לא תהיה צלילה בסופ"ש. איך אני יודעת, אתם שואלים? או! שאלה טובה.
אחרי שדיברנו כמה פעמים על האפשרות לצלול יחד בסופ"ש הקרוב ואפילו התלבטתי איתו אם להקדים או לדחות בגלל המחזור, עדיין לא לקחתי את הנסיעה כמובן מאליו. כי תמיד דברים יכולים להשתנות, כי האוטו של הגמל התקלקל סופית והוא מחפש חדש ועוד מיני דברים שהחיים מזמנים. וכי אני מכירה אותו.
אבל כיוון שלא נאמר שום דבר אחר מאז הפעם האחרונה שדיברנו, התארגנתי ואירגנתי את השבוע, ואת סוף השבוע בהנחה שלא אהיה בבית יומיים לפחות. זה לא שאני יכולה לעזוב הכל בהתראה של רגע. יש כלבים, יש משפחה יש ענינים מסביב, שצריך לדאוג לארגן אותם שיסתדרו בלעדי רגע, אפילו אם אני בחופש.
הוא יכול להגיד לאמא שלו שתטפל בחתולה ולנסוע. אני קצת פחות.
אתמול החלפתי את תנור המקלחת שלי. הקודם התקלקל, וקניתי חדש.
הבעיה היתה שהברגים שעליהם היה תלוי הקודם לא התאימו לתנור החדש והייתי צריכה לקדוח עוד שלושה חורים חדשים ולהכניס דיבלים וברגים בתקווה שזה יהיה מספיק ישר כדי שיתאים למתקן התליה של התנור.
כמובן שלא הצלחתי במאה אחוז, אבל גם שבעים וחמישה אחוז זה לא רע. תליתי על שלושה ברגים במקום ארבעה, והתנור לא יכול ליפול מהקיר. רק מה, בכל פעם שמושכים בחוט ההדלקה והכיבוי שלו התנור מתנדנד.
לכן צילמתי לגמל ושאלתי בעצתו.
הוא יעץ לי להדק את הברגים כמו שחשבתי, אבל גם זה לא עזר.
בסוף הבנתי את הבעיה. חוט המשיכה נמצא בצד התנור, כך שכל משיכה מזיזה את התנור בהכרח. אולי יש דרך לפתור את זה, אבל אני לא יודעת מה היא.
הגמל בתגובה אמר שהוא ישתדל לבוא בסוף השבוע לבדוק אם הוא יכול לסדר את זה.
אז מפה הבנתי שתוכניות הנסיעה לאילת כבר כנראה לא על הפרק, רק שהוא לא עדכן אותי.
-אילת ירדה מהפרק? שאלתי אותו.
ובתגובה הוא התקשר וכעס עלי שעוד פעם אני מתייחסת לדברים שדיברנו עליהם כאילו הם גמורים ומוחלטים ואיך הוא שוב מרגיש רע כי אני מבינה דברים שהוא לא התכוון אליהם. ואין לו אוטו ובלי אוטו אין על מה לדבר.
אמרתי לו שאני לא מעודכנת אם יש לו אוטו או לא.
מה את חושבת שלא הייתי אומר לך אם הייתי קונה את האוטו שדיברתי איתך עליו?
אני לא יודעת. לא הכל אתה אומר לי, לא הכל אתה אומר לי מייד, חלק מהדברים אני יודעת רק בדיעבד ורק במקרה כי אני יצרתי איתך קשר וסיפרת לי "על הדרך". למשל את העובדה שהתקלקל לך האוטו לא סיפרת לי, רק במקרה זה השתרבב לאיזו שיחה אחרת.
זה שאת עוד פעם חושבת שאני לא מספר לך כלום זאת בעיה. לא סיפרתי לך כי לא רציתי שתתחילי להלחץ מהכסף שאת צריכה להחזיר לי, הסברתי לך את זה אז, לא?
אני לא יכולה לדעת מה מערכת השיקולים שלך בכל החלטה אם לספר לי או לא לספר לי משהו. אני רק יודעת שלא הכל אני יודעת. לא הכל אתה מספר לי. ואני לא מבינה על מה הכעס, אם לא מתאים, אז לא מתאים. אני רק צריכה להערך לזה.
מפה לשם סיימנו את השיחה כאילו בטוב, אבל נשאר לי כובד כמו אבן על הלב.
עוד פעם, יכול להיות שזה המחזור המחורבן (שהקדים בשלושה ימים והגיע בדיוק בשביל שאוכל לצלול בסוף השבוע, אבל כן, נכון, לא תהיה צלילה בסוף השבוע) אבל בא לי לבכות ובא לי להרחיק אותו ממני לכמה זמן.
אני יודעת שחלק גדול מההתנהגות שלו זה הקשיים שלו והעובדה שכרגע רע לו. אבל תאמינו לי, לפעמים זה נעשה קשה מידי. גם לי החיים כרגע לא דבש וקצת יותר קשה לי לספוג.
אני במקומך, הוא אמר, הייתי נוסע לאילת וצולל שם בצלילות מודרכות, את לא צריכה אותי בשביל זה.
לא אמרתי כלום, כי לא התחשק לי להוסיף על החרא שהרגיש בזה שלקח לי את הצלילה המתוכננת בשבוע חופש שלי. אז אני אגיד את זה פה:
א. אם אסע לאילת לצלול לבד, לא יהייה לי כסף לנסוע איתך אחר כך.
ב. קיבלתי מחזור מוקדם מהצפוי, ולנסוע לאילת ולהוציא כל כך הרבה כסף וזמן כשאני לבד ועוד במחזור ואני במצב רוח לא נפלא וכואבת לי הבטן? קצת פחות נראה לי.
אולי אנסה לברר משהו קרוב יותר בים התיכון ואולי לא.
יש גם דברים טובים, רק צריך לצאת לגינה כדי להיזכר, לפעמים.
אחרי שדיברנו כמה פעמים על האפשרות לצלול יחד בסופ"ש הקרוב ואפילו התלבטתי איתו אם להקדים או לדחות בגלל המחזור, עדיין לא לקחתי את הנסיעה כמובן מאליו. כי תמיד דברים יכולים להשתנות, כי האוטו של הגמל התקלקל סופית והוא מחפש חדש ועוד מיני דברים שהחיים מזמנים. וכי אני מכירה אותו.
אבל כיוון שלא נאמר שום דבר אחר מאז הפעם האחרונה שדיברנו, התארגנתי ואירגנתי את השבוע, ואת סוף השבוע בהנחה שלא אהיה בבית יומיים לפחות. זה לא שאני יכולה לעזוב הכל בהתראה של רגע. יש כלבים, יש משפחה יש ענינים מסביב, שצריך לדאוג לארגן אותם שיסתדרו בלעדי רגע, אפילו אם אני בחופש.
הוא יכול להגיד לאמא שלו שתטפל בחתולה ולנסוע. אני קצת פחות.
אתמול החלפתי את תנור המקלחת שלי. הקודם התקלקל, וקניתי חדש.
הבעיה היתה שהברגים שעליהם היה תלוי הקודם לא התאימו לתנור החדש והייתי צריכה לקדוח עוד שלושה חורים חדשים ולהכניס דיבלים וברגים בתקווה שזה יהיה מספיק ישר כדי שיתאים למתקן התליה של התנור.
כמובן שלא הצלחתי במאה אחוז, אבל גם שבעים וחמישה אחוז זה לא רע. תליתי על שלושה ברגים במקום ארבעה, והתנור לא יכול ליפול מהקיר. רק מה, בכל פעם שמושכים בחוט ההדלקה והכיבוי שלו התנור מתנדנד.
לכן צילמתי לגמל ושאלתי בעצתו.
הוא יעץ לי להדק את הברגים כמו שחשבתי, אבל גם זה לא עזר.
בסוף הבנתי את הבעיה. חוט המשיכה נמצא בצד התנור, כך שכל משיכה מזיזה את התנור בהכרח. אולי יש דרך לפתור את זה, אבל אני לא יודעת מה היא.
הגמל בתגובה אמר שהוא ישתדל לבוא בסוף השבוע לבדוק אם הוא יכול לסדר את זה.
אז מפה הבנתי שתוכניות הנסיעה לאילת כבר כנראה לא על הפרק, רק שהוא לא עדכן אותי.
-אילת ירדה מהפרק? שאלתי אותו.
ובתגובה הוא התקשר וכעס עלי שעוד פעם אני מתייחסת לדברים שדיברנו עליהם כאילו הם גמורים ומוחלטים ואיך הוא שוב מרגיש רע כי אני מבינה דברים שהוא לא התכוון אליהם. ואין לו אוטו ובלי אוטו אין על מה לדבר.
אמרתי לו שאני לא מעודכנת אם יש לו אוטו או לא.
מה את חושבת שלא הייתי אומר לך אם הייתי קונה את האוטו שדיברתי איתך עליו?
אני לא יודעת. לא הכל אתה אומר לי, לא הכל אתה אומר לי מייד, חלק מהדברים אני יודעת רק בדיעבד ורק במקרה כי אני יצרתי איתך קשר וסיפרת לי "על הדרך". למשל את העובדה שהתקלקל לך האוטו לא סיפרת לי, רק במקרה זה השתרבב לאיזו שיחה אחרת.
זה שאת עוד פעם חושבת שאני לא מספר לך כלום זאת בעיה. לא סיפרתי לך כי לא רציתי שתתחילי להלחץ מהכסף שאת צריכה להחזיר לי, הסברתי לך את זה אז, לא?
אני לא יכולה לדעת מה מערכת השיקולים שלך בכל החלטה אם לספר לי או לא לספר לי משהו. אני רק יודעת שלא הכל אני יודעת. לא הכל אתה מספר לי. ואני לא מבינה על מה הכעס, אם לא מתאים, אז לא מתאים. אני רק צריכה להערך לזה.
מפה לשם סיימנו את השיחה כאילו בטוב, אבל נשאר לי כובד כמו אבן על הלב.
עוד פעם, יכול להיות שזה המחזור המחורבן (שהקדים בשלושה ימים והגיע בדיוק בשביל שאוכל לצלול בסוף השבוע, אבל כן, נכון, לא תהיה צלילה בסוף השבוע) אבל בא לי לבכות ובא לי להרחיק אותו ממני לכמה זמן.
אני יודעת שחלק גדול מההתנהגות שלו זה הקשיים שלו והעובדה שכרגע רע לו. אבל תאמינו לי, לפעמים זה נעשה קשה מידי. גם לי החיים כרגע לא דבש וקצת יותר קשה לי לספוג.
אני במקומך, הוא אמר, הייתי נוסע לאילת וצולל שם בצלילות מודרכות, את לא צריכה אותי בשביל זה.
לא אמרתי כלום, כי לא התחשק לי להוסיף על החרא שהרגיש בזה שלקח לי את הצלילה המתוכננת בשבוע חופש שלי. אז אני אגיד את זה פה:
א. אם אסע לאילת לצלול לבד, לא יהייה לי כסף לנסוע איתך אחר כך.
ב. קיבלתי מחזור מוקדם מהצפוי, ולנסוע לאילת ולהוציא כל כך הרבה כסף וזמן כשאני לבד ועוד במחזור ואני במצב רוח לא נפלא וכואבת לי הבטן? קצת פחות נראה לי.
אולי אנסה לברר משהו קרוב יותר בים התיכון ואולי לא.
יש גם דברים טובים, רק צריך לצאת לגינה כדי להיזכר, לפעמים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה