אתמול סוף סוף נסענו לצלול יחד.
הגמל שכח לספר לי שלפני שבוע מנהל המועדון הכריז שהוא חלק מהצוות של המועדון ולוקח חלק מובנה בהובלת קבוצות והשגחה והדרכה של צוללים חדשים או שלא שייכים לקבוצת הקבועים הותיקים והמנוסים.
זה אומר שהוא פחות באדי שלי לצלילה ויותר מצוות אותי למישהו בקבוצה שלו.
את כל זה שמעתי רק כשבא לקחת אותי.
בגלל שהיינו מספר זוגי של אנשים הוא ציוות אותי לשני אנשים שאני לא מכירה.
אני חושבת שהפעם האחרונה שראיתי אותם היתה על הסירה לפני הירידה למים והפעם הבאה היתה אחריה, כי את הצלילה עשיתי כמו שאני רגילה, ליד הגמל. עם כל הכבוד למדריך שהוא, אני צוללת איתו.
אחר כך הוא אמר לי- כל פעם שהסתכלתי ראיתי שאת לידי, כרגיל, נראית שלווה ורגועה, מאוזנת כמו שצריך, עם צריכת אויר מעולה. אז הכל היה בסדר.
שתי הצלילות הקודמות היו לי קשות מאד פיזית, מאחת יצאתי עם היפותרמיה ומהשניה סתם יצאתי עם הרגשה רעה, הקאתי ולקח לי זמן להתאושש, לכן קצת חששתי לפני הצלילה הזו. והידיעה שהגמל לא יהיה רק איתי במאה אחוז לא הוסיפה לתחושת הביטחון הראשונית, אבל הרגשתי מצוין. המים היו חמימים כמו אמבטיה, שלושים מעלות נעימות נעימות, והייתי מאוזנת ונינוחה. לבשתי מכנסי לייקרה עם דוגמת קשקשים צבעוניים של דג וחולצת לייקרה ארוכה.
הראות היתה די מוגבלת והמים די עכורים, הדגים התחבאו וראיתי בעיקר מדוזות, שנראות מדהים מתחת למים. אני חושבת שאני היחידה שלא נעקצה בכלל. כל האחרים יצאו עם סימני צריבה על הידיים או הרגליים. יש יתרון במכנסי וחולצת לייקרה, כנראה.
ראיתי זהרון אחד, לוקוס אחד וכמה להקות דגים קטנים, ועוד דג אחד צבעוני מאד, אבל זה הספיק לגמרי.
כמה מהצוללים גמרו את האויר שלהם מהר מאד, והגמל הוביל אותנו לעומק רדוד יותר , העלה אותם לפני המים ולסירה ואנחנו נשארנו צפים ומתנדנדים עם הזרם.
לא היה המון מה לראות, אז צפנו ושיחקנו.
הגמל שאל אותי איך אני מרגישה וסימן שהמסכה שלי נקיה מאדים. (עוד בעיה שהיתה בצלילות הקודמות). סימנתי לו בחזרה שאני בסדר גמור ושהמסיכה הנקיה מאדים מאפשרת לי לראות את החיוך על הפרצוף שלו.
זה הביך אותו כמובן, שתפסתי אותו. ושימח אותו במקביל.
את העליה לסירה עשיתי לבד, בפעם הראשונה.
בדרך כלל אני נאחזת בסולם והגמל עוזר לי לחלוץ את הסנפירים ולעלות לסירה. הפעם הוא היה עסוק בלהשגיח על שאר הצוללים שעוד לא סיימו את העליה, ולכן עליתי לבד.
חוץ מזה שנשרטתי מהסולם בשוק הרגל, הכל התנהל לא רע בכלל.
ולא התביישתי בכלל לבקש מאלה שעלו מוקדם יותר לסירה שיעזרו לי עם המאזן הכבד. אם כבר אני האשה היחידה על הסירה...
כשחזרנו למועדון, אני נשארתי לחכות לו והוא יצא להדריך את הצלילה השניה.
אחר כך הוא לקח אותי הביתה ובדרך דיבר בטלפון עם אמא שלו והקפיד להזכיר שאני באוטו, תיקן אותה כששיבשה את שמי בשיבוש הרגיל ובאופן כללי התנהג כאילו הפיק משהו מהשיחות שלנו וחשוב לו להראות לי שהוא לא מסתיר אותי מפני אף אחד.
ערב קודם הייתי בהופעה של מוניקה סקס.
המהנדס והדביקה הזמינו אותי לארוחת ערב והופעה.
אכלנו קצת יותר מידי והלכנו להופעה.
המהנדס ואני התקדמנו עם תחילת ההופעה כמעט עד לבמה ורקדנו לכל אורכה, הדביקה נשאה מאחור, היא לא רוקדת בתירוצים מתירוצים שונים.
חייבים להגיד את זה - זו להקה אדירה.
הם נראים כמו נערים ולא כמו בני 45-47 שהם. הם מנגנים ורוקדים ושרים ונותנים שואו אדיר.
הגדיל לעשות שחר אבן צור ששר את 'עירומים' שלו, ותוך כדי ירד מהבמה, הסתובב בתוך הקהל, הוריד את החולצה וחזר לבמה.
היה מצחיק, מרגש ומרקיד מאד.
חזרתי הביתה סביב חצות וקמתי בחמש בבוקר.
לכן כשהגמל החזיר אותי הביתה, רציתי רק לאכול משהו ולישון.
לכן אכלתי משהו ונרדמתי ואפילו לא שמעתי את ההודעה השמחה ששלח לי כשהגיע הביתה, עד שהתעוררתי.
הגמל שכח לספר לי שלפני שבוע מנהל המועדון הכריז שהוא חלק מהצוות של המועדון ולוקח חלק מובנה בהובלת קבוצות והשגחה והדרכה של צוללים חדשים או שלא שייכים לקבוצת הקבועים הותיקים והמנוסים.
זה אומר שהוא פחות באדי שלי לצלילה ויותר מצוות אותי למישהו בקבוצה שלו.
את כל זה שמעתי רק כשבא לקחת אותי.
בגלל שהיינו מספר זוגי של אנשים הוא ציוות אותי לשני אנשים שאני לא מכירה.
אני חושבת שהפעם האחרונה שראיתי אותם היתה על הסירה לפני הירידה למים והפעם הבאה היתה אחריה, כי את הצלילה עשיתי כמו שאני רגילה, ליד הגמל. עם כל הכבוד למדריך שהוא, אני צוללת איתו.
אחר כך הוא אמר לי- כל פעם שהסתכלתי ראיתי שאת לידי, כרגיל, נראית שלווה ורגועה, מאוזנת כמו שצריך, עם צריכת אויר מעולה. אז הכל היה בסדר.
שתי הצלילות הקודמות היו לי קשות מאד פיזית, מאחת יצאתי עם היפותרמיה ומהשניה סתם יצאתי עם הרגשה רעה, הקאתי ולקח לי זמן להתאושש, לכן קצת חששתי לפני הצלילה הזו. והידיעה שהגמל לא יהיה רק איתי במאה אחוז לא הוסיפה לתחושת הביטחון הראשונית, אבל הרגשתי מצוין. המים היו חמימים כמו אמבטיה, שלושים מעלות נעימות נעימות, והייתי מאוזנת ונינוחה. לבשתי מכנסי לייקרה עם דוגמת קשקשים צבעוניים של דג וחולצת לייקרה ארוכה.
הראות היתה די מוגבלת והמים די עכורים, הדגים התחבאו וראיתי בעיקר מדוזות, שנראות מדהים מתחת למים. אני חושבת שאני היחידה שלא נעקצה בכלל. כל האחרים יצאו עם סימני צריבה על הידיים או הרגליים. יש יתרון במכנסי וחולצת לייקרה, כנראה.
ראיתי זהרון אחד, לוקוס אחד וכמה להקות דגים קטנים, ועוד דג אחד צבעוני מאד, אבל זה הספיק לגמרי.
כמה מהצוללים גמרו את האויר שלהם מהר מאד, והגמל הוביל אותנו לעומק רדוד יותר , העלה אותם לפני המים ולסירה ואנחנו נשארנו צפים ומתנדנדים עם הזרם.
לא היה המון מה לראות, אז צפנו ושיחקנו.
הגמל שאל אותי איך אני מרגישה וסימן שהמסכה שלי נקיה מאדים. (עוד בעיה שהיתה בצלילות הקודמות). סימנתי לו בחזרה שאני בסדר גמור ושהמסיכה הנקיה מאדים מאפשרת לי לראות את החיוך על הפרצוף שלו.
זה הביך אותו כמובן, שתפסתי אותו. ושימח אותו במקביל.
את העליה לסירה עשיתי לבד, בפעם הראשונה.
בדרך כלל אני נאחזת בסולם והגמל עוזר לי לחלוץ את הסנפירים ולעלות לסירה. הפעם הוא היה עסוק בלהשגיח על שאר הצוללים שעוד לא סיימו את העליה, ולכן עליתי לבד.
חוץ מזה שנשרטתי מהסולם בשוק הרגל, הכל התנהל לא רע בכלל.
ולא התביישתי בכלל לבקש מאלה שעלו מוקדם יותר לסירה שיעזרו לי עם המאזן הכבד. אם כבר אני האשה היחידה על הסירה...
כשחזרנו למועדון, אני נשארתי לחכות לו והוא יצא להדריך את הצלילה השניה.
אחר כך הוא לקח אותי הביתה ובדרך דיבר בטלפון עם אמא שלו והקפיד להזכיר שאני באוטו, תיקן אותה כששיבשה את שמי בשיבוש הרגיל ובאופן כללי התנהג כאילו הפיק משהו מהשיחות שלנו וחשוב לו להראות לי שהוא לא מסתיר אותי מפני אף אחד.
ערב קודם הייתי בהופעה של מוניקה סקס.
המהנדס והדביקה הזמינו אותי לארוחת ערב והופעה.
אכלנו קצת יותר מידי והלכנו להופעה.
המהנדס ואני התקדמנו עם תחילת ההופעה כמעט עד לבמה ורקדנו לכל אורכה, הדביקה נשאה מאחור, היא לא רוקדת בתירוצים מתירוצים שונים.
חייבים להגיד את זה - זו להקה אדירה.
הם נראים כמו נערים ולא כמו בני 45-47 שהם. הם מנגנים ורוקדים ושרים ונותנים שואו אדיר.
הגדיל לעשות שחר אבן צור ששר את 'עירומים' שלו, ותוך כדי ירד מהבמה, הסתובב בתוך הקהל, הוריד את החולצה וחזר לבמה.
היה מצחיק, מרגש ומרקיד מאד.
חזרתי הביתה סביב חצות וקמתי בחמש בבוקר.
לכן כשהגמל החזיר אותי הביתה, רציתי רק לאכול משהו ולישון.
לכן אכלתי משהו ונרדמתי ואפילו לא שמעתי את ההודעה השמחה ששלח לי כשהגיע הביתה, עד שהתעוררתי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה