיפור הלא-נסענו-לאילת הזה.
מצד שני, אני מכירה את השיחות האלה, ובסוף אני אצא אשמה שיש לי ציפיות ורצונות ומה אני רוצה ממנו, ומאחר ולא ארצה להסלים את הריב אשתוק, ואתן לו 'לנצח' ולא יצא כלום משיחה כזו ולא בא לי להתחיל את זה בכלל, אז אני מעדיפה שלא נדבר.
מצד שלישי, אני רוצה לדבר איתו.
מצד רביעי, יכולת הספיגה שלי לא במיטבה ויש סיכוי שלא אשתוק והריב יסלים ממש.

אז אני עושה את הדבר ההגיוני ומדחיקה אותו מהמחשבות שלי, רוב הזמן זה מצליח.
וחושבת שאולי הוא יחליט לבוא בשבת עם האוטו החדש, כמו שהוא לפעמים בא רק לשתות קפה.
וברור לי לגמרי שלא כדאי לפתח ציפיה שזה יקרה כי אני אתאכזב אם לא יגיע.
אז אני מדחיקה גם את האפשרות הזאת ואומרת לעצמי שזה כנראה לא יקרה.
ואולי עדיף ככה.
שבת במיטה עם סדרות וסרטים ואפילו הספר שהתחלתי לקרוא יכולה להיות כיפית ביותר.
מי צריך את הגמל?
מי צריך מערכות יחסים בכלל?

אולי אבדוק עם המהנדס והדביקה אם הם פנויים לביקור ואקפוץ בשבת.
נראה לי שהם מרגישים אשמים שבגלל הרעיון שלהם לנסיעת החבורה לחו'ל אני אשאר מאחור, ואין  סיבה שירגישו ככה. אני רוצה לתת להם הזדמנות להרגיש טוב יותר בקשר לזה.
מה גם שהשבוע הם נסעו למשרד הפנים והיא החליפה את שם המשפחה שלה לזה שלו. סוג של אקט זוגיות נטול חתונה. אז מגיעות להם ברכות פנים אל פנים.
נראה כבר אם יהיה לי כוח.

אני נשמעת שפופה ומבואסת?
יש מצב שזה המצב ושזה מה שצובע הכל בנאחס כללי.
מוריץ שוכב לידי עם הגוף הקטנטן והחמים שלו ומביא איתו נחמה גדולה.
אולי אני צריכה לקרוא לו מנחם.