שלא תבינו לא נכון, זו וואחד יציקה, בערך מטר של בטון, אולי קצת יותר( לא כולל את היסודות). משם הדברים התנהלו בעצלתיים, התחילו להכין את הקירות ליציקה, ואז המהנדס, שכנראה נמצא ביריבות עם הקבלן, הודיע שצריך להחליף את דלת הממ"ד המתוכננת לדלת חדשה לפי תקן חדש, דלת עמידה לרסיסים, או משהו.
כמובן בתוספת עלות של 5000 ש"ח.
זה ממש הרגיז אותי, כי הרי נשלחה תוכנית בניה לפיקוד העורף ואושרה, אז מה עכשיו ממציאים לי עוד המצאות?
אמרתי לנקה 7 שאני לא מוכנה שכל כמה ימים ימציאו עוד דברים וינפחו את ההוצאות. גם ככה נוספו לי 15 אלף שקל, בגלל שמיד כשהתחילו לעבוד גילו שאי אפשר להצמיד את הממ"ד לבית וחייבים מסדרון שיהיה תוספת בטון ברזל וכמובן כסף. כאילו לא בדקו את הבית לפני העבודה התוכניות ולא ידעו שהקיר הוא קיר בניה קלה, הרי דיברנו על ההחלפה של הקיר כחלק מהשיפוץ.
היא אמרה שהוא לא יאשר את הממ"ד, ואני שאלתי מה המשמעות של זה. האם הממ"ד לא יגן עלי? כי הרי רק לפני חודשיים שלושה הוא אושר לפי התוכניות שכללו דלת ממ"ד רגילה,ואני לא גרה על קו הגבול שיש בו סכנה של נסיון פריצה לממ" ד כמו הזוועות שקרו בעוטף. הדלת החדשה היא גם דלת כבדה מאד וקשה לתפעול, ואמרתי לה שלא מתאים לי פיזית מאבק בדלת ששוקלת 250 קילו. היא אמרה שתדבר עם המהנדס ובסוף הודיעה לי שהצליחה לשכנע אותו לחזור בו.
אז עכשיו מחכים שיגיעו חלון הממ"ד והדלת ואז יציבו אותם ויצקו את הקירות ואחר כך אחר כך גם את התקרה.
כרגע הבטיחו לי שיציקת הקירות תהיה ביום שני, נחכה ונראה.
השבוע היו לי שתי חוויות שונות מאד עם הנכדות.
ביום שלישי נסעתי להוציא אותן מהגנים, היה יום קר מאד ולא רציתי להסתובב איתן בחוץ, מה גם שיוספה שהתחילה ללכת סוף סוף, לא היתה מוכנה לנעול את נעלי הצעד הראשון שאמא שלה קנתה לה. הבטחתי שאנסה לשכנע אותה לנעול, אבל מייד כשראיתי את הנעליים הבנתי שהן כנראה קטנות ולוחצות לה ואין טעם להשניא עליה נעליים.
כשהושבתי אותה בעגלה היא כעסה ובכתה ורצתה לידיים. אבל זו דרך ארוכה מידי והיא כבדה מידי בשביל ידיים, אז התעקשתי על הטיולון והיא בכתה וזרקה את עצמה שוב ושוב. בסוף נרגעה קצת והצלחנו להגיע הביתה, ואז לקחתי אותה על הידיים פנימה והיא לא רצתה לרדת מהידיים ולא רצתה כלום ופשוט בכתה בלי סוף.
רציתי לאפות איתן קאפקייקס, וכוכי ממש חיכתה לזה, אבל גיליתי שחסרות ביצים ולא הצלחתי לשכנע את יוספה לגרוב גרביים וללכת לקנות ביצים.
כוכי הרגישה והמדהימה ניסתה להציע לאחותה מוצץ או מים או עוגיה... איזו ילדה מיוחדת היא.
הבכי הלא נגמר הזה היה מורט עצבים ומצאתי את עצמי כועסת על יוספה ואז כועסת על עצמי.
בסוף שלפתי מהתיק קינדר בואנו ונתתי לשתיהן. וזה היה רגע של תפנית, קצת סוכר וקקאו בהחלט יכולים לפתור מצוקות וקשיים. אחר כך ישבנו על השטיח ובנינו מגדלים עם צורות פלסטיק עם מגנטים שיש להן. ושתיהן היו שמחות ועליזות כשאמא שלהן חזרה הביתה. אני הייתי מותשת וקיוויתי שביום שישי יהיה טוב יותר.
ביום שישי חגגנו לגדולה יום הולדת שלושים, למרות שלאף אחד אין מצב רוח לחגיגות, היתה אוירה טובה. הגדולה שהרבה פעמים מגיעה במצב רוח לא משהו בימי שישי, היתה במצב רוח מצוין וגם הבנות שלה היו נהדרות.
יוספה כבר הסכימה לנעול נעליים (מהנעליים הישנות של כוכי) וצעדה בבית כמו רובוט קטן, היא היתה במצב רוח מצוין, שיחקה עם הדודות שלה והיתה מקסימה.
היה ערב נהדר.
היום האמצעית שנשארה לישון והקטנה דיברו על זה, והקטנה החכמה אמרה שהיא רואה מתאם בין המצב רוח של הגדולה לזה של יוספה. צודקת.
הגמל היה חולה כל השבוע, אבל לא מיהר ללכת לרופא כי היתה לו עבודה. בסוף, כשהלך, אובחן עם ברונכיטיס וקיבל סטרואידים ואנטיביוטיקה, עכשיו הוא משתפר. הוא ינוח בשבוע הקרוב ויתחיל לחזור לעצמו.
אנחנו מדברים כמעט כל יום בטלפון שיחות ארוכות של שעה ויותר.
והוא כבר מחכה לפעם הבאה שיבוא אלי, אין לו סבלנות לחכות לסופש והוא הודיע שיבוא לראות את היציקה של הקירות מתי שיצקו.
הוא מאד דואג שהבניה תלך כמו שצריך ושלא יהיו תקלות ושאני אהיה בסדר, ומשתדל להשמע לא מתערב, כי זה שלי ולא שלו, אבל אני מודעת לזה, אז ממש לא אכפת לי שיבוא אם זה מה שהוא רוצה. למרות שאני אהיה בעבודה בזמן הזה.
הגמל היה מאושר לראות את התמונה הזו של ההכנה לחשמל. כל אחד והדברים הקטנים שגורמים לו אושר...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה