יום שבת, 21 באוגוסט 2021

חיסון שלישי, כוכי, ושאר ירקות

 אולי בגלל שביליתי יום במיטה בהרגשה כללית מזעזעת אחרי החיסון השני, הייתי מוטרדת מהחיסון השלישי ומתופעות הלוואי האפשריות שלו, ודי דחיתי אותו, מה שלא מתאים לי בכלל.
לא רציתי התחסן באמצע השבוע ולהפסיד עבודה ולא בסוף השבוע ולהפסיד ערב שישי עם הבנות שלי.

בן הזוג של הגדולה נסע למסיבת רווקים והיא החליטה שהיא באה אלי עם הקטנטונת. 
טוב, אי אפשר להמשיך לקרוא לה קטנטונת, מעכשיו נקרא לה כוכי, שזה היה שם הבטן שלה, השם שבו התייחסנו אליה, עד שנולדה. יש לה שם מקסים ויפה שההורים שלה בחרו לה, אבל כל כך התרגלנו לכוכי, שלזמן מה המשכתי לחשוב עליה בשם זה.
היא תישאר כוכי לפחות בבלוג.
אז כאמור, הגדולה החליטה שהיא וכוכי באות אלי. 
היא לא מפחדת לנסוע עם כוכי לבד באוטו, ובאופן כללי לא מפחדת מכלום. אני ממש גאה בהתנהלות שלה, הרגועה ובטוחה בעצמה.

הקטנה אמרה שגם היא תבוא לאכול איתנו, כי היא מעדיפה את זה על נסיעה להורים של החבר. וגם היה חסר לה זמן משפחה אחרי שהיתה חולה ובבידוד. וכך הוחלט שנעשה לנו ערב בנות, ארוחת פיצות ביתית ושנזמין את סבא רבה וסבתא רבתה לקפה שאחרי.

לא התחשק לי להפסיד את הערב הזה ולכן התלבטתי קשות אם להתחסן או לא. כי ידעתי שאם ארגיש כמו אחרי החיסון השני, ששכבתי במיטה עם צמרמורות וסחרחורות, כאבי ראש ותחושת גסיסה כללית, לא אוכל להכין אוכל או ליהנות מחברתן של בנותי.
אבל הקטנה אמרה - תתחסני עכשיו, מקסימום אם תרגישי לא טוב, אני אסע לבד לגדולה ונעשה לנו ארוחת ערב. עדיף שתתחסני השבוע ולא בשבוע הבא שאז מתוכננת לנו ארוחה עם כל המשפחה ונסיעה לבקר את סבא (אבא שלי).
אין מה להגיד, כשהיא צודקת, היא צודקת.

נסעתי למתחם החיסונים והגעתי שעה אחרי שסגרו אותו. שכחתי לגמרי לעקוב אחרי שעות הקבלה.
אבל למרבה המזל ידעתי על מתחם חיסונים נוסף לא רחוק, אז נסעתי אליו, ותוך עשר דקות מהרגע שנכנסתי כבר ישבתי מול האחות המחסנת.
היא שאלה את כל השאלות הרגילות, כולל האם הייתי חיובית לקורונה.
אמרתי שלא, והיא בדקה את תוצאות הבדיקות שלי וראתה שנבדקתי ושיש לי רמת נוגדנים גבוהה.
הסברתי לה שרמת הנוגדנים הגבוהה נלקחה אחרי החיסון השני כחלק מסקר/מחקר של משרד הבריאות שאני משתתפת בו, ושהיא יכולה לראות שבדיקות הPCR שלקחתי היו כולן שליליות.
המחסנת קצת נלחצה ונרגעה רק כשקיבלה אישור מאחראית מתחם החיסונים.
כנראה שראו עלי את המתח לפני החיסון, כי אותה אחראית מתחם חיסונים שאלה אותי מה רמת החרדה שלי. אמרתי לה שבשמיים בגלל תופעות לוואי מהחיסון השני, ומיד כשאמרתי את זה, נרגעתי. מה יכול להיות, מקסימום ארגיש קצת לא טוב.

מאז עבר יום וחצי ואני מרגישה מצוין.
אתמול כאבה קצת היד וכאב קצת הראש, אבל חוץ מזה, כלום. הכל טוב. 
אני בשלה לקבוע שיא חדש ברמות נוגדנים. כשנבדקתי בפעם הראשונה לפני החיסונים לא היו לי נוגדנים כלל ואחרי החיסונים רמה של 1300 כשמחוסן נחשב מ150. ורמת הנוגדנים נלקחה ביוני כשאת החיסון השני עשיתי בינואר. נראה שמערכת החיסון שלי עושה את העבודה שלה כמו שצריך.
אולי זה לא מעיד על כלום, אבל תמיד ידעתי שיש לי פחות נטיה להדבק בכל מיני מחלות מלאנשים אחרים.
אני חושבת שמעולם לא נדבקתי מהבנות שלי בכל המחלות שהביאו מהגן ומבית הספר. 
ולא נדבקתי מהקטנה שחלתה בקורונה למרות שהייתה אצלי בבית וישבה איתי על הספה, בבית סגור, במרחק פחות משני מטר ויותר מרבע שעה, כשהייתה כבר סימפטומטית.

בעוד שלושה שבועות הגמל ואני מתכננים לנסוע לאילת, כבר יש לנו הזמנה למלון ותוכניות לצלול. הגמל מרגיש הרבה יותר טוב והבדיקות שלו מצוינות, לדבריו.
הוא עדיין חי את הנסיעה הקודמת המזעזעת וצריך לעבור איזו חוויה מתקנת. אני קצת פחות במקום הזה ממנו. מבחינתי זה משהו שהיה ונגמר, ויש לי הרבה יותר חוויות חיוביות משליליות, כך שאני מרגישה שיהיה בסדר.
בכל מקרה אמרתי לו שהפעם מתוכנן טורניר שש בש, כי קיבלתי משימור לקוחות בעבודה מתנה קופסת שש בש חדשה, והוא התלהב. אני לא חושבת שאי פעם שיחקנו משחק קופסא, אבל לפי ההתלהבות שלו, נראה לי שזה רעיון לא רע בכלל.

מחר יש לי פגישה עם ראומטולוג מורשה למתן רשיון לקנאביס, תחזיקו לי אצבעות שאני עומדת בתנאים ושיתנו לי רשיון לקנאביס, כי מה שיש לי בבית הולך להגמר, ואיכות החיים שלי עם קנאביס טובה יותר מאשר בלי.
אני ישנה יותר טוב והבטן שלי רגועה יותר כשאני לוקחת שמן קנאביס לפני השינה באופן קבוע.
אני יכולה להשיג קנאביס, אבל קשה יותר להשיג שמן שמתאים, ואני הרבה פחות אוהבת לעשן, או בעצם לאדות את התפרחת. זה משפיע עלי פחות טוב.
אני ממש ממש מקווה שאקבל מחר רשיון, זה יעשה את החיים שלי קלים יותר.

והייתי השבוע גם בועדה של ביטוח לאומי.
לא שאקבל איזו קצבה, אני מרוויחה יותר מידי לטעמם. אבל מאחר ומצב הגב שלי ובתוספת הפיברומיאלגיה, רק הולך ומתדרדר, החלטתי שהגיע הזמן שיקבעו לי אחוזי נכות, שאם אצטרך בעתיד, לא אצטרך להתחיל את התהליך הבירוקרטי המתיש מהתחלה.
ועדה שלי הביטוח הלאומי זה די בדיחה. אמנם הרופא שישב שם היה חביב ואמפתי, אבל השאלות שלו היו רק בשביל לסמן וי ולהמשיך. בכל מקרה הוא רק ממליץ ולא קובע , לפי מה שאני מבינה, ועוד בכל מקרה, אני צריכה לעבור עוד ועדה עם אורתופד, אבל לא אכפת לי, לא בוער לי כלום וזו הסיבה שאני עושה את התהליך הזה עכשיו ולא כשאני בשיא המצוקה והקושי.

יאללה, מספיק דברים מבאסים.
קבלו את זאתי עם חטיף שנראה כמו סיגריה.

היא לא העיפרון הכי מחודד בקלמר, הכלבה הזאת, למזלה היא מצחיקה לאללה ויפה.


יום ראשון, 15 באוגוסט 2021

ויהי ערב ויהי בוקר, חודש ראשון

 לא להאמין, אבל הקטנטונת כבר בת חודש והקסם רק הולך וגדל.
היא הספיקה כבר להשתתף בארוחת ערב משפחתית אחת של יום שישי, לעבור דירה ולקבל חיסון ראשון.

השבוע האחרון היה מאד עמוס ומתיש.
הגדולה ובן זוגה התכוננו לעבור דירה, הקטנה היתה בבידוד ולי היה איזה מבצע בעבודה שגזל ממני המון משאבים.
אז תיזזתי כל השבוע בין העבודה, לגדולה, לעזור קצת באריזות טרום מעבר ולקנות לקטנה אוכל ודברים שחסרים לה, ובעיקר להוציא את הכלבה הגדולה, החזקה, האנרגטית, בעלת הפרעת הקשב והסופר רגישה שלה.

נתחיל מהקטנטונת, היא מהממת, יפה ומתוקה ומלאת קסם.
האמא שלה, הבת שלי, מדהימה אותי בבשלות ובמוכנות שלה להורות. היא כל כך יודעת מה היא רוצה, סומכת על עצמה ועושה הכל בצורה נפלאה ונהדרת. מתמודדת עם הקשיים, מתמוגגת עם הפלאים היום יומיים ומתפקדת למופת.
הקשר ביננו התחזק מאד מאז הלידה. היא רוצה אותי לידה, סומכת עלי לחלוטין עם הקטנטונת ורוצה לחלוק איתי הכל.

יותר קשה לה עם חמותה. היא לא כל כך סומכת עליה, לא מקבלת בעין יפה את ההערות שלה ואת ההצעות שלה, למרות שהיא מבינה שהם באות ממקום טוב.
ראיתי את זה במו עיני ביום שבו עברו דירה. כשהגעתי לעזור.
קצת אחרי הגיעה החמות, והבת שלי באופן מיידי נכנסה ללחץ והיתה מתוחה מאד. בסופו של דבר היא אמרה לחמותה שהיא לא חושבת שכרגע צריך עוד עזרה, וחמותה נעלבה קצת והלכה.
מיד כשהלכה, הבת שלי התחילה להרגע ויכלה לתפקד בצורה יעילה.
כמובן שזה גרם לזה שלי היתה הרבה יותר עבודה, אבל לא נורא, בסופו של דבר זה עבר בשלום ובצהריים המאוחרות כבר חזרתי הביתה, אחרי שהשארתי אותם בבית שכבר נראה כמו בית.

הקטנה הרגישה מאד לא טוב בתחילת השבוע עם הקורונה והבידוד.
היא היתה חלשה מאד וסבלה מכאבי ראש, כאבי גב, איבדה את חוש הריח והטעם, והתלוננה על כבדות בנשימה.
לקראת סוף השבוע התחילה להשתפר וביום חמישי, כשכתבה לי שהיא מבקשת שאקנה לה קמח, ביצים ושוקולד לבן, ידעתי שהיא חוזרת לעצמה. אם היא כבר יכולה לחשוב על אפיית עוגה, סימן שמצבה כבר טוב הרבה יותר.
ביום שבת היא שוחררה מהבידוד והיום התחילה להסתובב כרגיל. ואני יכולתי לסמן וי על סיום מטלת ההוצאה לטיול של הכלבה שלה.

בעבודה ארגנתי איזה מבצע שהוציא לי את המיץ, כי להשיג תגובות של המנהלת האחראית ולקדם את הענינים עלה לי בבריאות.
בסופו של דבר המבצע יצא לפועל והוכתר בהצלחה גדולה. 
לא שמישהו יזכור את זה, לא מההנהלה ולא מהלקוחות, אבל בסדר, שיהיה. אני שמחה שעשיתי את זה.

וכך, ביום שישי הכל התחיל להתכנס.
הקטנה עמדה לפני סיום הבידוד, הגדולה עברה דירה ואני נסעתי לעזור לה.
ובערב יצאתי למסעדה עם הגמל, לחגוג לי יום הולדת.

לא הרגשתי שמחה או חגיגית במיוחד, אבל לא רציתי להשאר לבד בבית, אז הזמנתי מקום במסעדה והזמנתי את הגמל להצטרף.
הארוחה היתה מוצלחת ברובה, ונהנינו למרות השרות הגרוע.
בסך הכל, למרות שלא חגגתי ממש, הרגשתי שהשבוע הסתים בטוב.
ואם ארגיש צורך, אפצה על חוסר היום הולדת, בשנה הבאה.

מי שלא שכחו את יום ההולדת שלי, היו הבנות שלי הנהדרות בעולם.
כשחזרתי מהגדולה, עייפה, אחרי העברת הדירה שלה, חיכה לי בפתח הבית זר פרחים ובלונים.
איזה מתוקות יצאו לי!




יום שישי, 6 באוגוסט 2021

עדכון קורונה וקובידיוטים

 אחרי קצת יותר מיממה קיבלתי תשובה שאני שלילית, שזה סופר אחלה, אבל בד בבד קיבלתי טלפון מבוהל מהקטנה שאמרה לי שהיא קיבלה תשובה חיובית.

אז הקטנה (המחוסנת פעמיים) מאומתת לקורונה.
למרבה המזל היא גרה בדירה משלה, ולכן נוח לה להתבודד שם.
את החבר (הלא מחוסן) היא שלחה להורים והיום הוא עושה בדיקת קורונה.
היא בסך הכל מרגישה קצת מצוננת, בהתחלה כאב לה הגרון וזה עבר.
ועל פי משרד הבריאות, היא תוכל לצאת מהבידוד אחרי בדיקה נוספת עם תשובה שלילית בסוף שבוע הבא.
מה שכן, סגרו את הסופר/מכולת שהיא עובדת בה, כי המנהלת הלא חכמה במיוחד, סירבה לשחרר אותה, כשהיא אמרה שהיא מרגישה לא טוב. מזמן לא שמחתי ככה לאידו של מישהו. עכשיו כל הצוות חייב להבדק ועד שזה לא יקרה, המקום סגור.
מגיע להם.
מגיע להם רבתי.

אני, שחשבתי שאני יכולה לצאת מהבידוד, מיהרתי לקבל הפניה ותור לבדיקה נוספת, כי בילית עם הקטנה בערב שלפני הבדיקה, וגם נסעתי איתה באותו האוטו לבדיקה, למרות ששתינו היינו עם מסיכות.
התעקשתי ודי כפיתי על חמותי להבדק, למרות שלא היה לה מגע הדוק עם הקטנה, בכל זאת היא פגשה אותה השבוע. חמותי לא כל כך רצתה לעשות את הבדיקה, בעיקר כי כבר קשה לה להתנייד ולהגיע ממקום למקום וכל הטרחה הדיגיטלית היא מעבר להבנתה רוב הזמן.
אז קבעתי לה תור לבדיקה יחד איתי והסברתי לה איך להתקשר לקבל הפניה.
הקדמתי את המועד של הבדיקה כדי שיהיה לה נוח ונסעתי לקחת אותה.
נסענו יחד, הכרחתי אותה לעטות מסיכה לאורך כל הנסיעה מהרגע שנכנסה לאוטו עד שיצאה והלכה הביתה, הגענו למתחם הבדיקות שהיה ריק מאדם, ולכן לא הצטופפנו ולא חיכינו אפילו דקה מיותרת. באנו, עשינו הלכנו ועכשיו, שוב אני מחכה לתוצאות בדיקת קורונה....

סיפרתי לגמל והוא די נלחץ, כי הבן של אחותו הלא מחסנת, סובל מכאב גרון כבר כמה ימים.
הגמל הרי מדוכא חיסון, בעיקר עכשיו אחרי הטיפולים הביולוגים האחרונים. מערכת החיסון שלו כושלת למדי וזה סיכון אדיר בשבילו, למרות שחוסן כבר פעמיים.
הוא ניסה לדבר עם אחותו שלפחות תשלח את הילד לבדיקה, כדי שלא יסכן אותו ואת הוריו, הסבא והסבתא, המבוגרים, אבל היא לא מוכנה לשמוע.
הוא חושב שהיא מפחד פחד לא הגיוני ואני חושבת שהיא פשוט קובידיוטית, אחת מני רבים שמאמינים בכל מיני תיאוריות מטומטמות, כמו דילול אוכלוסית העולם.
בכל מקרה זה מבאס מאד את הגמל, שמאד קשור למשפחה שלו ועכשיו צריך להמנע ולהתרחק מהם בגלל ההתנהלות שלה.
מדהים איך אנשים אינטילגנטיים ובהירי מחשבה, בדרך כלל, יכולים ליפול לקבידיוטיות מוחלטת ולאמונות בקונספירציות מופרכות ומטומטמות. וזה כולל את הדוד שלי, שהיה חולה לוקמיה ועבר השתלת מח עצם! הוא ודודתי לא התחסנו! כמה טמבל אתה יכול להיות?? 
גם חמותה של בתי לא התחסנה ועכשיו לבת שלי יש דילמה אם וכמה לאפשר לה מגע עם התינוקת...
הקורונה פה והמעט שאפשר לעשות זה להתחסן ולשמור על הנחיות.

אני מתגעגעת מאד לנכדה הפצפונת שלי שלא ראיתי משבת שעברה ושהייתי מתוכננת לראות אותה היום או מחר, עכשיו זה יצטרך לחכות עד אחרי התוצאה השלילית.
היא כזאת קסומה ומתוקה ויפה שאין לתאר.
עכשיו, כשהיא מתקרבת לגיל חודש, היא מתחילה למלמל ולהיות עירנית יותר שעות והגדולה שולחת לנו תמונות של המתיקות המופרזת הזאת בכל שעות היום, למרבה השמחה.

הבת והחתן, אמורים לעבור דירה בשבוע הבא ואני ממש מקווה שהכל יהיה בסדר ואוכל לנסוע אליהם לעזור להם בהכנות למעבר ובמעבר עצמו.
קניתי להם Irobot רומבה I3 שהוא יותר משוכלל וחדיש מהרובוט שיש לי ואני ממש רוצה לתת להם את זה כבר. יחד עם כל מיני מתנות שקיבלתי בשבילם ומחכות פה בבית שלי, שיעברו לבית שבו יהיה להם יותר מקום.

וחוץ מזה הזמנתי מקום במלון באילת לספטמבר, לי ולגמל, בתקווה שעד אז לא יסגרו הכל ונוכל בכלל לנסוע.
אז זהו, הגיע הזמן לדברים חיוביים.


הבת שבע האהובה בעבודה פורחת השנה ומשמחת אותי בכל בוקר מחדש.