טסט לאוטו

השבוע עשיתי יום כיף עם הגמל. מה זה יום כיף? לקחנו את האוטו שלי לטסט.
מאז שהגמל הבין שאני מעדיפה לשלם למוסכניק כדי שיקח את האוטו שלי לטסט, הוא הציע לבוא איתי. למען האמת הוא הציע לקחת בשבילי את האוטו לטסט, אבל לא נראה לי הגיוני לטרטר אותו ככה, למרות שהוא אוהב לעשות את זה ואין לו בעיה. 
אני לא אוהבת מכוני רישוי ומוסכים ומשתדלת להפחית בביקור בהם ככל שאוכל, אבל לנסוע עם הגמל זה אחרת. 

כשמגיעים למכון הרישוי אנחנו מתחלפים והוא נוהג את מסלול הטסט, אני מפחדת מהבור וגם מהחלק הזה של הגלגלים המסתובבים. לא שאני לא יכולה להתמודד, עשיתי את זה כבר לא מעט פעמים, אבל הבנתי שמתייחסים לנהגים גברים אחרת אחרי שפסלו לי טסט לאוטו פעם אחת על מגבים ופעם על מדבקה כלשהי. 

מאז שהתחלתי לשלם למוסכניק שיעשה את זה, זה פשוט לא קורה. וגם לא כשאני עם הגמל.

כשהתחלנו לדבר על היום לטסט, החלטנו שנעשה מזה יום בילוי, אבל כזה שהגמל יוכל לחזור בזמן הביתה להדלקת נר ראשון עם המשפחה.
בהתחלה חשבנו לעשות יום ספא במקום שקרוב למכון הרישוי, אבל יום לפני הגמל אמר שאם לא סגרתי עדיין, הוא מעדיף לדחות את זה ליום אחר והציע שבמקום זה נסע לטיול בצפון.
אני רציתי לנסוע לצפון מאז התחלת הפסקת האש, אז זה התאים לי ממש, מה גם שהתקשרתי לספא והם אמרו שיחזרו אלי לתאם תור ולא חזרו. אז יצא מצוין. הגמל הציע את אגמון החולה, ואני, שבכלל לא בטוחה שביקרתי בו אי פעם, קפצתי על הרעיון.

וככה יצא שהוא הגיע אלי בבוקר מוקדם, שתינו קפה עם עוגה שהכנתי לו ויצאנו לדרך.
הגענו למכון הטסטים לפני הפסקת הבוקר שלהם, שזה ממש מוצלח, כי לפני שנה הגענו בול להפסקת הבוקר ויצא שישבנו עוד חצי שעה רק בהמתנה שיסיימו את ההפסקה. והפעם כל ההמתנה והטסט לקחו רבע שעה.
כשסיימנו שם, יצאנו לדרך, עצרנו לארוחת בוקר קלה של קפה וכריך באחד מבתי הקפה שמחזיקים גם ספרים להנאת הסועדים. 
הספר שהיה מונח ליידנו היה ספר בדיחות. לא התאפקתי ופתחתי אותו בעמוד רנדומלי, קראתי לגמל בדיחה שהיתה מצחיקה מרוב שהיתה ישנה ולא פוליטקלי קורקט, אחר כך קראתי לו עוד בדיחה או שתיים פחות מוצלחות והוא הקריא לי.
ואז הגיע האוכל, אז החלטנו להפסיק להרעיש בצחוק מתגלגל בבית הקפה והתרכזנו באוכל.

נסענו עוד שעה וקצת והגענו לאגמון החולה.
הכניסה ממש זולה, 10 שקלים לאדם. אבל מעבר לזה כל דבר, חוץ מלנשום, עולה שם כסף ולא מעט.
החלטנו להצטרף לסיור מודרך בעגלה עם טרקטור.
המדריכה שגם נהגה בטרקטור אמרה שהיא ממש מתרגשת לחזור לפעילות, אחרי הקורונה ואחריה המלחמה שלא אפשרו פעילות כלל, ושאנחנו בסך הכל הקבוצה השניה שלה מאז שחזרו לפעילות.
בסיור של שעה, ראינו עגורים ועופות מים אחרים, נהנינו ממזג אויר נהדר, לא חם מידי ולא קר מידי, ומכיוון שישבנו באיזור מוגן מרוח בעגלה, גם לא סבלנו מהרוחות החזקות. ההדרכה היתה מועילה ומענינת ולמדנו דברים חדשים.
השעה חלפה מהר מאד והתחלנו לחזור הביתה.

אמרתי לגמל שאני חושבת להחליף את האוטו שלי.
קניתי אותו בעסקה מעגלית לפני שהבת שלי עברה את ניתוח הלב שלה, לפני כמעט שלוש שנים. אני ממש אוהבת את האוטו הזה, אבל הוא צרכן דלק רציני ואני ממש רוצה רכב חסכוני יותר.
עכשיו זה זמן טוב להחליף אותו לפני שהערך ירד מאד וכל עוד הקילומטראז' שלו לא גבוה. אמרתי לו איזה רכב אני רוצה הפעם והיו לנו דיונים מענינים על איכויות של רכבים ואמינות שלהם, כמו גם על הצורה שלהם. 

למחרת הרמתי טלפון לסוכן הרכב שממנו קניתי את הסובארו שלי ואני מחכה שיחזור אלי כדי להגיד לו מה אני רוצה שיחפש לי עכשיו. בהתחלה חשבתי לחכות לסיום השיפוץ כדי לראות כמה כסף ישאר לי אם בכלל, אבל אם אוכל להמשיך באותם תנאי מימון, אז אני אסתדר.

והשיפוץ מה איתו?
הממ"ד בשלבי סיום. כבר ריצפו אותו והשחילו את חוטי החשמל. אפילו חיברו לרגע לחשמל וראיתי שהכל עובד.
נשאר לצבוע, להתקין חלון זכוכית ורשת ולחבר אותו לבית.
מנהל העבודה ביקש ממני לפנות עד יום ראשון את החדר הצמוד לממ"ד.
ואני חשבתי שזה לא יהיה משהו רציני, כי יש בו בסך הכל ארון עם כל מיני קשקושים, מייבש כביסה מקרר וזהו פחות או יותר.
לכן בחמישי כשחזרתי מהעבודה, החלטתי לעשות את זה צ'יק צ'ק. 
הצ'יק צ'ק הזה לקח לי שעתיים וחצי. מסתבר שגם בחדר שנראה ריק לגמרי יש כמויות לא נתפסות של שטויות שחלקן הגדול יכול, ואף הלך, לפח.
יש לי עגלול שמשמש את הנכדות כשהן מבקרות. מילאתי אותו בשקיות מלאות לפח ואחר כך עוד לקחתי ביד שתי שקיות אשפה מלאות.
כל מה שלא נזרק לאשפה פונה לארונות בבית ולחדר השינה לאורחים. אחרי שסיימתי כל הגוף כאב לי ברמות. הייתי צריכה לשכב במיטה עם כרית חמה ולנוח שעתיים לפני שיכולתי לקום ולהכין משהו לאכול.
שלחתי הודעה לבנות שמחר אין שחרורים לבנים ואין תירוצים, יש להם משימה להעביר את המייבש כביסה והמקרר מהחדר הזה לחדר האורחים.

הבנים אכן עשו את העבודה ופינו את החדר. נשאר בו רק ארון שיהיה מאד קשה להוציא מהחדר, אבל מנהל העבודה אמר שאשאיר את זה לו.
אז מחר יחברו את הממד לבית ובהמשך יפרקו את קירות המטבח, והארונות ירכיבו קירות חדשים ובהמשך גם ארונות חדשים.
אני מעריכה שזה יקח סביב החודש למרות כל מה שאמרה לי נקה 7 ואני נערכת לסיוט של לגור בבית מטונף מאבק ובוץ ללא מטבח.
רק המחשבה על לפנות את המטבח מעייפת אותי. אני ממש מקווה שאוכל לפנות את חדר האורחים מהציוד שיש בו עכשיו לפני שאצטרך לפנות את המטבח.
בעקרון זה אמור לקרות השבוע, אבל לא הצלחתי לדבר עם נקה 7 השבוע. היא היתה בהקרנות וכששאלתי לשלומה היתה כאובה מאד. אז עזבתי את הרעיון של לשאול אותה מה מתקדם. כבר אמרתי שידעתי שזה מחיר שאצטרך לשלם כשהחלטתי לקחת אותה למרות שבדיוק התבשרה על הסרטן שלה. ואני עומדת מאחורי זה. אמנם היא פחות זמינה ונגישה, אבל אני מסתדרת עם זה.
בסך הכל השיפוץ מתקדם. לא מהר כפי שנאמר לי, אבל מתקדם יפה. ובסוף זה יסתיים ויהיה מאחורי ויהיה לי מטבח חדש ונוח וממ"ד חדש ובטוח.
הבנות שלי כבר נערכות לארח את ארוחות הערב המשפחתיות הבאות, חמודות שלי.

משפחה של עגורים באגמון החולה.
זוג הורים ושני גוזלים בוגרים.