כאמור את החגיגות חגגתי לפני.
נסעתי עם הגמל לאילת וזו היתה נסיעה ארוכה יותר מהרגיל ואחרת מהקודמות.
גרנו בדירת אירוח קטנה ונחמדה שהיתה בה מיטה זוגית אחת ולא היתה בה טלויזיה.
למרבה הפתעה, המחסור בטלויזיה לא היווה בעיה, אבל המיטה הזוגית הקשתה עלינו קצת. אף אחד מאיתנו לא ישן טוב כשהוא עם עוד מישהו במיטה, והפעם לא היתה שונה. גם השינה יחד וגם ההבדל התהומי במצבי העירנות שלנו.
לגמל יש שני מצבים, שינה ועירנות.
אין לו שום מצבי ביניים של התעוררות והתעשתות, או של דימדומי טרום שינה, או שאר מצבי ביניים נורמליים לחלוטין. ולכן הוא יכול בשלוש לפנות בוקר, כשאני מתעוררת צמאה ומבקשת שיעביר לי את המים, לדבר איתי בקול עירני לחלוטין ולנסות לנהל שיחה.
אני מצד שני, אל תדברו איתי לפני שאני ערה ממש, אל תתקרבו ובטח אל תגעו בי ושלא תנסו להעיר אותי, אם כבר נרדמתי. לכן כשהוא משוחח איתי בקול עירני לחלוטין בשעות שבהן אנשים אמורים לישון, אני צריכה לקבל אות צדיקות שלא יריתי בו.
{בדרך הביתה:
אני - למה אתה מנסה לדבר איתי בשלוש לפנות בוקר???
הוא-
אני- איזו סיבה בעולם יש לך לדבר איתי בשלוש לפנות בוקר??
הוא-
}
העובדה שהגענו לאילת בעשר וחצי בלילה ביום הראשון לא הועילה למאזן העייפות. עד שאכלנו והתארגנו כבר היה אחרי אחת בלילה והתעוררנו כבר בסביבות שש אחרי לילה שלפחות מבחינתי הכיל מעט מאד שינה אמיתית. כך שסחבתי עייפות ליום למחרת עד שהתמוטטתי בערב מעייפות שאני לא זוכרת כמותה.
והיתה לי סיבה טובה לעייפות. מלבד חוסר השינה הלכנו לצלול פעמיים, הצטרפנו לצלילות מודרכות, במקום לצלול עצמאית, על פי רצונו של הגמל, שהחליט שפעם לא בא לו לקחת את זה על עצמו ושזה בסך הכל נחמד לתת את המושכות למישהו אחר.
לי זה לא שינה הרבה, ובסך הכל זו היתה חוויה אחרת ונחמדה להכיר את הצוללים האחרים בקבוצה, ולצלול איתם כחלק מהם. כמובן שהסתבר שאחד המובילים הכיר את הגמל מכך שהגמל עשה לו את צלילת ההיכרות בים התיכון לפני כמה שנים, ומכיוון שכך כבר הטילו עליו להיות המאסף של הקבוצה... עדיין היה נחמד ואחר.
הצלילה ראשונה היתה טיפה מאתגרת, עם זרמים חזקים יחסית לאילת וילד צוללן מתחיל שהגמל היה צריך ממש לאחוז בו רוב הצלילה , ולשמור שלא יצוף מעלה, כדי שהמדריך יתפנה להוביל את שאר הקבוצה.
אבל הצלילה השניה היתה התגשמות החלומות, בדיוק הצלילה שאני חולמת עליה כל הזמן, רגועה ושלווה ומוארת, מלאה בדגים ובתמנון שמצאתי בעצמי. האלמוגים שנפגעו אנושות בסערה הקשה שהיתה בחורף התחילו להתאושש ואני נהניתי מכל דקה במים.
למחרת, ביום האחרון, הגמל נתן לי את מתנת יום ההולדת שלי, ההפתעה שעליה דיבר - צלילה עם הדולפינים בריף הדולפינים. גם שם היתה צלילה מהממת ורגועה, הדולפינים כל כך גדולים ויפים ומרגשים שאין לתאר בכלל.
היינו בסך הכל שלושה צוללים יחד עם מדריכה צעירה וכולנו מנוסים, כך שיכולנו להתרכז ביופי מסביב ולהנות מכל דקה.
זו היתה מתנת יום הולדת שווה יותר.
בהתחלה הגמל חשב לתת לי את הצלילה ושאצלול לבדי, ואחר כך החליט להצטרף גם, ואני שמחה שכך, כי זה פחות כיף בלעדיו.
את הטלפון השארתי בחדר בכל פעם שיצאנו ממנו, על מנת להמנע מאיכון שעלול להכניס אותי לבידוד מיותר. הגמל לקח את שלו, כך שאם יהיה צורך אמיתי, אדע, אבל לא אם זה רק ליתר בטחון. יש לי חתונה של הגדולה, אחרי הכל...
אני התעקשתי לא ללכת למסעדות, והבאתי איתנו המון אוכל להכנה בחדר, כך שאוכל לא חסר בכלל. בערב השני כשהייתי עייפה עד בחילה, הגמל נסע והביא פיצה, אבל חוץ מזה, אכלנו בחדרון החמוד שגרנו בו.
המון דיברנו והיינו יחד, קצת התווכחנו ורבנו והשלמנו.
והיה נהדר, פשוט נהדר.
היום אני בבית.
מתעסקת עם דברים קצת יותר ארציים, כמו צינור מים שהתפוצץ לי בקיר המקלחת ואני צריכה למצוא שרברב שיתקן את הנזילה לפני החתונה.
אבל בין לבין אני נחה, מקבלת מלא ברכות בטלפון, בהודעות וואטסאפ ובפייסבוק וזה משמח.
הבנות המתוקות שלי שלחו לי זר פרחים ועוד מעט הגדולה תבוא הביתה ותשאר עד מחר, כי מסיבת הרווקות שלה מתוכננת להיום.
אז יום הולדת שמח לי, ושנה מוצלחת וטובה ונורמלית.
משפחה, בריאות ואושר, פרנסה ואהבה.
אלה הדברים החשובים, כל השאר זה בונוס.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה