חיים בלכלוך

 כל מי שאמר לי שקשה נורא לשפץ כשאת גרה בבית, שיהיו נקודות שבירה ורגעי משבר, שארצה למות או להרוג מישהו או סתם לשרוף את הבית וללכת ולעולם לא להביט לאחור, פשוט ניסה להיות עדין איתי. זה הרבה יותר גרוע.
זה בסך הכל שבוע שבו אני חיה בחדר השינה שלי וזה ממש לא החלק הקשה.
הכי גרוע זה הלכלוך והכי גרוע בלכלוך זה האבק.

הפועלים של הקבלן הנוכחי בסך הכל שומרים ניקיון הרבה יותר מהפועלים הקודמים, אלה שבנו את שלד הממ"ד. האחראי דואג לטאטא את הבית כל יום בסיום העבודה ולהשאיר לי בית כמה שיותר נסבל למגורים.
ובכל זאת אני אוספת כל יום ברחבת הכניסה לבית בדלי סיגריות, כוסות קפה ריקות, שברי קלקר, מסמרים, שקיות נייר וניילון ואריזות של אוכל.
שמתי לייד השולחן בחוץ פח אשפה ענק והכנתי להם מאפרה מהבטון שבו הם משתמשים, אבל עדיין הרמז כנראה לא הובן עד הסוף ועדיין אני מוצאת מיני שאריות מפוזרות בשטח.
אבל זה שטויות, מה שממש נורא לי זה האבק הלבן הדק שהוא תוצר בלתי נמנע של השיפוץ.
הם שוברים קירות, שברו את ארונות המטבח ואת השיש, הם חותכים את המרצפות והאריחים, הם מערבבים אבקת מלט ואבקות של דבק אריחים וכל זה יוצר שכבה לבנה שמפוזרת על כל הבית. כולל בחדרים סגורים.
ואין דבר יותר סטרסנטי בשיפוץ הזה מבחינתי, גם הניסיון לשמור על חדר השינה שלי נקי יחסית מאבק לא מאד מצליח, כי כשכל הבית מלא באבק, כל כניסה לחדר השינה מביאה איתה כמויות של אבק שמלכלך את הרצפה ומתפזר בין הסדינים. אין לי שום דרך להימנע מזה.
אין לי מושג למה זה כל כך קשה לי, למה אני לא מצליחה לשחרר, אבל זה קשה לי מאד.
בימים הראשונים הייתי מטאטאה את הבית ואז שולחת את הרובוט לנקות. כמעט הרסתי אותו כי האבק הדק הזה נכנס לכל המנגנונים שלו והביא אותו לסף חוסר תפקוד. הגמל נזף בי שאני נותנת לרובוט משימות בלתי אפשריות כאלה והוא צודק, אז הפסקתי. 
אבל ביום שישי, כשהפועלים הלכו סוף סוף ונשארתי לבד בבית, טאטאתי את הרחבה ושטפתי אותה מכמויות מטורפות של לכלוך ואבק. טאטאתי וניגבתי את חדר השינה והדרך המובילה ממנו ועד לכניסה. שטפתי וקרצפתי את המדרגות.
שיהיה שביל נקי ומעבר בטוח לפחות ליום וחצי עד שיחזרו הפועלים. והניקיון היחסי הזה הביא לי איזו שלווה יחסית.

הנוכחות של הפועלים בבית גם לא הכי נעימה בעולם, למרות שהם משתדלים לא לא להפריע לי כשאני בבית, עדיין הם פה ואין לי אפשרות להרגיש בבית, גם אם מתעלמים מהרעש, הלכלוך והריח. אתמול תפסתי אחד מהם מעשן בתוך הבית ועוד כשהייתי בו. מכובן שהערתי לו והוא הפסיק מייד, אבל אני תוהה מה הם עושים כשאני לא בבית...

ברוב הימים אני יוצאת לפני שהם מגיעים וחוזרת אחרי שהם הולכים. בימים שאני פה אני משתדלת למצוא תעסוקה שתוציא אותי מהבית ותרחיק אותי מהשהייה המשותפת בחלל המלוכלך הזה.
אחת התעסוקות המועדפות עלי זה ללכת לבנק להוציא כסף, מאחר ויש חוקים של החזקת מזומנים בבית זה סיפור להוציא סכומים גדולים מהבנק וממילא בכל משיכה מעל ל10,000 ש"ח יש עמלות מפלצתיות, אני מושכת סכומים של עשרת אלפים ש"ח בכל פעם ולפעמים מוציאה גם מהכספומט את הסכום המקסימלי האפשרי.
כבר סיימתי לשלם לקבלן שבנה את שלד הממ"ד העברתי לנקה 7 (שהיא זו שמשלמת לקבלנים את המשכורת, אני לא מתעסקת עם זה בכלל) את מלוא הסכום של הקבלן שעושה את הגימורים בממ"ד ואת כל העבודה במטבח ואת רוב הסכום לנגר שבונה את המטבח. שילמתי כבר על המרצפות, אריחי המטבח והברז.
נשאר לי לשלם לנקה 7 עצמה ולשלם את עלות השיש והכיור וחלון הזכוכית של הממ"ד.
גם זה יוצר לחץ לא קטן, כי העלויות כרגע הן בערך 30,000 ש"ח מעבר למה שתכננתי, מה שישאיר אותי ממש על הקשקש מבחינה פיננסית בחודשים הבאים, עד שאתחיל להתאזן. הרבה הרבה מעבר למה שחשבתי והיו רגעים שחשבתי שלא אצליח לעמוד בעלויות.

אני לא יכולה לבשל בכלל בבית. למרות שתכננתי שאצליח והשארתי לי בהישג יד כלים לבישול וכלי אוכל, למעשה אין לי משטח עבודה, אין  לי מים זורמים זמינים, זה חתיכת תיק ללכת למקלחת בשביל מים והכל מלא מלא אבק.
הקטנה הכינה לי מרק קובה שהוא ארוחה בפני עצמה, כמובן שמיד גיליתי שאין לי מצקת למרק בהישג יד, אבל מצאתי פתרון ואני משתמשת בקערית קטנה כמצקת.
כשנסעתי לנכדות הבאתי איתי מצרכים והכנתי לי שתי פשטידות ועוף עם תפ"א בתנור. כמובן שזה יותר מידי אוכל, ואני לא מצליחה להגיע אליו, כנראה שאצטרך להקפיא אותו.

אתמול אכלנו ארוחת שישי אצל הגדולה.
הבנות הנהדרות שלי הכינו את כל האוכל, והגדולה ובעלה אירחו את כולנו. היה ערב מקסים ונעים, כוכי ויוספה היו בעננים שכולם באו אליהן הביתה והיו נהדרות כל הערב.
אני הבאתי עוגיות קנויות של קונדיטורית שמוכרת אצלנו בימי שישי ואת חמותי. ככה הרווחתי איתה זמן איכות באוטו בדרך הלוך וחזור. ויכולתנו לדבר, היא ואני בלי הסחות הדעת של שאר המשפחה. 
חזרתי הביתה עם לזניה וחלה שהכינה לי האמצעית, שתיהן נחתכו ונכנסו ישר למקפיא. זהו, נראה לי שיש לי אוכל עד סוף השיפוץ...

אז מתי יגמר השיפוץ?
נקה 7 אומרת שבעוד שבועיים, אני מניחה שלפחות שלושה.
אמנם הדברים מתקדמים בקצב טוב ודבר נבנה על דבר. היא לוחצת על הנגר שיסיים את המטבח בתוך שבועיים ומקווה שבסוף שבוע הבא כבר יוכלו להתקין את הארונות, אחר כך השיש והכיור והפינישים.
בנתיים אין לי חלונות בבית. כלומר אין לי את חלון פינת האוכל וחלון המטבח.
נקה 7 התעקשה לעשות חלונות גדולים ואני חייבת להגיד שהיא צדקה ודייקה במיקום ובגודל, ככה שאני לא מרגישה חשופה מידי, אבל בהחלט נכנס הרבה אור והרבה ירוק מהחוץ. אני רואה שזה יהיה יפה מאד וישדרג את הבית.
אבל בנתיים היו שני לילות שבהם כיסו את חורי החלונות בניילון שחור. הלילה הראשון היה נקודת משבר.
כשהבנתי שאני נשארת בלילה בבית שהוא למעשה פרוץ כי מלבד הניילון לא באמת היה מחסום בכניסה לבית ממש הרגשתי תחושת חוסר בטחון.
דיברתי עם נקה 7 ואמרתי לה שאי אפשר להשאיר ככה בית שגרים בו ושאני מבקשת שיסגרו את החלונות עם לוחות גבס או משהו דומה בעיקר בסופ"ש. גם מבחינת תחושת בטחון, גם מבחינת מזג האויר. ואכן הקבלן התקין לוחות גבס שיסגרו את החלונות בסוף השבוע.
ביום ראשון יבואו למדוד את הפתח בקיר על מנת לחתוך שיש מתאים לתחתית החלון ואחרי שיתקינו את השיש ימדדו את הפתח להתאמת חלון. מה שאומר שיקח זמן עד שיהיו לי חלונות של ממש.

יש לנו דיונים על צבע והם הולכים ככה:
נקה 7 - אפשר להשתמש פה בלבן פנינה, או לבן אורז. יש גם אפשרות ללבן שבור או מט, מה את אומרת?
אני- נשבעת לך שאני לא רואה את ההבדל...
נקה 7 - הנה תראי אותם אחד ליד השני, את רואה?
אני- כן, אבל אני לא אראה את זה כשזה לא יהיה אחד ליד השני... תקשיבי, לכי על מה שנראה לך, אני סומכת עלייך. תתפרעי בלבן שאת בוחרת.

בסך הכל יש לה עין טובה וחוש אסתטי מפותח ואני סומכת עליה. היא החליטה שתצבע גם את כל הסלון בסיום השיפוץ ואני עוד מנסה להתאושש מההצהרה שלה שזה יקרה. אני רק רוצה שילכו מפה כבר כולם. אבל היא בהחלט מוכיחה את עצמה.
אני חלוקה עליה בנושא האור. היא אוהבת אור לבן חזק ואני ממש לא אוהבת להסתנוור , היא התקינה לי גופי תאורה שעושים לי הרגשה של חדר ניתוח, ואני אבקש ממנה למצוא פתרון כי זה לא נעים לי.

מראה אופייני לשיפוץ, קיר שהיה ואיננו עוד, רצפות מוחלפות, מטאטא סולם, לכלוך.