עדיין בשיפוץ

 אז לא עבר שבוע, עברו שלושה וחצי שבועות ושלד הממ"ד הושלם.
עכשיו עומדת לי מפלצת בטון צמודה לבית, נשאר עוד לעשות את כל הסיומים, את הטיח, הצבע, החשמל, הרצפה. את האיטום של הגג, וניקוי וסידור הסביבה.
את זה יכנס לעשות קבלן אחר שאיתו עובדת נקה 7. אני לא מתערבת לה בבחירות מי יעשה מה. כל זמן שזה נעשה...בשביל זה אני משלמת לה.
הקבלן היה ביום ראשון, ראה את הממ"ד ואמר שיתחיל את העבודה ביום חמישי או ראשון, אז תרגום קבלנית- עברית אומר שזה לא יקרה לפני יום ראשון. כאמור לא אכפת לי שזה לא ממשיך ישירות, באמת. מה שמפריע לי זה שמבטיחים משהו ולא עומדים בו. בנתיים יש לי כמה ימים נטולי פועלים, שזה ממש נחמד, אני יכולה לקום בבוקר בלי לפגוש גברים זרים מחוץ לבית שלי, אני לא צריכה לאסוף כוסות קפה, בדלי סיגריות ושאר טינופת שזרוקה בשטח כל יום. אף אחד לא קוטף לי פומלות ותפוזים מהעץ, אף אחד לא מפיל לי עציצים וחורץ לי את המדרכה. אין ספק שזו חתיכת עז שיצאה לי זמנית מהבית. ואין ספק ששלב השיפוץ הפנימי יהיה קשה פי אלף.
אבל אני כבר יודעת שאחר כך ההקלה תהיה כל כך גדולה, אפילו בלי קשר לשיפוץ.
בנתיים, אני אומרת לעצמי דברים כמו - מה את מנקה את הכיור במטבח? הרי תיכף הוא לא יהיה פה, אבל אני מנקה בכל זאת.

בשלב הבא של השיפוץ יכנס קבלן חדש לעשות את הגימורים בממ"ד ויהפוך אותו לחדר אמיתי. במקביל הקבלן הראשון יסדר את החוץ, יאסוף את הקרשים והלוחות, ינקה את השטח ממפגעים, יבצע איטום וימלא את התעלה שנשארה מסביב לממ"ד.
הקבלן החדש יחבר את הממ"ד לבית, ישבור את קירות הבניה הקלה ויחליף בבניה קלה חדשה וטובה יותר, יבנה לי מחסן חיצוני בגומחה שנוצרה בגלל הרחקת הממ"ד מהבית וארון בחלק הפנימי של המסדרון.
שזה משהו שבגללו אני שמחה שבחרתי את נקה 7 ושאני משלמת לה: היא פרקטית ויעילה וחושבת על דברים שאף קבלן גבר לא דיבר איתי עליהם.

לשמחתה של נקה 7 ולשמחתי, הבדיקה הפתולוגית של הסרטן חזרה והיא לא תצטרך כימותרפיה, אלא רק כדורים והקרנות. לא שההקרנות הן קלילות ונעימות, אבל הן פחות קשות מהכימותרפיה.
אני ממש מנסה לא להעיק עליה ולא להפעיל עליה לחץ. כן, אני יודעת שאני משלמת לה לעשות עבודה, אבל אני מאמינה שהיא עושה אותה, אולי אחרת ממה שהיתה עושה אם היתה בשיא כוחה, אבל זה מה יש ועל זה, במודע, חתמתי.
בגלל שאני גרה בישוב קטן שבו כולם מכירים את כולם, כבר שאלו אותי לא מעט אנשים לגבי הבניה והתייעצו איתי, ואני ממליצה עליה לכולם, בתקווה שתצא לה מזה עוד עבודה.
בגלל שאנחנו מי שאנחנו, הספקנו כבר לדבר על דברים מאד אישיים והבנתי שהיא לקחה כמה פניות לא נכונות בחיים בכל מה שנוגע לכספים והיא כנראה תצטרך לעבוד גם אחרי הפנסיה, אז אם אני יכולה לעוזר לה במשהו, אני שמחה.

הלו"ז כרגע הוא שבתחילת שבוע הבא, עוד כארבעה ימים, יגיע הקבלן החדש ויתחיל בגימורים ובמקביל הקבלן הראשון יעשה את הסיומים שלו.
כשבוע וחצי- שבועיים אחר כך יתחילו את המטבח, עוד אין לי לוח זמנים של כמה זמן הוא אמור להמשך, אבל הכוונה היא שזה ילך מהר. 

קניתי כבר מאוורר תקרה לממ"ד ואני אצטרך לקנות גם מדיח כלים חדש למטבח החדש, כי יש לי מדיח כלים צר, שזה מה שהיה לדיירים הקודמים ולכן נאלצתי להסתדר עם מדיח צר. לא שזה כל כל נורא, אבל במטבח החדש כבר יהיה מדיח רגיל.
את שתי הקניות האלה אני עושה עם תווי שי.
יש לי לא מעט כסף בתווי שי, כי אני כמעט אף פעם לא משתמשת בהם, בטח לא לקניית אוכל. 
זה נראה לי בזבוז נוראי לקנות בהם אוכל. ההרגשה שלי היא שאם זו מתנה, היא צריכה להיות כיפית ומשמחת כמו מתנה ולא קונים בהם משהו שיאכל או יזרק לפח.
בתווי השי הראשונים שקיבלתי לפני מעל עשרים שנה, קניתי שולחן פלסטיק של כתר וכסאות והוא עדיין משמש אותי (כרגע משמש את הפועלים כשהם יושבים בחוץ). 
מאחר ואני לא מקבלת סכומים מטורפים בתווי השי, אני פשוט שומרת אותם בארנק והם מצטברים, פעמיים בשנה נוספים עוד תווים והסכום המצטבר גדל בלי שאשים לב.
רק כשרציתי לבדוק כמה כסף יש לי, הבנתי שאני יכולה לקנות מאוורר תקרה ומדיח כלים בתווים ואולי גם ברז למטבח, אם זו לא מתנה שווה, אז מה כן?

מה שכן, אחרי שזה יגמר, אני לא רוצה לשמוע יותר על שיפוצים בחיים שלי.

וזו הכלבה החדשה שהבת הגדולה שלי אימצה. היא רצתה כלב קטן, מעל גיל שנתיים.
זאת גורה טמבלית, וקטנה היא לא. היא מתוקה ברמות ופה בבלוג נקרא לה זהבה.