יום שבת, 16 בינואר 2021

אוסף מרקים

 כבר שנים לא הכנתי מרק כתום.
זה מצחיק כי הבנות שלי אוהבות ומבקשות שאכין מידי חורף, אבל אני מוצאת סיבות למה לא. חינו סר בעיני וזה קרה בנקודה מאד ספציפית. ומאז הרבה מצקות מרקים התמלאו והתרוקנו  והמרק הזה, עדיין רובצת עליו עננה.

אבל לפני יומיים הקטנה ביקשה שאכין מרק כתום וכיוון שהיא עדיין בחזקת מחלימה מניתוח, אני יותר נוטה להיענות לבקשותיה.
וגם הבטחתי לאחד החברים שלה ושל האמצעית שבא לעזור להוציא מהבית רהיט כבד, מרק על פי בקשתו, והוא אמר תחליטו לבד, תפתיעו אותי.
אז החלטתי להפתיע גם את עצמי ולהכין מרק כתום. ויצא טעים, ממש טעים. לא מבינה למה אני נותנת לדעתו הלא נחשבת של הגמל להשפיע על ההעדפות שלי במרקים, בעיקר כשמדובר במשהו שקרה כל כך , כל כך מזמן.


המרק הכתום הולך ככה:

בצל גדול - חתוך לקוביות, מטגנים עד לשקיפות בסיר גדול.
פלפל צ'ילי' חתוך לעיגולים (בלי הגרעינים)

500 גר' דלעת חתוכה לקוביות
שני גזרים מקולפים חתוכים לעיגולים.
בטטה קלופה וחתוכה לקוביות
תפ"א כנ"ל

מוסיפים את כל הללו לבצל בסיר, מערבבים מידי פעם במשך מספר דקות ומוסיפים מים רותחים כדי כיסוי.
מבשלים כחצי שעה עד להתרככות של הירקות.
מורידים מהאש וטוחנים בבלנדר מוט את התוכן כולו.
מוסיפים פחית קרם קוקוס.
מתבלים במלח ופלפל וזוה.
המרק מוכן.

לא יודעת מה יש לו לגמל, זה מרק ממש ממש טעים.

וגם אמרתי לו את זה. הכנתי מרק כתום וחשבתי עלייך... אולי אתה צריך לטעום שוב את המרק הזה ולגלות שהוא ממש לא נורא כמו שחשבת?
כן, הוא אמר, אולי....

לא צריך, שלא יטעם.

ומכיוון שסוף סוף חורף ואמור לרדת הרבה גשם בשבוע הקרוב, רשימת מרקים הכרחית לחורף.
אם יש לכם מרקים מדהימים ונפלאים, אנא נדבו מתכונים בתגובות ותבוא עליכם הברכה .


מרק שעועית

בצל גדול - לחתוך ולטגן עד שקיפות
2-3 שיני שום חתוכות או קוביות קפואות של שום בכמות שווה
2-3 גבעולי סלרי לחתוך ולהוסיף לבצל
3-4 גזרים מקולפים וחתוכים לעיגולים - להוסיף לסיר.
2 קופסאות שעועית לבנה ברוטב עגבניות להוסיף לסיר.
אחרי ששופכים את השעועית ממלאים את הקופסאות במים ומוסיפים גם אותם.
1-2 כפות רסק עגבניות להוסיף כנ"ל
מלח ופלפל 
להשאיר לרתוח ברתיחה עדינה כעשרים דקות או עד שהירקות מתרככים.
ו....זהו.

מרק קפושניאק


בצל אחד גדול- קוצצים ומטגנים עד שקיפות.
שני גזרים נאים - לקלף, לחתוך לקוביות ולהוסיף לבצל.
קובית שום קפוא - להסיף לסיר.
קבנוס - בערך 200 גר' לחתוך לעיגולים ולהוסיף לסיר.
לטגן כמה דקות ובנתיים אפשר
לחתוך לקוביות לא גדולות 3-4  - תפוחי אדמה.
להוסיף לסיר ולטגן עוד קצת בזמן שמכינים
ציר מרק - משמונה כוסות מים רותחים ושלוש כפיות ציר מרק בשר של קנור.
מניחים במסננת תוכן של פחית שימורי- כרוב כבוש - שוטפים במים ונותנים לו להגיר את עודפי הנוזלים.
מוסיפים את ציר המרק לסיר
וכשרותח מוסיפים את הכרוב.
מערבבים היטב .
מתבלים בכף גדושה של פפריקה מתוקה, מלח ופלפל שחור בכמות נדיבה.
עכשיו הולכים להתעסק בדברים אחרים כחצי שעה.

כשחוזרים, טועמים ומתקנים תיבול לפי הצורך.
מכינים רביכה:
מערבבים חמישים גרם חמאה עם שתי כפות קמח בסיר קטן מעל אש
ברגע שהקמח מתאחד עם החמאה , מוזגים שלוש-ארבע מצקות מנוזל המרק ומערבבים היטב.
את הרביכה מוסיפים למרק ומערבבים עד שהמרק מסמיך.

מרק אפונה ונענע


שקית וחצי אפונה קפואה (לא עדינה)
שלוש כוסות מים
מרתיחים יחד למשך כמה דקות

מוציאים מהסיר 2-3 כוסות אפונה ומניחים בצד.
מתבלים במלח ופלפל.
מוסיפים לסיר חצי חבילת עלי נענע ומבשלים שתיים שלוש דקות.
טוחנים הכל עם בלנדר מוט

מוסיפים לסיר פחית חלב קוקוס ואת האפונה ששמנו בצד
והופ, סיימנו.

מרק פטריות סמיך

מטגנים שני בצלים בינוניים בשמן זית עם חמאה (יחס שלי חצי חצי) 
מוסיפים שלוש שני שום, ותפוח אדמה גדול חתוך לקוביות קטנות
סלסלה אחת של פטריות ירדן חתוכות וסלסלה אחת של פטריות פורטבלו חתוכות ועוד בערך חצי קילו פטריות קפואות.
מוסיפים כפית טימין יבש.
מוסיפים גם שתי כפות קמח מערבבים היטב עד שהכל מיטגן לו ונראה מצופה היטב בקמח משומן. ואז מוסיפים מים כדי כיסוי.
מערבבים היטב ומבשלים כחצי שעה.
טוחנים הכל בבלנדר מוט מוסיפים מיכל שמנת מתוקה ומתבלים במלח ופלפל.
מפנים זמן לאכילה.

כל המרקים האלה ועוד אחרים פורסמו בישראבלוג, אבל נראה לי שהגיע הזמן שיהיו זמינים גם פה.



הדוגמנית לובשת פרה(דה)




יום חמישי, 14 בינואר 2021

איך קיבלתי חיסון קורונה שני ונשארתי בחיים (בקושי)

אחרי החיסון הראשון, הייתי גיבורה, יצאתי מהחיסון עליזה ומאושרת כצרצר.
בתחושה של עשיית היסטוריה והישג אישי ועולמי אדיר.
ברמה הפרקטית, כאבה לי קצת היד במקום של החיסון, והיו איזה כאבי ראש שיכולתי לשייך אותם לחיסון ויכולתי גם לא. הכי בקטנה שיש, שטויות לגמרי. הכל טוב.

כיוון שכך, כעבור שלושה שבועות, הלכתי מלאת בטחון לחיסון השני.
חברה שלי לעבודה אמרה שהיא קצת מודאגת, כי מדברים על תופעות לוואי קשות אצל הרבה אנשים.
מה יש לדאוג? שאלתי אותה, אם יהיו תופעות לוואי לפחות נדע שהן תופעות לוואי והן יעברו. בתוך תוכי פשוט האמנתי שלי זה לא יקרה, כי מה הסיכוי שדווקא לי, גיבורת העל המקומית יהיו תופעות לוואי מהחיסון, אחרי שעברתי את הראשון כל כך בקלות?
או, טוב ששאלתם.

אז הגיע היום והלכתי להתחסן.
נכנסתי למתחם החיסונים ברגל קלה, ראיתי שאין תור ונכנסתי ישירות לחדר המחסנת. מה יותר כוח על מזה? להגיע ברגע הנכון ולא לעמוד בשום תור?
ההיא, חביבה שכמותה, כל כך הזדרזה לחסן שלא הספקתי להוציא מצלמה ולהנציח את הרגע, אז הכרחתי אותה להצטלם איתי אחרי החיסון, ואחר כך הצטלמתי עם תעודת החיסון שקיבלתי, שיהיה תיעוד וכדי שכל מתנגדי החיסונים בפיד שלי, ידעו עם מי יש להם עסק.

חזרתי לאוטו ונסעתי הביתה עליזה ושמחה. מלאה באותה תחושת היסטוריה והישג עולמי ואישי וכו' וכו'
עד הערב הכל היה בסדר, אז הלכתי לישון.
אבל ישנתי ממש גרוע, אם בכלל. המקום של החיסון היה נפוח וכואב והיו לי חלומות בלהה. כל תנועה במיטה היתה סיוט וכל נסיון לשכב על הצד הכואב הזכיר לי בדיוק איפה התחסנתי וכמה שזה לא רעיון טוב לנסות להתהפך.
בבוקר קמתי חלשה ועייפה, עם בחילות, שלשולים, כאב ראש והרגשה כללית לא משהו. היד של החיסון כל כך כאבה לי שלא הצלחתי להרים אותה, אז עשיתי מה שהיה עושה כל אחד אחר, התקלחתי, התארגנתי ונסעתי לעבודה. 

כשהגעתי לעבודה, הבנתי סוף סוף שאין מצב שאצליח לתפקד היום. גם החמימות של המקלחת התחילה לפוג ונעשה לי קר. ממש רעדתי מקור. ביטלתי את כל הפגישות המתוכננות ותוך חצי שעה הייתי בדרך הביתה.

בבית הזדחלתי למיטה רועדת וכאובה.
לאט לאט הצלחתי להתחמם, עד לטמפרטורה של 37.8 מסתבר, אבל הרגשתי כמו עם חום גבוה, שהעור רגיש לכל נגיעה וההרגשה הכללית היא של גסיסה.
לא ממש קמתי מהמיטה כל היום חוץ מלהכין לי שתיה או ללכת לשירותים. 

כשהגיע הלילה הלכתי לישון וישנתי מצויין.
התעוררתי ספוגת זיעה אבל עם הרגשה כללית מעולה, ואנרגיות של בן אדם בריא.

"יוווו איזה פחד" כתבה לי חברה "הוצאת לי את החשק להתחסן"
"דרלינג" עניתי לה "אם אלה התופעות לוואי של החיסון, אני מאד אשמח לא להפגש עם המחלה"

עכשיו נותר לי רק להמתין עוד כשבוע לעליית הכייל החיסוני למקסימום.
הלוואי על כולם במהרה ושיגמר כבר השיט הזה של הקורונה.

אגב, החברה המודאגת? לא היו לה שום תופעות לוואי חוץ מכאב קל ביד, לנבלה.

פריחת החרוב







יום חמישי, 24 בדצמבר 2020

הסגר החדש הזה עומד לשבש לי תוכניות

 וזה מרגיז.
עד עכשיו הקורונה כמעט שלא השפיעה עלי. 
כלומר, המשכתי לעבוד בעבודתי החיונית, נסעתי לי לעבודה וחזרה. 
היתה תקופה ארוכה שלא נפגשתי עם הבנות שלי ולא חגגנו חגים יחד.... אז בעצם היא כן השפיעה עלי. הדחקתי כנראה. אבל עדיין הצלחתי לשמור על רוב מרכיבי החיים שלי ללא שינוי, יצאתי להליכות, לא יצאתי לחל"ת, לא נפגעתי כלכלית.

ועכשיו הסגר מאיים לפגוע בחופש שתכננתי לקחת באילת עם הגמל.
נכון שרק היינו, אבל זה היה לפני הניתוח של הקטנה, ועכשיו כשאנחנו אחריו והיא בבית ואני מרגישה קצת מרוטה, ממש מתאים לי לצאת לחופש בעוד שלושה שבועות כשהיא תחזור להיות יותר עצמאית.
רק שהסגר מאיים להתמשך מעבר לשבועיים ואם יתמשך עוד שבוע, יפול לי על החופש המתוכנן. וזה מבאס אותי אנושות.

הניתוח של הקטנה עבר בשלום. 
לא חשבתי עליו כמעט לפני, הדחקתי קשות והשתדלתי לחיות את הכאן ועכשיו.
כמובן שהכנתי כל מה שהיה צריך להיות מוכן לקראת הניתוח, מבחינת ציוד/מכשור רפואי כמו קביים וכסא גלגלים שתוכל להתנייד בבית אחרי הניתוח, ארגנתי מיטה לחדר האורחים, במקום המיטה וחצי השבורה חלקית שהיתה שם ודאגתי למזרן למיטה, המזרן הישן שלי (לכן כל כך דחק לי נושא המזרן) אבל כשלא הייתי צריכה, לא חשבתי עליו.
כל זה החזיק מצויין עד ליום שלפני, או יותר נכון ללילה. לא ישנתי טוב, בכלל לא ולא עזר כלום.
ישנתי שינה טרופה, חלמתי חלומות מפחידים והתעוררתי סופית מוקדם לפנות בוקר ולא יכולתי להרדם שוב.

כיוון שידעתי שאחר הצהריים אני צריכה לקחת את הקטנה לאשפוז טרום הניתוח, החלטתי לוותר על הליכה ובמקומה לשכב במיטה ולנמנם קצת, לאגור כוחות
כנראה שהצלחתי לישון קצת, כי כשקמתי התבהרו לי הדברים בראש.
פתאום נפל לי האסימון, אמרתי לקטנה שבאה הביתה לקראת הנסיעה לבית החולים, זה יהיה ניתוח קל בהרבה. הם לא צריכים לחתוך את העצם, רק להרחיב קצת את מה שעשו בניתוח הקודם, כלומר, יחסך ממך הכאב הכי משמעותי, את תראי.

ואכן, אחרי היממה הראשונה, שבה הקטנה התקשתה כרגיל להתאושש מההרדמה, והקיאה בלי הרף, הופתענו לגלות שלא כואב לה עד כדי משככי כאבים נרקוטיים כמו בפעם הקודמת. למעשה היא הרגישה כל כך טוב, שהשתחררנו יום אחרי הניתוח, להפתעת המנתח ולהפתעתנו שלנו.
מאז היא הולכת ומשתפרת וכמעט לא חווה אי נוחות. חוץ מהגבס ואיסור הדריכה המעיקים. אבל אפילו לעטוף את הרגל בניילון לפני מקלחת היא עוטפת בעצמה ולא נעזרת בי כמו בניתוחים קודמים.

עכשיו רק צריך לקוות שהניתוח יצליח והעצם תתאחה כמו שצריך. טפו טפו טפו, חמסה חמסה, מלח מים וכל מה שנדרש.

ועכשיו שבוע וחצי אחרי, אני די שמחה שלא כיליתי כוחות נפש בדאגות למה יהיה, כי בסופו של דבר, היה פחות נורא מכפי שחששתי. ועדיין לא הייתי רוצה לחזור על זה. הספיקו הארבע פעמים שכבר היו. די חלאס.

וכיוון שראיתי שההתאוששות טובה ושהשחיקה הנשפית שלי דורשת התרעננות, הצעתי לגמל נסיעה נוספת לאילת.
הוא קפץ מיד על ההצעה ואני הזמנתי לנו חדר במלון שבו היינו פעם אחרונה, כי כל כך נהנינו ממנו והמחיר שהצלחתי למצוא נמוך מאד בכל קנה מידה.
ואז כמובן הוגיעו על סגר, שאם ימשך שבועיים, לא יעלה לי על הנסיעה המתוכננת, אבל אם יוארך, נאלץ לדחות את החופש. וזה מרגיז.

ממש ממש בא לי חופש של רגיעה וחוסר מעש, עם איזו צלילה או שתיים, ברגוע.
הגיע הזמן שמרפי יפנה רגע את המבט הצידה.