לקראת סיום השיפוץ

למרבה ההפתעה שלושה שבועות אחרי תחילת העבודה בבית וכמעט כמעט הסתיים השיפוץ.
נקה 7 הפעילה לחץ רציני על הקבלן כדי לעמוד בשבועיים-שלושה שהבטיחה. וזה עבד, היא היתה בטוחה שיסיים ביום שישי, אבל בארבע אחר הצהריים עוד היתה לו עבודה וכששאלתי אותו עד מתי ישאר, אמר שהוא כבר הולך ויחזור ביום ראשון לסיום הדברים האחרונים.

המשבר הכי קשה היה לי השבוע, ביום חמישי בערב.
לפני שבוע נקה 7 החליטה שהיא רוצה להוריד את הארון התלוי שאבא שלי בנה לי לפני די הרבה שנים ולהעביר אותו לסלון במקום שישאר בסביבת המטבח כמו שהיה תמיד.
מאחר ויש לה טעם טוב, והיא רואה דברים שלי קשה לראות כי אין לי עין של מעצבת ואני חיה בתוך הבית שלי הרבה זמן ורגילה אליו כפי שהוא, אמרתי- אין בעיה.
הקבלן הוריד את הארון והניח אותו על הרצפה, 

הארון הוא חתיכת דבר גדול וכבד, אבא שלי שלא היה נגר, אבל היו לו ידי זהב אמתיות, בנה לי אותו מעץ מלא, עבה וכבד, ואחר כך התאים לו דלתות זכוכית מקושטות בהתזת חול שנסגרות עם מגנט. הדלתות האלה הפכו את הארון מגוש עץ גס לארון תלוי יפיפה.
הוא בנה לי אותו לבית הקודם, שבו היה לי מצוקת מקום במטבח ויחד איתו בנה לי מעין דלפק/שולחן עץ גבוה שעליו הנחתי מכשירי חשמל. למעשה אני ביקשתי את הדלפק והוא החליט לבנות גם את הארון התלוי.
כשעברתי לבית הזה העברתי את השולחן והארון איתי. הגמל תלה אותו על הקיר מול המטבח והדלפק הפך לשולחן בר ארוך שצירפתי אליו כסאות בר שמצאתי ביד שניה.
שולחן הבר היה מאד שימושי, וגם הארון התלוי, שמתי בו ספרי בישול, כלי מטבח שלא מצאתי להם מקום בארונות ואת ארון התרופות שלי. 

כשנקה 7 נכנסה לבית ובחנה אותו כדי להחליט מה יתאים לשיפוץ, אמרתי לה ששולחן הבר חייב להשתלב במטבח ושהארון חייב להשאר. אלה הדברים האחרונים (וכמעט היחידים) שאבא שלי שלי הכין לי ויש לשני הרהיטים ערך שימושי ורגשי אדיר, במיוחד עכשיו, שהוא איננו.
נקה 7 רצתה לשייף את שולחן הבר שבעבר צבעתי אותו בלכה בגוון מהגוני ולהחזיר אותו לצבע הבהיר של העץ כדי שישתלב במטבח שצבוע לבן (מסוג כלשהו, אין לי מושג איזה בדיוק, אולי לבן אורז) אפור ועץ בהיר.
אמרתי בסדר וביקשתי הצעת מחיר ממישהי מהישוב שלי שמחדשת רהיטים וביקשתי מנקה 7 שתשאל את הנגר שלה.
מחדשת הרהיטים טענה שמדובר בעבודה קשה מאד כי הלכה שאיתה העץ צבוע היא לכה ישנה (מה שנכון) מסוג שכבר לא עושים היום שנספגת בעץ והיא תצטרך לשייף את העץ לא מעט כדי להגיע לצבע הבהיר.
נקה 7 טענה שזה לא נכון ואמרה שתשאל את הנגר.

בנתיים עבר יום ועוד יום ואני שאלתי את נקה 7 מתי יתלו את הארון, כי העובדה שהוא מונח על הרצפה, הפכה את המעבר בבית לכיוון הממ"ד לקשה יותר, סירבלה את הנסיונות להגיע לקומקום ולמיקרוגל, שאלה היו שני פריטי מטבח שהצלחתי עוד איכשהו להשתמש בהם.
היא אמרה שהיא רוצה להיות נוכחת כשתולים את הארון, כי היא רוצה לודא שהוא תלוי בדיוק כמו שהיא רוצה ולכן הקבלן יחכה עם התליה עד שהיא תבוא וזה יהיה יום אחרי שיתיקנו את השיש.  נו טוב, זה לא מצא חן בעיני, אבל זה מה שהיה. וממילא היו יומיים שהקבלן לא עבד כי אחרי שהותקנו ארונות המטבח, חיכינו לאיש של השיש ורק אחריו הקבלן התכוון לחזור לסיומים.
די טיפשי כי היו המון דברים שהייה יכול לעשות ביומיים האלה שאינם קשורים ישירות לשיש, כמו שקעי חשמל, כמו תיקוני צבע, כמו תליית גוף התאורה במטבח, כמו לתלות את הארון.

ביום חמישי בערב, דיברתי עם הגדולה בטלפון ותוך כדי שיחה הלכתי להכין לי קפה. התמתחתי מעבר לארון כדי להפעיל את הקומקום החשמלי הקטן, ואז עשיתי צעד לכיוון המקרר, כדי לקחת חלב. אבל הצעד הזה היה ישר לתוך דלת הזכוכית של הארון שלא היתה סגורה טוב ונפתחה, כנראה בגלל שהארון זז, כשניסיתי להגיע לקומקום. זו לא היתה בעיטה חזקה, אבל היא הספיקה כדי לשבור את הזכוכית.
אני צעקתי בבהלה, לא נפצעתי, לא כאב לי, אבל מייד הבנתי מה קרה. אמרתי לגדולה שאני חייבת לסיים את השיחה, הרמתי את הדלת השבורה ופרצתי בבכי. לא הצלחתי להרגע.
בכיתי כאילו אבא שלי מת שוב. אין שום כוח בעולם שיכול להחזיר לי את שלמות הארון שאבא שלי בנה לי. גם אם אעתיק את דוגמת התזת החול, זו כבר תהיה דלת אחרת, לא זו שאבא שלי בחר לי והלך לאומן שיכין לו אותה. אין לזה תחליף.

תחושת האובדן הציפה אותי בעוצמה לא צפויה.
התקשרתי לגמל ובכיתי לו שלא קרה כלום, שלא יבהל שאני בוכה בגלל דלת של הארון. הייתי צריכה לדבר איתו כי סיכמנו שיבוא אלי בשישי בבוקר וניסע לבדוק אם אני יכולה להחליף רכב, אחרת הייתי חוסכת לו את העונג של לשמוע אותי מתייפחת בלי יכולת להפסיק.
מאוחר יותר הגיע האיש של השיש והתקין את השיש בתוך חצי שעה. שלח תמונות לנקה 7 שהתקשרה אלי בהתרגשות.
אמרתי לה שזה לא זמן טוב ושנדבר מחר. היא שאלה אם אני עייפה, ואמרתי לה שנשברה הדלת של הארון של אבא ושקשה לי.
בלילה לא הצלחתי לישון, התהפכתי מצד לצד ובכל פעם שחשבתי עלה ארון של אבא התחלתי לבכות שוב.
כעסתי על עצמי שלא הייתי זהירה ועל נקה 7 שהשאירה את הארון על הרצפה למרות שיכלה לדאוג שיתלו אותו לפחות יומיים קודם אם לא לפני. ושוב על עצמי שלא התעקשתי ושוב עליה שלא הקשיבה כשביקשתי...

בבוקר הגמל בא ונסענו לסוכנויות רכב בעיר הקרובה.
הנסיעה הסיחה את דעתי מעט, היינו בשתי סוכנויות ובדקנו את העלויות של קניית רכב במימון, המסקנה היתה שזה יקר מידי עבורי כרגע, לא נשאר לי כסף אחרי השיפוץ ועוד לא סיימתי לשלם הכל... כאמור זה יצטרך לחכות.
כשחזרנו הביתה הקבלן והפועל שלו וגם נקה 7 היו בבית.
כשראיתי אותה הרגשתי איך הכעס מציף אותי שוב. היא הציעה שבמקום הדלת שנשברה נעשה ככה או אחרת... אמרתי לה שהגמל ינסה למצוא מקום שעושה התזות חול ויחליף את הדלת. אחר כך היא שאלה עוד ועוד דברים ואני עניתי בקוצר רוח. בסוף החלטתי שעדיף לפתוח את זה ולפתור את עצמי מהכעס.
סיפרתי לה על הפעם הראשונה שראיתי את הארון בבית של אבא שלי וכמה לא הבנתי מה הוא בונה לי, ואיזה דבר מגושם זה, עד שהביא אותו אלי עם הדלתות היפות וכמה כואב לי שנשבר משהו שאין לו תחליף ואיך ההרגשה היא שאיבדתי את אבא שלי שוב. ותוך כדי הסיפור הרגשתי שהכעס עוזב אותי ונשאר רק עצב שגם הוא הולך ומוקל, ואני מצליחה לשתף איתה פעולה.
אבל כשהיא שאלה לגבי שיוף השולחן , אמרתי - לא. גמרנו, הארון נהרס ואין מצב שאני אשחק עם שיוף של השולחן, הוא יעמוד כמו שהוא למרות שהוא כהה. העמדתי אותו במקום שבו דמיינתי שהוא יהיה. והיא היתה חייבת להודות שמיקום הזה מוצלח ממה שהיא תיכננה ושהצבע שלו לא מתנגש עם צבעי המטבח כמו שחשבה. אז כן, יכול להיות שרצתה לרצות אותי, ובהחלט יכול להיות שאם היה בהיר יותר היה משתלב אפילו יותר, אבל לי זה לא מפריע והוא מאד יפה בעיני.

בארבע התכוננתי לנסוע לארוחת ערב שאירחה הפעם האמצעית בבית בעיר הגדולה במרכז הארץ. ושאלתי את הקבלן אם הוא מתכוון להשאר עוד. הוא אכן נשאר אחרי שהלכתי, אבל כנראה לא הרבה זמן. 
הבוקר התעוררתי בארבע בבוקר כי משהו הציק לזאתי והיא יללה כאילו מרביצים לה, כמובן שנרגעה כשראתה אותי, אבל אני כבר הייתי ערה והתחלתי לחשוב איך אתחיל לסדר ולנקות בבוקר, אז כבר לא נרדמתי.
בשבע קמתי והתחלתי לנקות ולסדר. פיניתי את הסלון, ניגבתי קילוגרמים של אבק, שאבתי ורחצתי את הספה, עשיתי איזה חמש מכונות כביסה עם כל דבר שניתן היה לכבס, שטפתי חפצי נוי וכלי מטבח ולבסוף גם שטפתי את הבית והרחבה בחוץ.
זה לקח לי בערך שבע שעות ובסיומן החלטתי לנוח ולהמשיך ביום אחר אחרת הגוף שלי יתנקם בי. ועוד לא התחלתי להחזיר את כלי המטבח למטבח... יש עוד הרבה עבודה.

אבל אחרי מחר, אם לא יהיו ריג'קטים, הקבלן יסיים את העבודה. 
זה עלה בערך 50,000 יותר מהמתוכנן ועלה לי בבריאות, אבל הבית גדול יותר והמטבח מרווח ויפה מאד.
עכשיו, שיצאו כבר כל האנשים הזרים מהבית שלי ושלא יחזרו יותר.

גוף התאורה החדש על רקע החלון שהוגדל ומכניס המון אור וירוק לבית לזכותה של נקה 7 יאמר שיש לה טעם טוב והיא יודעת מה היא עושה.
זה צילום של אותה פינה שמצולמת בפוסט הקודם, כך שאפשר לראות שיש התקדמות ושיפור.