טרום ניתוח - טרום בניה

 שני הנושאים שמעסיקים אותי עכשיו.
בבניה, יכול להיות שסוף סוף נושא הביטוח מגיע לידי סיום, שזה למעשה מה שמעכב אותנו.
מסתמן שאני אעשה את הביטוח שהם ישתתפו בעלות הביטוח. המפקחת-מעצבת אומרת לי שלהם זה עולה יותר ואני אומרת לה שזה משהו שהקבלן היה אמור לעשות ולא אני...
היום העברתי עוד כמה אלפי שקלים לקבלן על שליחת התוכניות ועלות אישור הבניה, עד כה שילמתי כבר קרוב ל10,000 ש"ח ועוד שום דבר לא קרה, אבל זה לא יורד לטמיון כי אני יכולה להשתמש באישור הזה עם כל קבלן שאעבוד איתו. והתשלום הקודם היה לחברת הנדסה שבודקת שהממ"ד עומד בתקן וגם איתם אוכל לעבוד עם כל קבלן.
המפקחת-מעצבת נקרא לה מעכשיו נקה 7, שיתפה אותי שיש לה טרום ניתוח בעוד יומיים ושכנראה הניתוח יהיה שבוע אחר כך. שמחה בשבילה שזה מתקדם, מקווה שהיא תרגיש טוב מספיק כדי לעשות את עבודת הפיקוח אם אכן נתחיל סוף סוף בבניה.

לי היה טרום ניתוח היום.
קיבלתי מבית החולים אסופת דפים שכמעט אפשר לקרוא להם ספר, ובה רשימת דרישות של דברים שאני צריכה להכין ולהביא טרום הניתוח.
בדיקות דם עשיתי והן היו אחלה.
תרבית השתן השניה שעשיתי, היתה סבירה עוברת את הרף הנדרש, אז לא אכפת לי שהיא לא מושלמת.
עשיתי א.ק.ג. שהיה מצוין
הבאתי אישור על קבלת שתי מנות דם שהיה כתוב שצריך להביא, אבל שינתחו אותי גם בלי אישור כזה.
הבאתי סיכום מצב בריאות מהרופא שאני עובדת איתו, כי הרופאה שלי כנראה היתה בחופש.
ואת מכתב ההזמנה הארוך.

קבעו לי הגעה לשעה שמונה בבוקר שזה נראה לי סופר מוקדם, כי הרופאים מגיעים בערך בשעה הזו, אבל מי אני שאתווכח.
אחרי ההודעה על השביתה הכללית במשק, קצת חששתי שאולי טרום הניתוח יתבטל לי בגללה, אבל החלטתי להגיע לבית החולים, ומקסימום לחזור הביתה. לא חשבתי שאצליח לדבר עם מישהו בטלפון לפני זמן ההגעה המתוכנן שלי.
בשמונה אפס אפס הגעתי למחלקה, אחרי שהגעתי לחניה של בית החולים רבע שעה קודם ועוד הספקתי ללכת לקנות קפה דוחה של בית חולים.
חיכיתי למזכירה הרפואית של המחלקה כמעט רבע שעה עד שהגיעה. 
למתי הזמינו אותך?
לשמונה
לא לשמונה וחצי?
לא.

היא לקחה ממני חלק מהניירת המסועפת שאיתה הגעתי ואמרה לי לשבת בפרוזדור שבין המחלקה למיון נשים וכשהרופאה תגיע, היא תקרא לי.
חיכיתי עד רבע לתשע.
בנתיים נשים באו והלכו, נכנסו ויצאו, נקראו בשם ורק אני יושבת כמו עציץ ומחכה.
אתם יכולים רק לנחש כמה שנהניתי מזה.
ברבע לתשע עברה אותי בהליכה מהירה אחות שאני מכירה, אז קראתי בשמה והיא באה לשבת איתי ולשאול מה נשמע.
שוחחנו שיחה נחמדה של שתי דקות ואז הגיעה הרופאה וקראה לי.

היא עברה על בדיקות הדם שלי, שאלה שוב את כל השאלות ששאל הרופא בביקור במרפאה האונקו גניקולוגית (למעשה זה אפילו היה אותו חדר) ביררה אם אני יודעת למה אני הולכת אם הסבירו לי מה הוא הניתוח ומה הוא כולל. החתימה אותי על הסכמה לניתוח ובזאת תם הטקס.
שולחתי למזכירה הרפואית והביתה.

רגע, אמרתי, אני לא אמורה לראות מרדים? אחות? משהו?
לא לא, בשביל זה את באה בשבוע הבא יום לפני הניתוח.
ומתי אני צריכה להגיע בשבוע הבא? במכתב כתוב עשר בבוקר, אבל אני מבינה שמה שכתוב במכתב לא בהכרח קשור למציאות.
תבואי בעשר.
אבל למההההההה????
כי צריך כל מיני דברים כמו קבלת אחות ואולי עוד בדיקות ורופא מרדים...
אז למה לא לעשות הכל ביום אחד? למה לא לעשות את זה היום?
עושים את זה בשבוע הבא.
אז אני יכולה להגיע לקראת אחר הצהריים? ממילא הרופא המרדים לא מגיע לפני אחר הצהריים..
נכון, אבל תבואי בעשר.
מתי הכי מאוחר שאפשר?
באחת עשרה.
אהההההההההההההההההההההההההההההההההההההה!!!!!!!!!!!!!!!!(בלב).

טוב, אז נגזר עלי לבזבז יום שלם (יממה!) בבית חולים הצורה הכי מיותרת שאפשר. סתם, הכי סתם.
תכננתי לבוא עם הקטנה שיש לה מרפאת כאב אחר הצהריים באותו היום, שתעצור לי ליד בית החולים ותמשיך לעניניה, אבל זה לא יסתייע כנראה.

לקטנה סיפרתי על הניתוח בשישי בערב, הזמנתי אותה במיוחד, כי ראיתי שאנחנו לא מצליחות להפגש בשקט.
כמובן שהיא נלחצה בהתחלה, אבל אחר כך נרגעה קצת כשראתה שאני מאד רגועה.
היא אמר שטוב שלא דחיתי את הבשורה עוד כי היא צריכה לדבר עם המנהל שלה בעבודה ולקחת ימי חופש להיות איתי. סוף סוף אני יכולה להחזיר קצת על כל האישפוזים שלי, היא אמרה.
היא מתכננת להיות איתי ביום הניתוח וביום לאחריו שבו אני אמורה להשתחרר כבר הביתה. היא ביקשה מהמנהל שלה לשמור גם את היום השני אחרי הניתוח כיום שבו היא עשויה להעדר והוא איפשר לה להעדר או לבוא לעבוד, כרצונה.
מבחינתי אני ממש לא רוצה שהיא תבלה ימים שלמים בבית חולים, אבל היא מתעקשת.
אני צריכה לדבר עם הנערה שהוציאה את הכלבים לטיול ביום החתונה שתוציא אותם ביום הניתוח וביום שלפניו, מעבר לזה הקטנה תהיה איתם ותישן פה בלילה איתם.

עכשיו, עם הדרישה של המחלקה שאגיע בעשר בבוקר, קצת התלבטתי מה לעשות. לנסוע באוטובוס זה קצת מסורבל, שני אוטובוסים עם תיק אשפוז, פחות בא לי. אז שאלתי את כוח הצלה אם תוכל להשליך אותי בבית החולים באותו היום, היא כמובן לא צריכה להשאר איתי, רק לשים אותי ולהמשיך לדרכה. היא אמרה מייד שכן. היא תסדר את זה ככה שזה יסתדר.

עכשיו נשאר לי לחכות שהאמצעית תחזור לה מירח הדבש כדי לספר לה, ולחכות שיגיע הסופ"ש לראות איך אני נפגשת עם הגמל כדי לספר לו. אני מעדיפה את זה על פני לספר לו בטלפון, כמובן.
עוד נשאר לארגן את המרפאה הכי טוב שאפשר להיעדרות לא קצרה. זה לא יהיה פשוט, כי בלעדי המרפאה פחות מתפקדת, אבל זה מה יש. זו הבריאות שלי, ואני צריכה ללמוד לשחרר.

ולסיום , אתם מוזמנים להשתתף בחידון המשפחתי ששלחה האמצעית: מצא את החתול!
דרגת קושי: תלוי אם אתם בעלי חתולים או לא.