השיפוץ מזדחל

 אני פה רק להגיד שכלום לא התקדם.

אחרי שהקבלן הבטיח לי שתוך שבוע הוא מסיים את העבודה, שאולי יתעכב קצת בגלל הגשם, אבל יש לו נסיון וצ'יק צ'ק הוא מסיים ממ"דים, כי הנה הוא בנה בישוב קרוב 15 ממ"דים בבת אחת, הייתי צריכה להבין שאין שום צ'יק ושום צ'ק. 

בשני-שלישי ירד גשם, אז לא עבדו. אוקיי. מנהל העבודה אמר שיצקו ברביעי. ברביעי הגיע מנהל העבודה ועוד פועל ועשו את התפסנות שלפני יציקה. כשחזרתי הביתה הבנתי שהיציקה כבר לא תקרה היום, וראיתי איזו עבודת נמלים זו עבודת התפסנות. שאלתי את מנהל העבודה והוא אמר מחר. האמת? זה נראה ממש מוכן ליציקה, אז האמנתי לו. 

מחר הגיע, וכשחזרתי מהעבודה גיליתי שכל עבודת התפסנות כוסתה באדמה ושברי קלקר ולמרות שהתחילו להצמיד לוחות עץ ליצירת תבנית ליציקת בסיס הקירות, יציקת רצפה לא תקרה גם היום. 

המהנדס היה גם הוא במקום, אז הכנתי לו קפה וישבתי איתו כמעט שעה שבה סיפר לי סיפורים מסיפורים שונים על איך בגלל הדרישות של נקה 7 הכל התעכב כי היו צריכים ברזלים אחרים ולשנות את מבנה הממ"ד וכמה זה עולה לו ואיך הוא מפסיד עלי.

נתתי לזה לעבור לי מעל לראש ושאלתי בקשר להתקדמות. הוא הבטיח לי שמחר. יום שישי יגיעו לצקת את הרצפה ומשם זה כבר ירוץ. 

היום יום שישי, קמתי מוקדם והתארגנתי להתלבש לפני שאני מנקה את הבית, כי אם מסתובבים לי פועלים מסביב לבית, פחות מתאים לי להסתובב בפיג'מה. קצת התבאסתי שאין לי בוקר שקט ורגוע של התעוררות איטית כמו שאני אוהבת ביום שישי, אבל שטויות, העיקר שיבואו לצקת את הרצפה.

בחוץ היה שקט. מידי. כשיצאתי בשבע ציפיתי למצוא את מנהל העבודה שמגיע בשש וחצי ושותה קפה ראשון. אבל הוא לא היה בחוץ ולא היה סימן למכונית שלו או לאף אחד אחר.

חיכיתי עד שמונה ואז שלחתי הודעה לנקה 7 שאף אחד לא הגיע לעבודה היום. והיא שלחה לי הודעה קולית ארוכה שכן, זה נדחה לראשון כי עשינו שינוי בגודל ונדרש שינוי בברזלים, והמהנדס צריך לבוא לאשר ונכון ובאסה שלא הספיקה להגיד לי וכן הלאה 

זה כבר הרגיז אותי, כי את סיפור השינוי אני שומעת כבר מיום ראשון ואתמול דיברתי עם הקבלן שסיפר לי שעה כמה מסובך היה לשנות את הברזלים, אבל הנה הברזלים כבר פה ועובדים איתם ואמר שהיום יצקו את הרצפה. 

היא אמרה שנכון אבל התפתחה בעיה לא צפויה עם המהנדס ושהיא כעסה על הקבלן ושהוא יתקשר אלי. בשלב זה התקשרתי אליה ואמרתי לה שלא בא לי שימרחו אותי. אם יקח חודש שיגידו שיקח חודש, אבל לא סביר שיגידו לי כל יום שמחר יבוצע ולא יקרה כלום. היא ניסתה להרגיע אותי שזה קורה ויטופל שתמיד ההתחלה קשה ואחר כך זה רץ, והיא דיברה עם הקבלן וביום ראשון זה יקרה. את יודעת שצפוי גשם ביום ראשון? שאלתי אותה. והיא אמרה שאם זה טפטוף זה לא יפריע. אמרתי לה שאין לי ערובות לעוצמת הגשם וסיימתי את השיחה. 

ואז התקשר הקבלן להתנצל, ניסיתי להיות מנומסת אבל נראה לי שהוא קלט שאני עצבנית.  לא שזה עוזר לי להיות עצבנית, אבל נראה לי ששבוע של סבלנות זה די והותר. בנתיים אף אחד לא עובד ומקדם את הבניה, אבל הפועלים השאירו ברזלים בכל השטח ושברי קלקר בתחתית הממ"ד וכמויות של בדלי סיגריות, כוסות חד פעמיות ופחיות קולה זרוקות. 

הם גררו את הברזלים דרך רחבת הבטון בכניסה לבית שלי והשאירו חריצים בבטון מהגרירה ומחיתוך הברזלים. וכמויות אדירות של בוץ. זה ממש מבאס כי בימים הראשונים הם הקפידו להשאיר אחריהם נקי. 

את הבוץ שטפתי כבר אתמול, כי כל כניסה לבית מטנפת את כולו. את בדלי הסיגריות, הכוסות והפחיות אספתי וזרקתי לפח. והעמדתי פח גדול בקרבת השולחן שהם יושבים לידו בתקווה שיבינו את הרמז. 

נראה מה יקרה ביום ראשון. איבדתי את האופטימיות אחרי שבוע ללא תזוזה. ועוד לא הגעתי לחלק המזעזע של השיפוץ כשהפועלים יכנסו לבית שלי... 

צילום מלפני יומיים, כשעוד האמנתי שממש מחר יצקו את הרצפה והתפעלתי מעבודת התפסנות המוקפדת 

מאז אתר הבניה נראה כמו הצרות שלי, והצרות שלי מאד לא פוטוגניות