והיינו אמורים לצלול בשבת.
אבל לים היו תוכניות משלו, הוא היה גבוה ולא מתאים לצלילה.
ולכן כשהגמל שלח לי הודעה לעדכן על מצב הים ועל ביטול הצלילה, שאלתי אותו אם הוא רוצה להפגש במקום זה לארוחת בוקר בשבת בבוקר.
הוא ענה באיזו אמירה על נסיעה לאילת.
אמרתי שאני לא יכולה השבוע כי יש לי דברים בעבודה ויום עיון.
ושאלתי שוב לגבי השבת.
הוא אמר שהוא לא יכול לנסוע לאילת בשבת.
כתבתי לו שאני לא מתכוונת לאילת , אלא לארוחת בוקר בשבת ביחד, אבל אני יכולה להבין שזה לא מתאים.
הוא כתב שהוא לא מבין מה הסכמה שאני עובדת לפיה ושהוא ישמח לאכול ארוחת בוקר יחד.
כתבתי לו שלא צריך בכוח ושנפגש בפעם אחרת.
מודה שנעלבתי (שוב).
אחרי כל הריב הקודם והדרמות, אחרי השיחות הלא קלות והלב הפתוח, אחרי שחשפנו את הבטן הרכה זה בפני זו, ולהיפך. למה הוא לא יכול להגיד ישירות מה הוא רוצה, או לא רוצה. וגם, למה הוא לא רוצה?
הוא כתב שהוא לא מבין מה קרה ושהוא מציע שנדבר בטלפון ברגע ששנינו נתפנה לשיחה.
הסכמתי מייד, שנינו למדנו משהו מהריב הקודם, בכל זאת.
בשיחת הטלפון הוא אמר שהוא לא מבין למה התהפכתי עליו פתאום, וביקש להקריא לי את ההתכתבות שלנו בקול רם.
שם אותי על רמקול, פתח את הוואטאפ והתחיל להקריא מההודעה שלי, זו שמזמינה אותו לארוחת בוקר, אצלו או אצלי לבחירתו.
ותוך כדי הקראה הקול שלו נחלש, והוא אמר, בכלל לא קראתי את ההודעה הזו... במקביל לזה ששלחת אותה, אני כתבתי כבר את ההודעה שלי, על נסיעה לאילת בשבוע של יום ההולדת שלך.
הוא הודה שפספס לחלוטין את ההצעה שלי ושהוא מאד רוצה להפגש בשבת לארוחת בוקר.
ואני הבנתי שפספסתי לגמרי את העובדה שהוא התכוון לשבוע יום ההולדת שלי (באוגוסט) ולא לשבוע הבא.
דיברנו דיברנו דיברנו ושוב פתחנו דברים ונגענו בנקודות.
שוב אמרתי לו בצורה הכי פתוחה, בלי משחקים ובלי הליכה סחור סחור מה אני חושבת ומה אני רוצה. דיברתי על מה שכואב לי ואיך אפשר לתקן את זה.
והוא אמר את שלו.
בשבת בבוקר הוא שלח לי הודעה ושאל אם מתאים לי לאכול יחד ארוחת בוקר.
ברור שכן.
הלכנו לאכול בבית קפה קרוב והמשכנו שם את השיחה הבלתי נגמרת.
מתאמים עמדות, דעות ורצונות מדברים על איך לתקן ואיך לשפר.
דיברנו גם על זוגיות, שמפחידה אותו מאד.
אמרתי לו שאני לא רוצה ממנו שום דבר. לא אחריות עלי, ולא להיות יחד כל יום ולא את הכסף והרכוש שאין לו, ולא להחליט הכל יחד ולא כל מה שהוא תופס כזוגיות, אני רוצה להיות איתו יותר. אני רוצה שתהיה ביננו אינטימיות, ומגע.
אני כבר לא יודע איך עושים את זה, הוא אמר. אני צריך ללמוד הכל מהתחלה.
הרבה תלוי בו.
המון.
במה שהוא יהיה מוכן, אם בכלל, לעשות.
אני לא תולה בזה המון תקוות.
אבל כששכבנו מכורבלים במיטה הוא אמר - תזכירי איך זה מרגיש להתכרבל, תלמדי אותי מחדש.
אבל לים היו תוכניות משלו, הוא היה גבוה ולא מתאים לצלילה.
ולכן כשהגמל שלח לי הודעה לעדכן על מצב הים ועל ביטול הצלילה, שאלתי אותו אם הוא רוצה להפגש במקום זה לארוחת בוקר בשבת בבוקר.
הוא ענה באיזו אמירה על נסיעה לאילת.
אמרתי שאני לא יכולה השבוע כי יש לי דברים בעבודה ויום עיון.
ושאלתי שוב לגבי השבת.
הוא אמר שהוא לא יכול לנסוע לאילת בשבת.
כתבתי לו שאני לא מתכוונת לאילת , אלא לארוחת בוקר בשבת ביחד, אבל אני יכולה להבין שזה לא מתאים.
הוא כתב שהוא לא מבין מה הסכמה שאני עובדת לפיה ושהוא ישמח לאכול ארוחת בוקר יחד.
כתבתי לו שלא צריך בכוח ושנפגש בפעם אחרת.
מודה שנעלבתי (שוב).
אחרי כל הריב הקודם והדרמות, אחרי השיחות הלא קלות והלב הפתוח, אחרי שחשפנו את הבטן הרכה זה בפני זו, ולהיפך. למה הוא לא יכול להגיד ישירות מה הוא רוצה, או לא רוצה. וגם, למה הוא לא רוצה?
הוא כתב שהוא לא מבין מה קרה ושהוא מציע שנדבר בטלפון ברגע ששנינו נתפנה לשיחה.
הסכמתי מייד, שנינו למדנו משהו מהריב הקודם, בכל זאת.
בשיחת הטלפון הוא אמר שהוא לא מבין למה התהפכתי עליו פתאום, וביקש להקריא לי את ההתכתבות שלנו בקול רם.
שם אותי על רמקול, פתח את הוואטאפ והתחיל להקריא מההודעה שלי, זו שמזמינה אותו לארוחת בוקר, אצלו או אצלי לבחירתו.
ותוך כדי הקראה הקול שלו נחלש, והוא אמר, בכלל לא קראתי את ההודעה הזו... במקביל לזה ששלחת אותה, אני כתבתי כבר את ההודעה שלי, על נסיעה לאילת בשבוע של יום ההולדת שלך.
הוא הודה שפספס לחלוטין את ההצעה שלי ושהוא מאד רוצה להפגש בשבת לארוחת בוקר.
ואני הבנתי שפספסתי לגמרי את העובדה שהוא התכוון לשבוע יום ההולדת שלי (באוגוסט) ולא לשבוע הבא.
דיברנו דיברנו דיברנו ושוב פתחנו דברים ונגענו בנקודות.
שוב אמרתי לו בצורה הכי פתוחה, בלי משחקים ובלי הליכה סחור סחור מה אני חושבת ומה אני רוצה. דיברתי על מה שכואב לי ואיך אפשר לתקן את זה.
והוא אמר את שלו.
בשבת בבוקר הוא שלח לי הודעה ושאל אם מתאים לי לאכול יחד ארוחת בוקר.
ברור שכן.
הלכנו לאכול בבית קפה קרוב והמשכנו שם את השיחה הבלתי נגמרת.
מתאמים עמדות, דעות ורצונות מדברים על איך לתקן ואיך לשפר.
דיברנו גם על זוגיות, שמפחידה אותו מאד.
אמרתי לו שאני לא רוצה ממנו שום דבר. לא אחריות עלי, ולא להיות יחד כל יום ולא את הכסף והרכוש שאין לו, ולא להחליט הכל יחד ולא כל מה שהוא תופס כזוגיות, אני רוצה להיות איתו יותר. אני רוצה שתהיה ביננו אינטימיות, ומגע.
אני כבר לא יודע איך עושים את זה, הוא אמר. אני צריך ללמוד הכל מהתחלה.
הרבה תלוי בו.
המון.
במה שהוא יהיה מוכן, אם בכלל, לעשות.
אני לא תולה בזה המון תקוות.
אבל כששכבנו מכורבלים במיטה הוא אמר - תזכירי איך זה מרגיש להתכרבל, תלמדי אותי מחדש.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה