בניתי הרצאה בנושא של הלימודים האחרונים שלי, הקורס המרגש והמדליק.
מאחר ואני לא מצליחה להניע את העסק, החלטתי לפחות להרצות עליו איפה שאני יכולה. כדי לפזר את הידע ולשמר את ההתלהבות. הרצאה להדיוטות, הנגשה של הנושא בשפה קלה לקהל הרחב.
לא להאמין כמה שפעם פחדתי לעמוד מול קהל, רעדתי והסמקתי ואיבדתי את הקול וחוט המחשבה. והיום, אני אפילו נהנית מזה.
זה לא שאני לא מתרגשת, אני מתרגשת ועוד איך, והקול שלי נשמע לי מוזר דרך מערכת ההגברה, ומוזר לי להצמיד מיקרופון לשפתיים והמחשבות שלי רצות לפעמים מהר יותר מהמילים שיוצאות לי מהפה ויוצאת ערימת מילים מגובבות שצריך להתיר אותה ולהגיש מחדש.
בניתי מצגת-הרצאה שמציגה על קצה המזלג ובאופן קוהרנטי ומתפתח את הנושא.
ואני מרוצה ממנה מאד. אני טובה במצגות, אני מבינה איך הן עובדות. איך לעשות אותן ברורות ונקיות, לא עמוסות מידי, אבל עם קריצה קטנה, סייד קיק לנושאים כבדים. צבעוניות רק במידה ורגועות לעין.
כשאני נתקעת, אני מקריאה את השורות המדודות ומשם נפתחת וזורמת לדוגמאות וסיפורים.
משתדלת לזכור לא לדבר מהר מידי, לא להאריך בדוגמאות וסיפורים, לתבל קצת בהומור (איזה כיף זה שהקהל מצחקק במקום הנכון!)
כבר הרציתי את ההרצאה הזו במקום שבו אני עובדת בפני קבוצת אנשים רלווטנית, הרצאה שקיבלה תגובות חיוביות מאד, ואחר כך, מעודדת מהתגובות, הצעתי את עצמי בישוב שלי, לקבוצת התרבות הפעילה.
בהתחלה נתקלתי בסירוב.
האחראית הראשונה שאליה פניתי אמרה לי שהנושא כבר משעמם, שכל הזמן מדברים עליו ושאין כבר מה להגיד.
אמרתי לה שאמנם יש המון מידע בתקשורת, אבל שאני מביאה זוית אחרת וגם קושרת בין המושגים והמונחים ומפשטת אותם עבור המאזינים.
לא עזר. אמרה לי שלא מעונינת וזהו.
אז פניתי למישהי שיש לה יד ורגל בהנעת תהליכים במועדון התרבות. היא פנתה לאחראית השניה שהתלהבה ומשם התחילו הדברים לזוז.
והיום זה קרה, עמדתי מול אנשים שמכירים אותי כבר שנים והצגתי להם פועה שהם לא מכירים.
התלבשתי יפה ודיברתי בבטחון ובהתלהבות על דברים שמרגשים ומשמחים אותי.
כוח הצלה ושמשיה באו גם הן להקשיב לי, גם חמותי המקסימה.
ההרצאה נמשכה כמעט שעה, בדיוק כמו שרציתי ואחריה אפשרתי לשאול שאלות.
והיו שאלות, מענינות, חשובות, שעוררו אותי להרחיב בנושאים שמהם נמנעתי או צמצמתי מאד.
אם בסוף ההרצאה שאלתי את עצמי על מה עוד יש לדבר, באו השאלות ועוררו את כל הזויות הרדומות של החלקים שאליהם לא הגעתי.
שמחתי על השאלות ושמחתי שהיו לי תשובות טובות.
ולאחר שנגמרו השאלות הקיפו אותי אנשים שכולם רצו להגיד משהו, או לשאול משהו או לספר משהו, או סתם להגיד תודה ושהיה מעניין.
כוח הצלה נדחפה בחינניות בין אנשים, נישקה אותי על הלחי, לחשה שלי שהייתי נהדרת והלכה. שמשיה נהדפה על ידי הקהל ולכן נופפה לי מרחוק והלכה, אחר כך כתבה לי בהודעה - היית כוכבת. חמותי שלחה לי הודעה שהייתי טובה ושההרצאה היתה מקצועית ומענינת.
חשבתי שאני הכי שמחה שאפשר ואז באה אלי מישהי ואמרה שהיא תציע למקום העבודה שלה שיזמינו אותי, כי הרצאה כזו מצויינת היא מזמן לא שמעה.
ועל זה נאמר איזה כיף!!! 🤩🤩🤩🤩
מאחר ואני לא מצליחה להניע את העסק, החלטתי לפחות להרצות עליו איפה שאני יכולה. כדי לפזר את הידע ולשמר את ההתלהבות. הרצאה להדיוטות, הנגשה של הנושא בשפה קלה לקהל הרחב.
לא להאמין כמה שפעם פחדתי לעמוד מול קהל, רעדתי והסמקתי ואיבדתי את הקול וחוט המחשבה. והיום, אני אפילו נהנית מזה.
זה לא שאני לא מתרגשת, אני מתרגשת ועוד איך, והקול שלי נשמע לי מוזר דרך מערכת ההגברה, ומוזר לי להצמיד מיקרופון לשפתיים והמחשבות שלי רצות לפעמים מהר יותר מהמילים שיוצאות לי מהפה ויוצאת ערימת מילים מגובבות שצריך להתיר אותה ולהגיש מחדש.
בניתי מצגת-הרצאה שמציגה על קצה המזלג ובאופן קוהרנטי ומתפתח את הנושא.
ואני מרוצה ממנה מאד. אני טובה במצגות, אני מבינה איך הן עובדות. איך לעשות אותן ברורות ונקיות, לא עמוסות מידי, אבל עם קריצה קטנה, סייד קיק לנושאים כבדים. צבעוניות רק במידה ורגועות לעין.
כשאני נתקעת, אני מקריאה את השורות המדודות ומשם נפתחת וזורמת לדוגמאות וסיפורים.
משתדלת לזכור לא לדבר מהר מידי, לא להאריך בדוגמאות וסיפורים, לתבל קצת בהומור (איזה כיף זה שהקהל מצחקק במקום הנכון!)
כבר הרציתי את ההרצאה הזו במקום שבו אני עובדת בפני קבוצת אנשים רלווטנית, הרצאה שקיבלה תגובות חיוביות מאד, ואחר כך, מעודדת מהתגובות, הצעתי את עצמי בישוב שלי, לקבוצת התרבות הפעילה.
בהתחלה נתקלתי בסירוב.
האחראית הראשונה שאליה פניתי אמרה לי שהנושא כבר משעמם, שכל הזמן מדברים עליו ושאין כבר מה להגיד.
אמרתי לה שאמנם יש המון מידע בתקשורת, אבל שאני מביאה זוית אחרת וגם קושרת בין המושגים והמונחים ומפשטת אותם עבור המאזינים.
לא עזר. אמרה לי שלא מעונינת וזהו.
אז פניתי למישהי שיש לה יד ורגל בהנעת תהליכים במועדון התרבות. היא פנתה לאחראית השניה שהתלהבה ומשם התחילו הדברים לזוז.
והיום זה קרה, עמדתי מול אנשים שמכירים אותי כבר שנים והצגתי להם פועה שהם לא מכירים.
התלבשתי יפה ודיברתי בבטחון ובהתלהבות על דברים שמרגשים ומשמחים אותי.
כוח הצלה ושמשיה באו גם הן להקשיב לי, גם חמותי המקסימה.
ההרצאה נמשכה כמעט שעה, בדיוק כמו שרציתי ואחריה אפשרתי לשאול שאלות.
והיו שאלות, מענינות, חשובות, שעוררו אותי להרחיב בנושאים שמהם נמנעתי או צמצמתי מאד.
אם בסוף ההרצאה שאלתי את עצמי על מה עוד יש לדבר, באו השאלות ועוררו את כל הזויות הרדומות של החלקים שאליהם לא הגעתי.
שמחתי על השאלות ושמחתי שהיו לי תשובות טובות.
ולאחר שנגמרו השאלות הקיפו אותי אנשים שכולם רצו להגיד משהו, או לשאול משהו או לספר משהו, או סתם להגיד תודה ושהיה מעניין.
כוח הצלה נדחפה בחינניות בין אנשים, נישקה אותי על הלחי, לחשה שלי שהייתי נהדרת והלכה. שמשיה נהדפה על ידי הקהל ולכן נופפה לי מרחוק והלכה, אחר כך כתבה לי בהודעה - היית כוכבת. חמותי שלחה לי הודעה שהייתי טובה ושההרצאה היתה מקצועית ומענינת.
חשבתי שאני הכי שמחה שאפשר ואז באה אלי מישהי ואמרה שהיא תציע למקום העבודה שלה שיזמינו אותי, כי הרצאה כזו מצויינת היא מזמן לא שמעה.
ועל זה נאמר איזה כיף!!! 🤩🤩🤩🤩
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה