שבת רגועה

סוף סוף נגמר שבוע הקייטנה של הכלבה של בתי אצלי. אני אקרא לה זהבה, כי זה מתבקש לאור זה שהיא שחורה לגמרי, וזה גם השם שהצעתי, ולא התקבל, כשקיבלו אותה. 

 מדובר בכלבה מתוקה במיוחד, טובת לב וסבלנית, שזה סופר חשוב עם ילדות קטנות בבית. 

הקשר שלה עם יוספה הוא יוצא דופן, הן ממש קשורות אחת לשניה, מה שלא מפריע ליוספה לעשות לזהבה דברים שהיו גורמים לכל כלב אחר לנשוך אותה (מה שאכן קרה עם מנחם, כשהיא הציקה לו ממש והוא עשה תנועת נשיכה כלפיה ו...פגע) אבל לא זהבה, היא גוש של טוב לב. 

אין לה שום הבנה בנושא המרחב האישי, היא רוצה להיות הכי קרוב והכי צמוד ומאמינה בלב שלם שכולם חושבים בדיוק כמוה. 

היא תמצא את הדרך להשכב ישר על האדם שהיא אוהבת, לטפוח עם הרגל כתזכורת במידה ושכחתם שאתם לא אמורים להפסיק ללטף אותה, תנשום לכם לתוך הפנים ואם רק תאפשרו לה, תעשה לכם מקלחת עם הלשון. 

 היא אנרגטית ומצחיקה, מלאה בשמחת חיים ורצון לרוץ. וגם מלאת פחדים מכל מה שהיא לא מכירה. אבל בשבוע שהיתה אצלי, ממש התגברה יפה על רוב פחדיה. 

 כששמעה את האוטו של בתי חונה ליד הבית שלי היא זקפה אוזניים והביטה עלי בשאלה, בעיקר רצתה לדעת מה קורה בחוץ וקצת חששה לצאת כמו מנחם וזאתי שרצו החוצה. 

ליויתי אותה לדלת והיא ניגשה לרכב, הריחה והתחילה לרקוד בהתרגשות שהלכה וגברה כששמעה את הבנות קוראות בשמה. כשיצאו מהאוטו, לא ידעה את נפשה מרוב התרגשות, רקדה וקפצה ורצה אלי לספר לי מה קרה ורצה מיד חזרה לאוטו. 

 יוספה וכוכי רצו אליה בהתרגשות, הבת שלי צהלה בשמחה ואפילו תפסתי את החתן שלי מחבק אותה ולוחש לה באוזן כשחשב שלא רואים אותו (הוא כאילו שומר על קשיחות בכל מה שנוגע לה, כי לא רצה לקחת כלב והסכים רק כי בתי והילדות רצו). 

כולם נכנסו הביתה וכוכי כרגיל רצתה "לעשות יצירה", אז הוצאתי את הטושים המיוחדים שקניתי לה וליוספה והן צבעו את יציקת הבטון הפולימרי שהכנו בביקור הקודם שלהן, אחר כך אכלו חטיפים וציירו וגזרו ובנו בלגו ואכלו אוכמניות, וביקשו לאכול צהריים, וביקשו לעשות עוד יציקת בטון פולימרי והדביקו "קעקועים". 

 למרבה המזל ההורים שלהן רצו לעשות קניות, ולכן נסעו אחרי כמעט ארבע שעות. 

 אני הפעלתי את הרובוט שינקה אחרי הבלגן שנשאר, החלפתי מצעים שזהבה הספיקה לקפוץ עליהם עם בוץ על הרגליים והלכתי לנוח קצת. 

 נכדות זה כיף, אבל מתיש. בטח כשמדובר בשתי ילדות היפריות בשבילן לבוא לסבתא זה לונה פארק. 

 אחר הצהריים יצאתי להליכה. אני הולכת עכשיו סביב 50 דקות לפחות כל יום. הפיברו ברגיעה יחסית ומאפשר לי. וטוב שכך, כי זה עוזר לי בתהליך הירידה במשקל. הורדתי אפליקציה של רישום מזון והערכים שלו, קבעתי מה משקל היעד ומה הקצב שבו אני רוצה לרדת ולפי זה יש לי המלצה לצריכת קלוריות יומית, יחד עם מיקרונוטריאנטים כמו סיבים, חלבון, שומן, פחמימות וכו. זה עוזר לי לעקוב ולשמור על המסגרת הקלורית.

 מבחינת הסוכר, במשך היום הרמות תקינות לרוב, אבל אני קמה בבוקר עם רמות גבוהות במעט מהנורמה. זה לא אומר הרבה, רק בדיקות של המוגלובין A1c בעוד קצת יותר מחודש יגידו לי באמת מה מצבי. 

 בסך הכל אני מצליחה לשמור על הדיאטה ולא להתפתות לשטויות, אבל כשהגמל בא, אני מרשה לעצמי דברים שביום יום אני לא אוכלת, כמו המבוגר, או שניצל בקר. אבל גם זה בלי לצאת לגמרי מהמסלול. לפחות מבחינת משקל זה עובד לא רע, וירדתי עד כה בערך 5 קילו. שזה לא מעט בכלל, אני נכנסת למכנסיים שכבר לא נסגרו עלי וזה כיף גדול. 

 תיכף יתחיל שבוע חדש ואולי אפילו ירד גשם. הלוואי.

בטיול, זהבה מובילה, ומנחם מאחוריה. זאתי חתכה הביתה הרבה יותר מוקדם, הטיולים הארוכים קשים לה והיא גילתה שהיא יכולה להתעכב מאחור ולחמוק הביתה.