בשבוע הבא תהיה לי יום הולדת והחתונה תהיה בדיוק שבוע אחריה.
את יום ההולדת אציין במסיבת רווקות שהגדולה רוצה שאצטרף ולו לחלק ממנה, ולכן אחגוג יום הולדת בימים שלפני.
הגמל ואני קבענו לנסוע לאילת, לשני לילות הפעם, מה-אתם-יודעים.
אני מחכה לזה מאד מאד. אני צריכה את ניקוי הראש הזה.
הגמל בא לבקר אתמול, קפץ לארוחת בוקר וכירבולים, והתעקש לקבל ממני רשות למשהו.
לא היה מוכן להגיד למה, רק אמר שזו הפתעה שהוא חושב שתשמח אותי, הוא מקווה שכן, שאגיד כבר כן, שאני מסכימה.
לא אמרתי כן, אבל הוא המשיך להתרגש ואמר שהוא כבר ממילא שילם והחליט שזה יקרה.
הפתעה. מי בכלל אוהב הפתעות? אני ממש לא בטוחה שאני אוהבת, אבל לא אמרתי כלום כי הוא כל כך שמח ומתרגש.
אני חושבת שמה שהכי יפריע לי, או כבר מפריע לי, זה שהוא קנה או שילם על משהו, כשבחודשים האחרונים הוא כמעט לא עבד ולא נכנס לו כסף.
אני, להבדיל ממנו, עבדתי לאורך כל התקופה ואני מרוויחה כרגיל לכל הפחות.
מצד שני, הוא כל כך אוהב להרגיש שהוא עושה בשבילי, קונה לי ונותן לי שאני חייבת לכבד את זה ולסמוך עליו שהוא יודע מה הוא עושה עם הכסף שלו.
הודעתי לו שבאילת אנחנו לא אוכלים במסעדות, אלא בעיקר בחדר השכור שלנו.
גם מטעמים בריאותיים, לא בא לי להחשף לחולה קורונה ולהכנס לבידוד רגע לפני החתונה, וגם מטעמים כלכליים.
ניטרלתי את הרצון שלו לקנות בשר ואמרתי שזה עלי, אני קונה. אני מארגנת, אני דואגת.
אני מנסה להוריד ממנו תשלומים על הנסיעה שלי שהוא ירגיש שאני לוקחת על עצמי, או לפחות ככה שיוכל לא לשים לב אם יבחר, בתקווה שהאגו שלו יאפשר לו.
בשבוע האחרון התקשרתי לקרובי משפחה ואמרתי שאני לא יודעת אם נוכל להזמין אותם לחתונה, שאנחנו מאד רוצים, אבל הכל תלוי במגבלות שיושתו עלינו ביום החתונה ושכנראה לא נדע עד ליום האחרון.
כולם בלי יוצא מן הכלל קיבלו את השיחה בהבנה ואהבה ואמרו שהכי מבינים את המצב ושככל שרוצים לבוא, יבינו בהחלט אם המצב לא יאפשר את זה ושיחפשו דרך לשמוח איתנו, אולי במועד מאוחר יותר.
כרגע חמישים איש נראה כמו חלום ורוד.
הכי טוב שיכול להיות. מי היה מאמין שחתונה של חמישים איש תראה כמו התגשמות החלומות?
אבל נסתדר גם עם עשרים. במקרה כזה אפילו החברים של האמצעית והקטנה לא יוכלו לבוא, וגם הגמל לא. כולם מבינים ואף אחד לא נעלב. תודה לאלים.
הכי מתרגש זה אבא שלי, שמתקשר כל יום, כל יום בשביל לשאול מה יהיה עם החתונה.
ביום שישי התקשר ואמר שחלם בלילה על החתונה. לא זוכר מה חלם, אבל זוכר שחלם על החתונה. חמוד.
ובלי שום קשר, יצאתי היום להליכה ובדרך חזרה פגשתי משפחה עם כלבה שמכירה אותי כבר מההליכות, היא רצה אלי וקפצה עלי בהתרגשות.
מותר לי לתת לה חטיף, שאלתי את הבעלים שלה, והם אמרו שאין בעיה. מה, היא ממש יודעת שיש לך חטיף?
כן זו לא פעם ראשונה שאנחנו נפגשות, אמרתי.
איזה מקסימה את שאת הולכת עם חטיפים לכלבים, הם אמרו.
מאז שהכלב שלי נדרס, זו הנחמה העיקרית שלי, הסברתי להם, זה שאני יכולה להתיידד עם כלבים של אחרים.
ואז התחלתי לדמוע והייתי צריכה ללכת.
היום זה שלושה חודשים מאז ש
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה