יום שבת, 21 בנובמבר 2020

יש כותרת

איפשהו בתחילת 2018 התחילה להציק לי הבטן, זה היה מלווה בתשישות קשה, והיו ימים שבקושי הצלחתי לעשות משהו.
אחר כך זה השתפר והחמיר שוב, נבדקתי אצל מספר רופאים מתחומים שונים, ראומטולוג, גסטרואנטרולוג, מומחית זיהומים, רופאת משפחה. ועשיתי בדיקות רבות כולל CT בטן, קולונוסקופיה וגסטרוסקופיה, בדיקות דם, בדיקות צואה, אולטראסאונד ומה לא. לא מצאו שום דבר שמצדיק את ההרגשה המחורבנת.
אבל איכות החיים שלי התדרדרה פלאים. 
בעיקר אחרי ימי עבודה ארוכים בקלבו"ש ששם העבודה היא פיזית יותר, אני חוזרת הביתה מפורקת וכל הגוף כואב לי, ואני גמורה מעייפות כאילו עסקתי בעבודה פרך. אבל גם בימים רגילים. ובשבתות, כשאני לא חייבת, ממש קשה לי להתאמץ ולהכריח את עצמי לצאת מהמיטה.

באיזשהו שלב עלתה האבחנה של פיברומיאלגיה, ביני לביני, אבל קיויתי שלא מדובר בזה, אלא במשהו שאשכרה אפשר לטפל בו. פיברומיאלגיה תמיד נשמעה לי כמו מחלת פח אשפה, כל מה שלא יודעים מה הגורם לו, זוכה לכותרת הלא מחמיאה של המחלה, או תסמונת הזו.

הקושי שלי בעבודה הלך וגבר בחודשים האחרונים ברמה כזו שאמרתי לאחראית בקלבו"ש שאני לא יכולה להמשיך לעשות את סוג העבודה שאני עושה, ושהיא צריכה למצוא לי עבודה אחרת, או לשחרר אותי שאלך למקום אחר.
היא לא כל כך רצתה לשחרר אותי, כי היא אוהבת מאד את העבודה שאני עושה. 
וכך, בלית ברירה, הלכתי לדבר עם המנהלת שמעליה. הסברתי לה שאני לא יכולה יותר לעשות את העבודה הזו ושאני מבקשת העברה.

שתי המנהלות קבעו בינהן פגישה שבה שוחחו על האפשרויות. האחראית לא ממש הטריחה את עצמה לבוא להגיד לי מה סוכם בשיחה, כך שהייתי צריכה לרדוף אחריה. ולאחר שתפסתי אותה לשיחה, אמרה לי שהדברים ישתנו בינואר.
שבנתיים תכנס מישהי חדשה לעבודה ושיקח קצת זמן להכשיר אותה, אבל היא תחליף אותי.
אני חוששת שזה יקח עוד זמן ושבנתיים אני אמשיך לסבול בעבודה. וכשאני אומרת לסבול, אני מתכוונת לזה שאני נאלצת לקחת כדורים נגד כאבים כדי לשרוד את היום וגם הם לא עוזרים במיוחד.

יום אחרי השיחה איתה, הגיע התור שקבעתי לפני חודשיים כבר למרפאה ראומטולוגית בבית חולים, החלטתי הפעם ללכת לרופא שלא באופן פרטי. לא ראיתי שהתקדמתי לאן שהוא עם האבחון והטיפול דרך הרופאים הפרטיים שהיתי אצלם בגלגול הקודם.
הרופאה ישבה איתי קרוב לשעה, ואחרי שיחה, קריאת המסמכים שהבאתי לה והתבוננות בצילומי רנטגן וCT במחשב, אמרה שהיא מאמינה שאני סובלת מהתחלה של פיברומיאלגיה עקב כאבים כרונים שאני סובלת מהם שנים מהגב.
מה עשו לך שם? היא שאלה, איך מישהו חשב שאפשר להשתקם ולתפקד אחרי מה שעשו לך בעמוד השדרה?
זה היה לפני כמעט ארבעים ארבעים שנה,(למעשה 34) אמרתי לה. זה מה שידעו לעשות...

אז יש לי פיברומיאלגיה.
נו יופי, מחלה פח.
אז אני אמשיך לעשות מה שאני עושה ממילא, להקפיד על פעילות גופנית אירובית גם כשאני כמעט בוכה מתשישות או כאבים. אנסה להשיג רשיון לקנאביס רפואי שיעזור לי לשינה, לפחות. נראה לי שהוא יותר טוב מכדורי השינה שהיא הציעה לי.

למעשה אני מנסה קנאביס כבר כמה שבועות ואני ישנה טוב יותר, ומה שחשוב יותר, הבטן שלי במצב הכי טוב שהיתה בשלוש שנים האחרונות. 

וחוץ מזה אני מתכננת נסיעה קצרה לאילת עם הגמל, לברוח מהכל לפני שהבת הקטנה עוברת (עוד ) ניתוח ברגל האומללה שלה. אחרי הניתוח תהיה תקופה לא פשוטה ומאתגרת, אז רגע לנשום אויר לפני כן, ואחר כך, מה שיגיע, נתמודד איתו.

חתיכת שמיים


יום שני, 26 באוקטובר 2020

שניצל פילה עוף בחמאת בוטנים וקוקוס

לא שחסר לי מה לכתוב, אבל אני לא מצליחה למצוא אנרגיות לפתח את הרעיון ולכתוב פוסט שלם. כבר התחלתי כמה פעמים והפסקתי אחרי כמה שורות.
אז יאללה משהו קל ופשוט ושחשוב לי שיהיה רשום כמתכון, שלא אשכח.

את השניצל הזה למדתי להכין מהמהנדס ויש סביבו סיפור שלם.

עוד לפני הסגר, ממש שבוע לפני ראש השנה, הגמל היה אמור לבוא אלי.
הוא תכנן לצלול ואז לבוא. דיברנו על כך שאחר כך לא נפגש עוד הרבה זמן. אבל אז קרה ככה וקרה אחרת והוא אמר שלא יוכל להגיע, ושימשיך מהצלילה ישר הביתה.

אני התבאסתי ממש. אבל ממש. והיה קשה לי להסתיר את האכזבה, בטח ממנו שמכיר כל נימה ותת צליל בקול שלי. אז לא התאמצתי. שידע שאני מאוכזבת.
בחיי שאני צריכה לעבוד על תחושת הנטישה והעלבון שאני מרגישה כל פעם שהוא לא מצליח להפגש איתי.
לא שהיא לא מגובה במציאות, תחושת הנטישה, היא מגובה ועוד איך ויש לה ותק של שנים. הוא הרי לא אוהב שאני באה אליו, ולכן הכל תלוי בזה שהוא יבוא אלי, בתנאים וביכולות שלו, והוא לא תמיד יכול, אבל בכל זאת...

בכל אופן, אמרתי לעצמי שאין טעם לשבת בבית ולרחם על עצמי, אני יכולה לנסוע למהנדס ולדביקה, שהזמינו אותי כמה ימים קודם, ולרחם על עצמי שם. בכל מקרה תכננתי להגיע אליהם, כי עוד זוג חברים בדיוק עצר אצלם לביקור קצר ומאד רצה לראות אותי, כי לא יכלו להגיע לחתונה, בגלל הגבלות הקורונה.
אז עליתי על האוטו ונסעתי, רגע לפני שנכנסתי לאוטו הטלפון צלצל. זה היה הגמל. חשבתי שהוא עשוי להתקשר אחרי ששמע את האכזבה בקול שלי.
לא עניתי לו, כי ידעתי שהוא רוצה לתכנן איך כן נפגש, וכבר לא התחשק לי לוותר על התוכניות החדשות בשביל פגישה מאולצת. במקום זה חזרתי אליו כעבור כמה דקות כשכבר הייתי בנסיעה.
הוא היה קצת מופתע שאני כבר בדרך לאן שהוא, כי עשה מאמצים לראות איך כן יוכל להפגש איתי, אבל במסגרת ההתנהגות הקבועה, הוא אף פעם לא אומר שהוא מאוכזב, מקסימום רומז לי שעשה מאמץ, אבל הכל בסדר, הוא לגמרי מבין שיש לי תוכניות וחיים משלי ולכן, איחל לי בילוי נעים וד"ש למהנדס ולדביקה (סתם, הוא לא באמת מסר ד"ש). היתה לי תחושה שזה לא יגמר בזה, כי אני קצת מכירה אותו, ותמיד כשאני הופכת לעצמאית ולא צריכה אותו, הוא מתאמץ יותר.
ואכן, בהמשך הדרך, כעבור עוד כעשרים דקות הוא התקשר אלי שוב ואמר שהוא יכול לצאת עכשיו, ושהאם זה בסדר שיפגוש אותי אצל המהנדס והדביקה ושהוא חייב לאכול משהו.
אין בעיה, עניתי בשמם, אתה תמיד מוזמן אליהם ואוכל אף פעם לא חסר, נארגן משהו.

התקשרתי אליהם כדי לראות אם זה בסדר שהוא יצטרף (ברור, מה השאלה, הוא תמיד מוזמן) והאם אפשר להכין משהו לאכול (לא צריכה להיות בעיה, נאלתר משהו).

הגעתי בערך חצי שעה לפניו וזה נתן לנו זמן להכין אוכל בזריזות .
אני הכנתי פריקי, על פי בקשתה של הדביקה, שמתה על הפריקי שלי ומבקשת ממני להכין בכל פעם שאני באה. חתכתי ירקות לסלט גס, והמהנדס הוציא נתחי פילה עוף והכין אותם ברוטב מהמם של חמאת בוטנים:

מה צריך?

בערך קילו פילה עוף.
3-4 כפות חמאת בוטנים טבעית לא ממותקת
2 כפות רוטב סויה
1 כפית סרירצ'ה (בהזדמנות אחרת השתמשתי בצ'ילי יבש גרוס ויצא מעולה)
מלח - לא חובה, כדאי לטעום ולראות אם חסר כי הסויה עצמה מלוחה.

מערבבים את חומרי הרוטב יחד ומוסיפים מעט מים בהדרגה עד לקבלת מרקם של טחינה.
את הרוטב שנוצר שופכים על העוף ומערבבים עד שכולו מצופה.
מוסיפים חצי כוס שבבי קוקוס ומערבבים שוב.

מטגנים את הכל כמו שמטגנים שניצלים ומגישים מיד.
וזה יוצא טעים מאד.
שבבי הקוקוס נותנים קצת קראנצ'יות כיפית.

כשהגמל הגיע, האוכל היה מוכן וישבנו לאכול.

זה לא היה בדיוק מה שרציתי מהמפגש איתו, אבל you cant always get what you want וזה בטח יותר טוב מאשר לא להפגש בכלל.
הוא עצמו כעס עלי שנתתי לו להרגיש את האכזבה שלי. כי מבחינתו הוא עושה הכל בשביל להפגש והעובדה שלא תמיד זה מתאפשר לא תלויה ברצון הטוב שלו. נו טוב.
יש לי עוד המון מה להתלונן עליו, אבל כל הפוסט הזה נכתב בתואנה של שניצל חמאת בוטנים, אז נסתפק בזה שהוא כל כך אהב את האוכל, שביקש ממני שאשיג את המתכון לשניצל ושאסביר לו איך להכין את הפריקי, כי הוא רוצה להכין בבית.

בנתיים עבר זמן, די הרבה זמן, אפילו.
הספקנו לריב כמו שצריך ואפילו להתפייס. והוא אפילו בא ערב אחד במיוחד לארוחת ערב ואני הכנתי לו כנפיים ברוטב מתוק חריף שרציתי להכין לו המון זמן, אבל זה כבר לפוסט אחר.



צב תינוק קטנטן שראיתי באחת ההליכות.



יום רביעי, 7 באוקטובר 2020

המון תקלות

 צבר כזה של תקלות בבית אני לא זוכרת...
זה התחיל בחולדות בבית, לפני החתונה.

את הראשונה מצאתי מתה בבוקר החתונה, אחרי שהורעלה ברעל שהשארתי.
את השניה ניסיתי לתפוס במשך שלושה שבועות נוספים, עד שהבאתי מדביר לנמלי אש שפלשו אלי הביתה (כן כן, גם זה הגיע אלי)  והוא נתן לי מלכודת חולדות חדשה שהוכיחה את עצמה עוד באותו ערב.
חשבתי שהיו שתיים, אבל השלישית התחילה לתת סימנים כמה ימים אחר כך והמלכודת החדשה לא הצליחה ללכוד אותה. אז קניתי מלכודת מסוג אחר ותפסתי אותה באותו הלילה.
עבר מאז שבוע וחצי ושוב יש סימנים לחולדה נוספת...בנתיים היא מצליחה לחמוק משתי המלכודות.

קצת אחרי החתונה התפוצץ צינור בקיר המקלחת.
גיליתי את זה כשהרצפה היתה חמה יותר מהרגיל, אפילו בחום הקיץ ומתוך כך שלא היו מים חמים למרות שהדוד עבד כרגיל.
תוך כמה ימים הצלחתי למצוא שרברב שטיפל בצינור והחליף אותו, ושיפוצניק שהדביק מחדש אריחים לקיר המקלחת.
על הדרך ביקשתי ממנו לסגור את המקום שממנו חשדתי שנכנסות החולדות.

ואז המזגן התחיל לטפטף. זה שבחדר השינה. ובימים החמים עד טירוף של חודש ספטמבר אי אפשר היה לישון ללא מזגן.
איש המזגנים בא. שטף את המזגן, אמר שהכל יסתדר, אבל זה לא קרה.
הוא בא שוב ושוב ועדיין לא הצליח לתקן את הגורם לטפטוף, רק בפעם הרביעית הצליח.

ואז גיליתי שקיר הגבס במטבח שלי, שאפשר לראות מאחורי המדיח, רטוב כולו, רטיבות הולכת וגוברת. מיום ליום ראיתי אותה מתפשטת ונבהלתי. שלא כמו קיר לבנים, הקירות של הבניה הקלה לא עמידים כל כך לרטיבות. חשבתי שאולי החולדות כרסמו איזה צינור, אבל לא הצלחתי לראות את מקום הדליפה.
שוב קראתי לשרברב, שבא ולא הצליח לראות גם הוא את המקור. 
יש רטיבות מסביב לברז, אולי זה הניקוז את המדיח, או צינור ההזנה שלו...
הזיז פה, הזיז שם, אמר נראה מה יהיה, והלך.
אחרי שהלך, נפל לי האסימון לגבי הברז שסביבו יש רטיבות.
התקשרתי אליו ושאלתי אם הוא חושב שהחלפת הברז תעזור.
כן, הוא אמר.

מייד הנעתי את האוטו ונסעתי בחיל ורעדה להום סנטר הקרוב לקנות ברז חדש.
לא היה שום צורך בחיל וברעדה, כי אף אחד לא עצר אותי בדרך, אפילו לא עמדת המשטרה היחידה שדרכה עברתי. סתם הצרו את הכביש לנתיב אחד, אבל התירו לכולם לעבור בלי לעצור אף אחד.
הגעתי, קניתי ברז למטבח וברז למקלחת, כי גם הוא כבר היה במצב גרוע וחזרתי הביתה.
הודעתי לשרברב שיש ברזים ושאשמח שיבוא בהקדם. והוא אכן הגיע, הרכיב את הברזים ומאז הקיר הולך ומתייבש לאיטו. מזל שהימים עדיין חמים.

היום הייתי ביום חופש, אז נסעתי, הפעם ללא כל חשש, לבקר אתה גדולה שלא ראיתי מאז ערב ראש השנה. 
היא בחל"ת, שוב, ואני מתגעגעת אליה נורא. אז נפגשנו לארוחת בוקר אצלה בבית.
אחר כך נסעתי לבקר את המהנדס והדביקה, שניהם עובדים מהבית מתחילת הקורונה. 
כן אני יודעת שהפרתי את הסגר. אבל זה היה בצורה מושכלת ומחושבת הרבה יותר מאשר ללכת להתפלל בבית כנסת ולהדבק בקורונה. ודי נמאס לי מהמוסר הכפול .

אז נשאר לתפוס את החולדה, בתקווה שהיא האחרונה. ולקוות שדי לתקלות ולקלקולים.
באמת די כבר.

אי אפשר רק לקטר, אז משהו טוב:
פגשתי את הכלב שהיה אצלי ומצאתי לו משפחה. הוא מאושר והם מאושרים
וגם אני, מלראות כמה טוב לו. ולהם.