למרות שהוא רצה שאבוא מוקדם, אלך מוקדם והודיע שלא ינקה את הבית לכבודי, הבית היה נקי והרצפה שטופה, והוא לא ממש רצה שאלך מוקדם כל כך.
יצאתי מוקדם בבוקר, בשש כבר הייתי באוטו, לקחתי איתי צידנית ובה עוף שלם וכמה תפוחי אדמה כדי להכין את העוף בתנור שהוא ביקש. ידעתי שהוא ישאל בשביל מה הבאתי עוף מהבית עד אליו כאילו שאין חנויות לקנות בהן עוף, אבל החלטתי שאם כבר אמרתי שאני אחראית על האוכל, אז אני מחליטה מאיפה יגיע העוף.
ועוד היתה בצידנית עוגת גבינה ושוקולד שהוא אוהב במיוחד.
אחרי עשר דקות נסיעה, נזכרתי ששכחתי בבית את המעטפה ובה הכסף שאני אוספת במזומן כדי להחזיר לו את ההלוואה.
ככה הוא רוצה שאחזיר לו, כל פעם קצת, שאשים בצד כסף מזומן ואעביר לו מתי שיהיה לי נוח.
וכיוון שהתאסף לו קצת כסף החלטתי להביא את המעטפה. לכן הסתובבתי וחזרתי הביתה לקחת את הכסף, מה שעיכב אותי בכמעט חצי שעה.
לא נורא. עדיין הגעתי מוקדם בבוקר, והיה לנו זמן לעשות כל מה שרצינו.
הגמל קצת נסוג מהדרישות המפורשות שהביע בטלפון, וכששאלתי אותו מה הוא רוצה לעשות, אמר שמה שאני אחליט. הוא הציע גם נסיעה לקצביית דבאח כי תכנן לקנות שם את העוף ואכן הופתע והביע מחאה דקה על כך שהבאתי את העוף איתי.
בררתי את הוא מרגיש מספיק טוב לטיול על שפת הים והחלטתי שנסע לים בכל זאת.
לפני שיצאנו הכנסתי את העוף לקערה ומשחתי אותו בשמן זית ותבלינים כמשרה עד לאפיה בתנור. חתכתי את תפוחי האדמה לצ'יפסים והנחתי בקערה נוספת מלאה במים. הכל יחכה עד שנחזור ואז יכנס לתנור.
נסענו לים, טיילנו על החוף, דיברנו, נהנינו מהמראות, הקולות והריחות, וגם אחד מהשניה.
סיפרתי לו על סכום הכסף הלא צפוי שגיליתי על קיומו, ומה אני מתכננת לעשות איתו. למרבה הפתעתי הוא לא התלהב, והציע שאקנה ציוד יד שניה ולא אוציא את כל הכסף על ציוד חדש. היו לו כל מיני הצדקות והסברים, כמו למשל שציוד חדש הוא יקר מאד, ושאני לא צוללת כל כך הרבה שזה מצדיק הוצאה כל כך גדולה.
שוחחנו על יתרונות וחסרונות של קניית ציוד יד 2 ובסופו של דבר סיכמנו פחות או יותר שאני אחפש ציוד יד שניה, הוא יעזור לי לבדוק את איכותו ויתמקח על המחיר (הוא טוב פי אלף ממני בהתמקחות) ושאם בסופו של דבר לא אמצא ציוד טוב במחיר סביר, נסע יחד לקנות ציוד חדש.
אחר כך הלכנו לשתות קפה ולאכול משהו קטן שיחזיק אותנו עד לארוחת הצהריים, ואז התקשר אחיו לשאול אם הוא יכול לנסוע עם הגמל לקצביה לקנות בשר לארוחת צהריים.
הגמל הסביר לו שהוא איתי, ושהוא יהיה לא פנוי בשעות הקרובות, שהוא יוכל לנסוע איתו אחר הצהריים, אבל שאם אין לו אוכל בבית, הוא יסע איתו.
אחר כך סגר את הטלפון ואמר לי שאחיו ממש רוצה לקנות בשר ולא רוצה לנסוע לבד, אבל שאין מה לעשות, הוא איתי.
אז תסע איתו, אמרתי, אין לי בעיה, לא יקרה לי כלום אם אשאר רגע לבד.
מה פתאום, הגמל אמר, אני איתך עכשיו והוא יכול לחכות, אם הוא ממש יצטרך או ירצה, הוא יתקשר שוב.
בכלל, הוא אמר, רציתי לנסוע איתך לקצביה הזו, כדי לקנות את העוף, ויש שם מבצעים ממש טובים על בשרים כאלה ואחרים.
מפה לשם עלה הרעיון שנאסוף את אחיו ונסע לקצביה.
וזה מה שקרה. נסענו עם אחיו לקצביה וביליתי זמן איכות עם שני האחים. אני אומרת לכם שזה מדרון חלקלק, בסוף הוא עוד יפגיש אותי עם ההורים שלו, ירחם השם 😛
נראה לי שהאח שלו היה נרגש לפגוש אותי, הוא קיבל אותי בלחיצת יד ונשיקה על הלחי, הוריד את התינוקת החדשה להגיד שלום, התווכח איתי על מי ישב במושב האחורי וויתר בחן כשראה שאני מתעקשת להשאר שם, ואחר כך שוחח איתי כל הדרך על טלפונים סלולאריים, צריכת בשר בקרב ארגנטינאים לעומת עירקים ושאר נושאים שברומו של עולם. קנינו בשר בשבילו ובשבילנו, באמת המחירים שם מצויינים והיה נחמד מאד. אני חושבת שהגמל היה נבוך וקצת לחוץ, אבל הרבה פחות מהצפוי.
אחרי שהורדנו את האח בביתו, נסענו לבית של הגמל, הכנסנו את העוף ותפוחי האדמה לתנור והלכנו להעביר את הזמן עד שהאוכל יהיה מוכן. וכשאכלנו, היה טעים ומוצלח. הזמן עבר מהר כמו שהוא עובר כשנעים וטוב.
הגמל אמר שהוא בכלל לא הרגיש את תחושת הפספוס והכמיהה שחשב שירגיש ללא הצלילה. אמרתי לו שזה בגלל שהוא נהנה ולא מרגיש שהיום מבוזבז. הכל צריך לאיית לו....
בסופו של דבר חזרתי הביתה שמחה. זו היתה שבת טובה ומוצלחת.
יצאתי מוקדם בבוקר, בשש כבר הייתי באוטו, לקחתי איתי צידנית ובה עוף שלם וכמה תפוחי אדמה כדי להכין את העוף בתנור שהוא ביקש. ידעתי שהוא ישאל בשביל מה הבאתי עוף מהבית עד אליו כאילו שאין חנויות לקנות בהן עוף, אבל החלטתי שאם כבר אמרתי שאני אחראית על האוכל, אז אני מחליטה מאיפה יגיע העוף.
ועוד היתה בצידנית עוגת גבינה ושוקולד שהוא אוהב במיוחד.
אחרי עשר דקות נסיעה, נזכרתי ששכחתי בבית את המעטפה ובה הכסף שאני אוספת במזומן כדי להחזיר לו את ההלוואה.
ככה הוא רוצה שאחזיר לו, כל פעם קצת, שאשים בצד כסף מזומן ואעביר לו מתי שיהיה לי נוח.
וכיוון שהתאסף לו קצת כסף החלטתי להביא את המעטפה. לכן הסתובבתי וחזרתי הביתה לקחת את הכסף, מה שעיכב אותי בכמעט חצי שעה.
לא נורא. עדיין הגעתי מוקדם בבוקר, והיה לנו זמן לעשות כל מה שרצינו.
הגמל קצת נסוג מהדרישות המפורשות שהביע בטלפון, וכששאלתי אותו מה הוא רוצה לעשות, אמר שמה שאני אחליט. הוא הציע גם נסיעה לקצביית דבאח כי תכנן לקנות שם את העוף ואכן הופתע והביע מחאה דקה על כך שהבאתי את העוף איתי.
בררתי את הוא מרגיש מספיק טוב לטיול על שפת הים והחלטתי שנסע לים בכל זאת.
לפני שיצאנו הכנסתי את העוף לקערה ומשחתי אותו בשמן זית ותבלינים כמשרה עד לאפיה בתנור. חתכתי את תפוחי האדמה לצ'יפסים והנחתי בקערה נוספת מלאה במים. הכל יחכה עד שנחזור ואז יכנס לתנור.
נסענו לים, טיילנו על החוף, דיברנו, נהנינו מהמראות, הקולות והריחות, וגם אחד מהשניה.
סיפרתי לו על סכום הכסף הלא צפוי שגיליתי על קיומו, ומה אני מתכננת לעשות איתו. למרבה הפתעתי הוא לא התלהב, והציע שאקנה ציוד יד שניה ולא אוציא את כל הכסף על ציוד חדש. היו לו כל מיני הצדקות והסברים, כמו למשל שציוד חדש הוא יקר מאד, ושאני לא צוללת כל כך הרבה שזה מצדיק הוצאה כל כך גדולה.
שוחחנו על יתרונות וחסרונות של קניית ציוד יד 2 ובסופו של דבר סיכמנו פחות או יותר שאני אחפש ציוד יד שניה, הוא יעזור לי לבדוק את איכותו ויתמקח על המחיר (הוא טוב פי אלף ממני בהתמקחות) ושאם בסופו של דבר לא אמצא ציוד טוב במחיר סביר, נסע יחד לקנות ציוד חדש.
אחר כך הלכנו לשתות קפה ולאכול משהו קטן שיחזיק אותנו עד לארוחת הצהריים, ואז התקשר אחיו לשאול אם הוא יכול לנסוע עם הגמל לקצביה לקנות בשר לארוחת צהריים.
הגמל הסביר לו שהוא איתי, ושהוא יהיה לא פנוי בשעות הקרובות, שהוא יוכל לנסוע איתו אחר הצהריים, אבל שאם אין לו אוכל בבית, הוא יסע איתו.
אחר כך סגר את הטלפון ואמר לי שאחיו ממש רוצה לקנות בשר ולא רוצה לנסוע לבד, אבל שאין מה לעשות, הוא איתי.
אז תסע איתו, אמרתי, אין לי בעיה, לא יקרה לי כלום אם אשאר רגע לבד.
מה פתאום, הגמל אמר, אני איתך עכשיו והוא יכול לחכות, אם הוא ממש יצטרך או ירצה, הוא יתקשר שוב.
בכלל, הוא אמר, רציתי לנסוע איתך לקצביה הזו, כדי לקנות את העוף, ויש שם מבצעים ממש טובים על בשרים כאלה ואחרים.
מפה לשם עלה הרעיון שנאסוף את אחיו ונסע לקצביה.
וזה מה שקרה. נסענו עם אחיו לקצביה וביליתי זמן איכות עם שני האחים. אני אומרת לכם שזה מדרון חלקלק, בסוף הוא עוד יפגיש אותי עם ההורים שלו, ירחם השם 😛
נראה לי שהאח שלו היה נרגש לפגוש אותי, הוא קיבל אותי בלחיצת יד ונשיקה על הלחי, הוריד את התינוקת החדשה להגיד שלום, התווכח איתי על מי ישב במושב האחורי וויתר בחן כשראה שאני מתעקשת להשאר שם, ואחר כך שוחח איתי כל הדרך על טלפונים סלולאריים, צריכת בשר בקרב ארגנטינאים לעומת עירקים ושאר נושאים שברומו של עולם. קנינו בשר בשבילו ובשבילנו, באמת המחירים שם מצויינים והיה נחמד מאד. אני חושבת שהגמל היה נבוך וקצת לחוץ, אבל הרבה פחות מהצפוי.
אחרי שהורדנו את האח בביתו, נסענו לבית של הגמל, הכנסנו את העוף ותפוחי האדמה לתנור והלכנו להעביר את הזמן עד שהאוכל יהיה מוכן. וכשאכלנו, היה טעים ומוצלח. הזמן עבר מהר כמו שהוא עובר כשנעים וטוב.
הגמל אמר שהוא בכלל לא הרגיש את תחושת הפספוס והכמיהה שחשב שירגיש ללא הצלילה. אמרתי לו שזה בגלל שהוא נהנה ולא מרגיש שהיום מבוזבז. הכל צריך לאיית לו....
בסופו של דבר חזרתי הביתה שמחה. זו היתה שבת טובה ומוצלחת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה