אז החתונה מאחורינו.
נשאר השיפוץ והניתוח.
נתחיל מהשיפוץ, מי שרוצה להיזכר הפרטים העיקריים כתובים פה .
אמ"לק - קיבלתי מעט כסף בירושה מאבא שלי, החלטתי לבנות איתו ממ"ד ולשפץ את המטבח, מה שיעלה לי לפחות כפול מהירושה. המעצבת המפקחת על הבניה בדיוק התבשרה שהיא חולה בסרטן שד, אבל הודיעה לי שהיא לא יכולה להפסיק לעבוד כי היא עצמאית ובעלה מובטל.
היא הגישה את תכנית הממ"ד לאישור פיקוד העורף, אני הגשתי למועצה המקומית, קיבלנו אישורים של שניהם, אבל אז עלה נושא הביטוח.
הישוב שאני גרה בו דורש שהקבלן יהיה מורשה ומבוטח, שאלה שני דברים שלא מעט קבלים מהמגזר לא ניחנים בו, כולל הקבלן שאתו היא רוצה לעבוד. ומאז יש מעין מחול שדים, היא מנסה לשכנע אותי שאף פעם לא עושים ביטוח ואני אומרת לה שבלי ביטוח זה לא יקרה.
עכשיו היא מצאה איזה סוכן ביטוח שמסכים לבטח את הבית שלי, על שמי, לנושא הבניה לתקופה של 3-6 חודשים כולל פגיעות צד ג' כולל נזקים לתשתיות או לבית שלי. ביקשתי ממנה את חוזה הביטוח כדי לקרוא ולראות אם אני מסכימה לו וכמובן לדעת כמה זה יעלה והיא עדיין לא החזירה לי תשובה. כמו כן אמרתי לה שאני לא מוכנה לשלם לבד את עלות הביטוח שנראה לי כמו דבר אלמנטרי שקבלן צריך לעשות וסיכמנו שהעלות, של כמה אלפי שקלים, תתחלק בין הקבלן ,לבינה ולביני. סבבה, אם הוא ישלם את זה לבד, ממילא הוא יגלם את העלות במחיר, אז ככה נתחלק.
ולכן, כרגע הכל מחכה לסידור נושא הביטוח, כי לפי התוכנית המקורית, היו אמורים להתחיל את השיפוץ בתחילת השבוע הזה, אחרי החתונה. כלומר הייתי אמורה להיות לפחות ארבעה ימים לתוך האירוע. לא קרה עדיין.
והניתוח - יש לי תאריך לעוד שבוע וחצי, שזה אחלה כי אני ממש רוצה להיות כבר אחריו.
ניסיתי למצוא קבוצות של בריאות האשה בפייסבוק ולשאול נשים שעברו את התהליך על חוויות שלהן מהניתוח וההחלמה ממנו, אבל לא מצאתי. כלומר, מצאתי קבוצה אחת מקצועית שרק אנשי מקצוע עונים בה וזה לא מה שחיפשתי, אני רוצה חוויות אישיות, את הדברים שאף רופא לא שומע כי הוא לא נמצא עם האשה בביתה בתקופת ההחלמה. וחוץ מזה, רופאים נוטים לזלזל בכאבים וסבל של נשים, ועוד חוץ מזה, כל הרופאים הגברים שפגשתי, אין להם רחם, אז כמה הבנה אמיתית יכולה להיות להם?
מצאתי עוד קבוצה שדורשת שאני אפרט לה את פרטי הגלגול הנוכחי והגלגול הקודם כדי לקבל אותי לקבוצה. חוץ מפרטי כרטיס אשראי הם רוצים שם הכל. שבאופן עקרוני אני לא אוהבת למסור פרטים אלו אבל חשוב לי לקבלעוד חוות דעת לכן פרטתי.
פרטתי הכל ועדיין לא הכניסו אותי.
אז עשיתי מה שאני יודעת לעשות ותשאלתי מטופלת שלי שעברה את הניתוח לפני חודש וחצי. לא אמרתי לה שאני מועמדת לניתוח, פשוט התעניינתי בתקופת הניתוח וההחלמה, והיא סיפרה לי בשמחה, וככה שתינו הרווחנו, היא מצאה מקום לפרוק ולספר ואני קיבלתי מידע.
כשהתקשרתי לזימון תורים של בית החולים, לקבל את תאריך הניתוח, הפקידה מסרה לי תאריכים מעט שונים מאלה שקיבלתי לפני כמה ימים במכתב מסודר. והייתי צריכה לשנות את ימי חופש המחלה שביקשתי, ואני צריכה לבקש מראש כדי שיסדרו לי החלפות.
הכל הסתדר בצורה טובה, או יסתדר בצורה טובה, אני מקווה.
לפני יומיים, התקשרה אלי הפקידה מזימון התורים ושאלה אם קיבלתי את מכתב הזימון לטרום ניתוח ולניתוח. עניתי שכן והתכוננתי לדקלום של הימים שבהם אני מוזמנת ולכך שאסכים אומר תודה ואסגור את הטלפון.
אבל אז היא פצחה בנאום בנושא האפשרות לבצע את הניתוח בבית חולים רפאל בתל אביב. רעיון שאותו העלה הרופא כשהלכתי למרפאה האונקו גניקולוגית ואז גם אמרתי לו שאם התור מהיר יותר שם, אין לי בעיה לנסוע עד תל אביב בשביל ניתוח.
הנאום של הפקידה הילל ושיבח את הניתוח בתל אביב, וכמה נפלא שאדע מי הרופא המנתח, מה שלא תוכל להבטיח לי בבית חולים הציבורי, ושיהיו לי שם תנאים נהדרים של בית חולים פרטי וכמובן שאני לא אשלם על זה.
בשלב זה נעשיתי חשדנית, כי השבחים וההילולות היו טיפה מוגזמים, לכן אמרתי לה- ברור שאין לי בעיה, אבל על איזה תאריך מדובר?
היא נקבה בתאריך שמוסיף עוד חודש להמתנה לניתוח ואני קטעתי אותה ב- לא! חד משמעי ונפרדנו לשלום.
אין לתאר את ההתנהלות הזאת. לו היו מציעים לי את בבי"ח רפאל לפני שקיבלתי תור לבי"ח המקומי, מילא. אם לא היו תורים במקומי וברפאל כן, מילא. אבל להציע לי תאריך מאוחר בחודש, אחרי שהרופא ציין שהוא רוצה שהניתוח יבוצע תוך 4-6 שבועות ואחרי שכבר יש לי תאריך למועד שהוא בטווח אותו קבע הרופא? זה כבר מגוחך.
השבוע עשיתי בדיקות דם וא.ק.ג. ותרבית שתן שיצאה לא הכי מוצלחת, אז אחזור עליה, כי אם לא תהיה תקינה לא ינתחו אותי.
אני משתדלת לא לחשוב על הסכנות שבניתוח ולהיות חיובית ואופטימית.
בנתיים סיפרתי לבתי הגדולה בלבד. דיברנו בטלפון ואני התנצלתי שאני מבשרת לה בשיחת טלפון, אבל אני לא רואה שנצליח לשבת רק אני והיא פנים אל פנים בלי הבנות שלה, והיא חיזקה אותי ואמרה שטוב שסיפרתי. והבטיחה שתבוא לבית החולים ושאני לא צריכה לדאוג לעזרה עם הנכדות, הם יסתדרו והכי חשוב שאהיה בריאה.
אני מודה שקצת חששתי מהשיחה איתה, כי חמותה עברה את הניתוח לפני מספר חודשים והבת שלי קצת זלזלה בזמן שלוקח לחמותה להתאושש מהניתוח, והשוותה להחלמה שלה עצמה מניתוח לב פתוח... להפתעתי היא היתה מאד תומכת.
לקטנה אני אספר היום בערב, היא אמרה שתבוא לבקר. ולמעשה אותה אני אצטרך יותר מכולם, כי היא גרה הכי קרוב ותצטרך להשגיח על הכלבים ולישון איתם וכנראה גם תצטרך להסיע אותי ולקחת אותי מבית חולים. לתגובה שלה אני חוששת מסיבות אחרות, היא סופר רגישה ומחוברת אלי ואני חוששת שהיא תיבהל ותדאג נורא. אני צריכה לשים לב שאני מספרת בלי נימת דרמה שנוהגת להתגנב לסיפורים שלי.
לאמצעית אני לא מספרת בנתיים. היא תטוס ביום א' לירח דבש, או יותר נכון שבוע ריבה, אז הבשורות יחכו עד שתחזור, לא בא לי לחרב לה את הירח הדבש. גם היא סופר אמפטית ודואגת ולא בא לי להעמיס עליה מטען חורג.
ולגמל אני אספר רק ממש לפני, יומיים שלושה מקסימום. אני מכירה את התגובות שלו למצבי בריאות שלי ושל קרובים לו ואין לי כוונה לגרום לו למצוקה לא הכרחית בטרם עת.
מה שכן, אני צריכה לנשוך את הלשון שלא יפלט לי כלום בשיחות הרגילות שלנו.
כשדיברנו על הסרטן שלו שהתפרץ בנסיעה המזעזעת לאילת והוא אמר שהוא הצליח להציל את האשך שלו שהיה מועמד לכריתה, התאפקתי לא להגיד לו שלי הולכים להוציא את הכל. שחלות (שהן המקבילה ההומולוגית הנשית לאשכים) את הרחם, את צוואר הרחם, את החצוצרות ובלוטות לימפה.
כשדיברנו על החופש שהוא רוצה לעשות איתי בקפריסין בספטמבר אוקטובר, כמעט אמרתי לו שזה תלוי במתי אחלים מהניתוח, אבל הצלחתי לעצור את עצמי וביקשתי שיתאם איתי הכל מראש ושלא ירוץ ויקנה כרטיסים בלי לדבר איתי. כמובן שזה היה מטומטם כי הוא לא היה עושה כזה דבר.
החברים והחברות שלי שיודעים על הניתוח מתחננים שאגיד להם מה אני צריכה מהם ומתי.
ואני, אם זה היה תלוי בי הייתי נוסעת לבית חולים לבד וחוזרת לבד. לא בא לי שאף אחד יבוא.
מודה שאני עדיין משתעשעת ברעיון פשוט לנסוע לבד.
מה שכן, המטופלת ששאלתי על הניתוח שלה, סיפרה שלקח לה שלושה שבועות עד שהכאבים נרגעו והיא הרגישה טוב, ולכן אני שמחה שהודעתי על שלושה שבועות חופש מחלה. אפילו אם ארגיש טוב מוקדם יותר, יש לי כל כך הרבה ימי מחלה לא מנוצלים שלא יקרה כלום אם אשתמש בהם.
 |
| מנחם הקטן, כי כולם צריכים נחמה מידי פעם. |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה